האם האינטרנט הורס אינטראקציות בעולם האמיתי?

כן, טכנולוגיה היא דבר נהדר ולא הייתי רוצה בלעדיה.

אני יודע שאני לא לבד בזה אבל לפעמים יש לי הרגשה שכגזע אנושי אנחנו מאבדים לאט לאט את היכולת או הרצון להעריך את הדברים בחיים שאנחנו כל כך להוטים לנסות ולהחליף בטכנולוגיה. אחרי הכל, צריך לתהות אם שיח פנים אל פנים מוחלף ברצון בווידאו ובטקסט אלקטרוני מתיפרד ווילסון כותב את הדברים הבאים:

אבל לרעיון של מקום פיזי שאנחנו "חייבים להיות" כבר אין את אותה השפעה. כרגע, אני יכול להשתתף בוויכוח עם חברים באוסטרליה, סין, יפן, הודו, ישראל, איטליה, צרפת, אנגליה, ניו יורק, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ושיקגו באותו זמן. או שנוכל לפרסם את המחשבות שלנו זה לזה (ולעולם) במהלך יום, שבוע או חודש, ולחלוק את התשוקות שלנו זה עם זה וללמוד אחד מהשני.

Cafe de Flore שלנו הוא Techmeme או Tech Newsjunk או Twitter או FriendFeed או Tumblr או Flickr או משהו אחר. ואנחנו רק מתחילים. מעניין יהיה לראות אם חברת בתי הקפה החדשה תייצר עבודה מהסוג שעשו המסורתיים.

אם זה המקרה אז אני חושב שזה מדבר בצער עבור החברה שלנו, מכיוון שאנחנו כנראה מתרחקים זה מזה. עד כמה שהטכנולוגיה מבחינות מסוימות מנסה לשפר את חיינו, אנחנו גם לא צריכים להיות מוכנים לוותר בקלות כזו על הפעולה האנושית האמיתית של אינטראקציה.

בלי קשר למה שפרד מאמין, אני באמת לא חושב שכל כמות של שיח אלקטרוני יכולה להתקרב לשיחות שאנחנו חולקים עם חברים בהישג יד. אני לא מאמין שכל ועידת וידאו יכולה להתקרב לשבת בבית קפה ביסטרו בבוקר יום ראשון שטוף שמש ולחלוק בראנץ' תוך דיבור על היומיומי והחשוב כאחד. חברויות שנוצרו באמצעות קשרים דיגיטליים יכולות להיות חשובות, אבל הן אפילו לא מתקרבות לאלה שנרקמו על ידי החזקת חבר בזמן הצרה שלהם או כשהם יושבים איתך וחולקים רק את שקיעת השמש.

אפילו בחיינו האישיים נראה שאנחנו כל כך מנסים להחליף הכל במין מקבילה אלקטרונית עם הרעיון שזו האלטרנטיבה הטובה יותר. בטוח שמחשבים, מחשבי כף יד וכל שאר צורות התקשורת עשויות לתת לנו אפשרויות נוספות, אבל האם זה בהכרח הופך אותה לאלטרנטיבה הטובה יותר?

זה משהו שגרהם צ'סטני דיבר עליו בפוסטבתחילת השבוע כשכתב את הדברים הבאים

עם מחברת ועט אין שום דבר אחר, אני יושב על ספה הרחק ממקלדת כדי שלא יהיו הסחות דעת. כשאני כותב, אני לא דואג אם זה קריא, מאויית נכון או אם זה דקדוק טוב, אני פשוט כותב. כשאני משתמש במקלדת המוח שלי לא מאפשר לי להיות חופשי, הוא רוצה שאני אהיה צודק. בזמן שאני מנסה להיות צודק אני לא יכול להזרים, זה מפריע.

בפוסט שלו, גרהם מציין גם את הצורך המישוש הזה של פריטים פיזיים ואת פעולת כתיבת ההערות כחשובים:

אבל יש בזה יותר מזה.

מחברת ועט הם דברים למישוש. כשאני יושב במקום הזה עם החפצים האלה המוח שלי יודע מה מגיע, בניתי שגרה והשגרה עוזרת. כשהתחלתי לראשונה לקח לי שנים להיכנס לזרם, אם אני עוקב אחר השגרה, הזרם מגיע עכשיו די בקלות.

כשסיימתי מחברת אחת היא עולה על מדף ספרים ליד המחברות האחרות שלי, יש משהו מאוד מספק בלראות את מספר הספרים גדל. לראות קבצים מרגישים דיסק מחשב לא מרגיש אותו דבר.

ככל שהטכנולוגיה והמחשבים יהיו טובים, הם לעולם לא יוכלו להשתוות לדברים שבאמת נותנים השראה לבני אדם, וגם הם לא צריכים. אנחנו צריכים להבין שככל שהטכנולוגיה חשובה בחיינו, חשוב עוד יותר להבין שאין תחליף לאינטראקציה האנושית בחיים האמיתיים, כי אם נעשה זאת, אני חושב שאנחנו מאבדים חלק חשוב מאוד מהאנושיות שלנו.