ראיתי אור יום הבוקר בפעם הראשונה מזה חמישה ימים.

בתוך המכריעפסגת האקלים של האו"ם, המכונה COP21, המתבצעת כעת בפריז, אנו מבודדים לחלוטין מהעולם שאנו מנסים להציל. אני כאן כנציג נוער אמריקאי, מבלה את שעותיי בהאנגרים הסטריליים בנמל התעופה פריז-לה בורז'ה שבו מתקיימות השיחות, נע בין תקווה גואה לייאוש עמוק.

ככל שהימים חולפים, נראה שנשארה שאלה אחת: כששום דבר שאנחנו יכולים לעשות אי פעם לא יספיק, מה אנחנו יכולים לעשות?

ראה גם:

נסעתי לכאן באופניים, נעתי לאט דרך 11 מדינות במהלך חמישה חודשים,איסוף סיפוריםמאנשים שמתגייסים לפעולת אקלים. התמלאתי באנרגיה של תנועת אקלים שהגיעה כמעט לכל פינה שחקרנו במסענו, החל מקהילות זיקוק נפט בניו ברונסוויק ועד לחוות כפריות בשוודיה. עכשיו אני כאן בפריז, ביעד הסופי שלנו, עדיין מחפש את האנרגיה הזו. וזה קשה יותר למצוא ממה שציפיתי.

אני מרגיש את הייאוש מתגנב בכל יום כשאני שומע את הקולות המונוטוניים של מנהלי משא ומתן. התוצאה הטובה ביותר האפשרית של ההתחייבויות שהציגו מנהיגי העולם נראית כהסכם להגבלת ההתחממות הגלובלית לעלייה ממוצעת של טמפרטורה של 2.7 מעלות צלזיוס מעל לרמות הטרום-מתועשות עד שנת 2100. זוהי קריאת מוות למדינות הפגיעות ביותר בעולם .

אבל לא רק התוצאה הפוליטית הסבירה מרגיעה אותי. הקולות שלנו כנוער מושתקים מבחינה מבנית.

שֶׁלָה@בִּלתִייום הנוער והדורות העתידים בשעה#COP21. הצעירים האלה כאן כדי#DemandClimateAction.#YFGDday pic.twitter.com/A0zkopplrM— NRDC (@NRDC)3 בדצמבר 2015

לעתים קרובות אנו שומעים, "עלינו להבטיח את עתידם של צעירים" - ואני מתכווץ בכל פעם. קשה לשמוע שמתייחסים לעצמך כאל משתתף פסיבי בעיצוב הסיפור שלך. מדברים עלינו הרבה בתהליך של הגעה להסכם עולמי על שינויי אקלים, אבל לעתים רחוקות מותר לנו לדבר.

יחד עם המדענים, היזמים ושאר הפעילים שנמצאים כאן כ"משקיפים", איננו יכולים לגשת לחדרים שבהם מתנהל משא ומתן בפועל.

במקום זאת, אנו רצים בין פגישות אסטרטגיה, מסיבות עיתונאים, אירועים צדדיים, פעולות מותרות והשולחנות הלבנים הארוכים שבהם אנו יושבים על המחשבים שלנו במשך שעות בכל פעם, ומנסים לתקשר את הקרקס הזה עם העולם שבחוץ.

עם זאת, פרצי התקווה שלי מדי פעם נובעים מלשמוע סיפורים על כוח וחוסן ממי שעובדים בחזית משבר האקלים. הצעירים האלה מרחבי העולם הם כולם סוכני שינוי בקהילות שלהם.

יש את אלחנדרה סאלאס מקוסטה ריקה, שהיא מובילה בחינוך לשינויי אקלים. יששיוחטזקטל מרטינז, אמן היפ הופ יליד בן 15 מקולורדו, שהואלתבוע את אובמהלחוסר מעש באקלים. יש את סגר אריאל, מנפאל, שהקים את שלומלכ"ר סביבתיכשהיה בן 10. כולנו עובדים ביחד.

וזה כולל הפצת מודעות לנושאים החשובים ביותר. ביום שני האחרון, המדינותרגישים ביותר לשינויי אקלים-- מדינות אי קטנות -- התאחדו כדי לדרוש באומץ את שינוי האקלים להגביל ל-1.5 מעלות צלזיוס של התחממות כדור הארץ, ולא ל-2.7 מעלות צלזיוס. יומיים לאחר מכן, מוטרדים מחוסר הסיקור התקשורתי הכולל, ארגנו פעולה להפגנת סולידריות שלנו עם ההכרזה.

הדובר הראשון שלנו היה איי ג'יי אליק מאיי מרשל, שבני האי שלו קראו לעצמם "לוחמי האקלים הפסיפיק" לנוכח היותם חלק מהאנשים הראשונים שאיבדו את מולדתם בעקבות עליית פני הים.

"אני רוצה שתסתכלו עליי, ותחשבו על האנשים שלי", אמר לפני הקהל שנאסף. "נקודה-חמש לשרוד, נקודה-חמש לשאוף".

הקהל התחיל לשיר: נקודה-חמש כדי להישאר בחיים. נקודה-חמש כדי להישאר בחיים.

זה מה שמנהלי המשא ומתן ופקידי האו"ם לא מבינים - בניגוד לאלה שהתעכבו במשך חיים שלמים של בירוקרטיה, לצעירים עדיין יש את היכולת לדמיין עתיד צודק ויציב. אנחנו עדיין יודעים בליבנו שעולם יפה יותר אפשרי.

במהלך נאומה ביום הדורות הצעירים והעתידים, שהתקיים בתוך COP21 ב-3 בדצמבר, הקמפיין הצעיר אנג'לי אפדוראי אמר כי בעלי הכוח צריכים להיות מוכנים לאתגר כדי ליצור שינוי. רגע לפני כן, כריסטיאנה פיגרס, המזכירה המבצעת של אמנת המסגרת של האו"ם לשינויי אקלים (UNFCCC), לבשה חולצת טריקו תואמת עם קבוצת צעירים לצילום - לפני שיצאה מיד מהחדר.

אנג'לי לא חסכה במילים.

"אני מאוכזבת שכריסטיאנה עזבה את החדר לפני שהייתה לנוער ההזדמנות לדבר", אמרה. "היא צריכה לדעת שאנחנו צריכים כאן מרחבים שלפעמים גורמים אי נוחות לדור המבוגר".

"אנחנו כצעירים נרתמים לרוב לנרטיב שגוזל מאיתנו את הכוח הקולקטיבי שלנו".@anjaliapp #COP21— ליהי יונה (@LeehiYona)3 בדצמבר 2015

נתתי לאנג'אלי מחיאות כפיים סוערות. כשאנחנו יודעים איך נראה העולם שאנחנו רוצים, קשה ליצור אותו כשאנחנו עדיין מוגבלים על ידי הכללים של העולם הישן.

בזמן שקמתי הרבה לפני עלות השחר למפגש אסטרטגיית התקשורת של נציגי הצעירים בארה"ב ביום שישי, לא הלכתי למרכז הכנסים. אחרי ימים של בקושי ישנתי, אכלתי אך ורק לחם וגבינה ונאבקתי למצוא את הזמן להתקלח, החלטתי לקחת יום כדי לחפש במקום אחר את הכלים הדרושים לנו לעולם חדש.

הנוער עומד בסולידריות עם רוב המדינות הפגיעות@theCVFבקריאה שלהם ל#1o5C&#ZeroBy2050. הצטרף ב-https://t.co/ZFvyTDxRdl- SustainUS (@SustainUSAgents)2 בדצמבר 2015

קבוצה מאיתנו התכנסה לסדנה על אקטיביזם בר קיימא עםפרויקט ארולס. יום ההתבוננות והבנייה מחדש שלנו התחיל בשתי שאלות: עכשיו, בסוף השבוע הראשון שלך ב-COP21, מה התקוות שלך? מה הפחדים שלך?

לא רכבתי על אופניים לפריז כי תקוותי הרבה לתהליך הזה. COP21 היא רק נקודת שיא אחת בסיום פרק קצר והרסני בהיסטוריה האנושית. הדור שלנו, העומד על כתפיהם של רבים לפנינו, כבר מתחיל לעבור אל הבא. הסיפור שלנו הוא סיפור של כוח אנשים מחוברים, הנעזרת במהפכה טכנולוגית חסרת תקדים שפתחה את האפשרות לדור שיש לו זהות קולקטיבית מעבר לגבולות. ואני חושש שלא מכירים מספיק בכוחו של זה.

כצעירים ב-COP21, רבים מאיתנו יכולים לומר שהמשא ומתן הזה נמשך יותר ממה שהיינו בחיים. נזכרתי היום, שישבתי על הרצפה של מרכז אמנות קהילתי בפינה הצפון מזרחית של פריז, בשאלה שעלינו לשאול את עצמנו בזמן שאנחנו כאן. במשך שנים תנועת האקלים של הנוער התעכבה על "מה אנחנו יכולים לעשות?" לבסוף הגיע הזמן שנתחיל לשאול, "למי אנחנו הופכים?"

רק אז נבין סוף סוף: אנחנו אלה שחיכינו להם.

מורגן קרטיס (@climatejourney) הוא נציג נוער עםSustainUSבפסגת שינויי האקלים של האו"ם COP21 בפריז. היא רכבה 5,000 קילומטרים עםמסע אקליםלאסוף סיפורי פעולה אקלימיים במשך חמישה חודשים בדרכה לפריז מארה"ב