לראות דרך עיניים חדשות

ילדי פליטים מציירים את המלחמות שהם שרדו, ואת מי שהם רוצים להיות עכשיו

מאט פטרונזיו

באחד מביקוריה הראשונים בירדן במהלך משבר הפליטים הנוכחי, פגשה קרולין מיילס נער סורי בן 15 שדבריו דבקים בה עד היום. לפני שמשפחתו נמלטה מסוריה, הוא למד בתיכון, והצליח שם. הוא התחיל ללמוד למבחנים באוניברסיטה, למפות את עתידו, אמר למיילס, נשיא ומנכ"ל ארגון זכויות הילדיםהצילו את הילדים."'טוב, מה אתה חושב על העתיד שלך עכשיו?'" היא שאלה אותו. "והוא אמר לי, 'ממש אין לי עתיד עכשיו'. "כשילד בן 15 אומר לך את זה, זה מדאיג בהרבה רמות", אומר מיילס ל-Mashable. "לא רק בשביל הילד הזה, אלא בשביל מיליוני הילדים האחרים אוהבים אותו - ובגלל מה שהם חושבים שעתידם יתגלה".

מאז החל משבר הפליטים לפני חמש שנים, יותר מ4.8 מיליוןפליטים סורים נעקרו ברחבי העולם, לא כולל ההערכה של 6.6 מיליון עקורים פנימיים במדינה. מחצית מהפליטים הללוהם ילדים. לפי אדוח חדשמ-Save the Children, לפחות רבע מיליון ילדים "חיים תחת מצור אכזרי" באזורי סוריה.60 מיליון אישנעקרו בכוח מבתיהם עד סוף 2014 עקב סכסוכים ברחבי העולם, 19.5 מיליון מהם פליטים. מחצית מהפליטים הללו היו גם ילדים. Save the Children מספקת אספקת חירום ומזון בתוך סוריה, ומיישמה תוכניות סיוע שונות לפליטים ברחבי 18 מדינות. אבל חלק מרכזי בעבודה שהארגון עושה הוא הקמת "מרחבים ידידותיים לילדים" - תוכניות המאפשרות לילדים לשחק, ללמוד ולצייר. זה נותן להם תחושה של נורמליות, אומר מיילס - תחושה של, "בסדר, יש לי לאן ללכת, למקום בטוח להיות בו." המרחבים האלה גם מנסים לעזור לילדים פליטים עם טראומה. לברוח ממלחמה, לאבד בני משפחה ולראות זוועות שלא סופרו לאורך הדרך יכולים להיות חוויות קשות ביותר עבור כל אחד להתמודד איתן, שלא לדבר על ילדים. לפחות דבר אחד עוזר: אמנות.

ילדי פליטים יכולים לספר את סיפוריהם באמצעות מספריוזמות אמנות, שארגונים משתמשים בהם כדי לעזור לילדים לנהל מעברים פסיכולוגיים קשים דרך הזוועות שראו. "ציור נותן לילדים הזדמנות להביע את עצמם מבלי לדבר על זה", אומר מיילס. אחת מהתוכניות הללו היאלֵב(ריפוי וחינוך באמצעות האמנויות), גישה מבוססת אמנויות של Save the Children למתן תמיכה פסיכו-סוציאלית לילדים שנפגעו מלחץ חמור או כרוני. זה מעודד ילדים לצייר כדי לעזור לעבד ולתקשר את הרגשות העזים הקשורים לחוויותיהם, לדברי שרה הומל, מנהלת תוכנית HEART.

"אנחנו מגלים שילדים רבים מוכנים יותר לחלוק את רגשותיהם באמצעות אמנות, דרך תהליך עדין שבו הם מרגישים בשליטה", אומר הומל ל-Mashable. "ככל שהם מעבדים ומשתפים יותר, וככל ששיתוף זה מקבל תגובה אכפתית תומכת מצד מבוגרים ועמיתים, כך הילד מרגיש בטוח יותר ובשליטה, מסוגל להתמודד עם לחץ וסביר יותר שיתחיל לחוש תקווה לגביו. עתיד טוב יותר." "למרות שקשה להסתכל על חלק מהרישומים האלה, הם מראים את שני הצדדים", מוסיף מיילס. "הם מראים כאב לב, והם מראים את הצד מלא התקווה... ולהוציא את זה על הנייר באמת עוזר להם." "הצלת הילדים" שיתפה עם Mashable את התמונות שציירו ילדי פליטים במחנה הפליטים זעאתרי בירדן, המתבגר. פינה במרכז המידע למקלט בבלגרד, סרביה, ומרחב ידידותי לילדים בלסבוס, יוון.

אכרם הגיע ללסבוס, יוון, לאחר שאחותו הגדולה החליטה לעזוב את סוריה כשאיבדו קשר עם הוריהם. היא שילמה למבריחים שיעזרו להם לחצות את גבולות יוון-טורקיה. בחלל הידידותי לילדים, רוב הילדים ציירו בתים צבעוניים, לבבות אדומים ונוף שליו עם צבעים בהירים. אבל לציור של אכרם היו רק שני צבעים כהים - חום וירוק. הוא צייר שני מסוקים צבאיים ושני טנקים, תקף זה את זה. הוא אומר שזה מה שהוא זוכר כשהוא חושב על סוריה.

עבדול נמצא בירדן כבר שלוש שנים לאחר שנמלט עם משפחתו מהמלחמה בסוריה. החלום שלו הוא להיות שחקן כדורגל בקבוצה בינלאומית. עבדול, אוהד של ברצלונה, צייר את עצמו משחק כדורגל עם חברו.

אדר היא ילדה כורדית בת 13 מעיראק, מטיילת בקבוצה גדולה של 30 איש, מתוכם 14 ילדים. כולם הגיעו לסרביה דרך בולגריה עם מבריחים. לרוב הקבוצה היו אלרגיות חמורות מכיוון שהם ישנו בחוץ ביער במהלך מסעם דרך בולגריה, אז הם נזקקו לטיפול רפואי. המשפחה הופרדו למרכזי מקלט שונים. אדר מספרת שבציור שלה נראה קבוצת אנשים עצובים עוזבים את ביתם. אחד האנשים בציור אוחז בראשו הכרות של בן משפחה.

אחמד הוא ילד בן 16 מאפגניסטן. הוא נוסע לבד. קבוצות חמושות הרגו את אחיו לעיניו ולעיני משפחתו, אז הוא ברח והחל את המסע לאירופה בעצמו כדי להגיע לאחיו השני בגרמניה. בתחילת מסעו, קבוצת מבריחים לקחה את כל כספו וחפציו, ואילצה אותו לצעוד את רוב דרכו בבולגריה. שם הוא הותקף פעמים רבות על ידי כלבי משטרה. ואז הוא פגש קבוצה נוספת של מבריחים שעזרה לו להיכנס לסרביה. הציור שלו מציג בית ספר שבו ילדים מסתתרים בתוכו, מציצים מהחלון, בעוד טנקים ומיליציות נלחמות בחוץ. אדם אחד מת.
בזמן שאחמד צייר, הוא הראה בידיו איך נפלו פצצות מסביב. הוא רעד כשתיאר אותם.

איאט הוא פליט סורי בן 12 השוהה בירדן כבר שלוש שנים. הדברים האהובים עליה לעשות הם לשחק עם חבריה ולצבוע. היא גם אוהבת ללמוד וללמד ילדים אחרים איך לקרוא ולכתוב. הציור הזה מציג את המסגד ליד המקום שבו היא מתגוררת ברוסיפה, עמאן.

דורי מאיראן, נוסעת עם אמה, אביה וסבתה. הם הגיעו לבלגרד לפני יותר מחודש, לאחר שניסו ללא הצלחה לחצות את קרואטיה והונגריה עם מבריחים כדי להגיע לגרמניה. דורי ציירה כמה תמונות, כולל סירה מלאה באנשים עם פרצופים עצובים, והיא ציירה את עצמה בפנים עצוב וחולה, והראתה כמה רע היא הרגישה במהלך מסעה. כשצוות המרחב הידידותי לילדים שאל אותה מה היא רוצה להיות כשהיא גדלה, היא ציירה פיה. "פיות עפות לאן שהן רוצות", אמרה, "והייתי רוצה להיות מסוגל לעוף למקום שבו זה נחמד ובטוח."

איסמעיל נמצא בירדן כבר שלוש שנים. יש לו מוגבלות שמקשה על הפונקציונליות בידיים, אבל הוא התחיל לצייר בחלל הידידותי לילדים. עכשיו הוא רוצה להיות צייר כשיגדל. הציור בראש מאמר זה היה הראשון שלו, שתיעד את זיכרונותיו מהמלחמה. הוא היה עד לפריחה והפגזות באזורו בסוריה, ולדבריו גברים חמושים פרצו לביתו כדי לקחת את אביו ודודיו לכלא ללא סיבה. בציור אחר הוא כתב את המילה הערבית לסוריה, בעין בוכה. איסמעיל יצר את הציור הנ"ל לאחר שלושה חודשים של תמיכה פסיכו-סוציאלית.

יוסף, אחיו של איסמעיל, התחיל להגיע לחלל הידידותי לילדים לאחר שאיסמעיל התחיל להשתתף בו. זה היה הציור הראשון שיוסף יצר. כמה מציוריו תיארו הפגזה שהוא ואיסמעיל היו עדים לו ליד ביתם.

רימה וזדה (למטה) הן אחיות המטיילות יחד עם אמא, אב, דוד ואחות בת השנתיים. הם עברו מסוריה ללבנון וחיו שם שנתיים לפני שהתחילו את דרכם לאירופה. מבריחים הבטיחו להעביר אותם את הגבול הקרואטי, אך רק לקחו את כל כספם. המשפחה תקועה בבלגרד כבר חודש. רימה בוכה ומראה סימני טראומה כשהיא נפרדת מההורים. היא ציירה את בית הספר שלה מותקף על ידי מסוק, וליד בית הספר את החברים שהשאירה בסוריה. הם לא יכולים להיכנס בגלל הפיגוע, והכיסאות בבית הספר ריקים.

אחותה של רימה זאדה ציירה את בית המשפחה בסוריה. המרחב הידידותי לילדים. היא הוסיפה שהיא הכי מתגעגעת למטבח.

הערת העורך: כל שמות הילדים שונו למען בטיחותם.