האם האינטרנט צריך לשכוח?

האם לאנשים יש את הזכות שמידע מיושן, לא מדויק, אולי מביך עליהם יוסר מהרשת?

בהתייחס לשאלה זו, בית הדין האירופי לצדק (ECJ) קבע ביום חמישי כי לאזרחים אכן יש "זכות להישכח" באינטרנט. בית המשפט הורה לגוגל לעשות זאתלהסיר קישורים לדפי עיתונים בארכיוןמכיל מידע ישן על ביתו של גבר ספרדי שתבע את גוגל ואת העיתון בשנת 2010. אבל מה בעצם המשמעות של "הזכות להישכח"? מה בעצם אומרת ההחלטה הזו, ומהן השלכותיה? יש לנו את התשובות למטה.

ראה גם:

התקציר של משפט אחד

גוגל תצטרך להסיר כמה תוצאות חיפוש לפי בקשה מכיוון שבית המשפט העליון של האיחוד האירופי סבור שמידע ישן על אדם יכול להיות לא רק לא רלוונטי אלא מטעה.

מה אמר בית המשפט?

בית המשפט ECJ קבע שלמנוע חיפוש כמו גוגל יש אחריות למחוק קישורים הנוגעים למידע אישי על פי בקשה, כל עוד מידע זה אינו רלוונטי או באינטרס הציבורי.

על מנוע החיפוש להסיר את הקישורים גם אם המקור המקורי של המידע, במקרה זה העיתון, אינו מחויב לעשות זאת.

מדוע ההבחנה הזו בין עיתונים למנועי חיפוש? מכיוון שמנועי חיפוש מקלים על מציאת מידע והם אחראים כאשר מידע זה מיושן או לא מדויק, אמר בית המשפט.

"בלי מנוע החיפוש", נכתב ב-תַקצִירשל בית המשפטהחלטה מלאה, "לא ניתן היה לקשר את המידע או יכול היה להיות רק בקושי רב".

המקרה התבסס על תלונה של מריו קוסטה גונזלס, שטען כי שטר מכירה פומבית על ביתו שנכבש פגע במוניטין שלו. העיתון הספרדי La Vanguardia פרסם מידע זה ב-1998.

אז מה זו ה"זכות להישכח" הזו?

הזכות להישכח היא תפיסה משפטית באירופה שגורסת שלאדם יש זכות להשאיר את עברו מאחור. מקור המושג הוא "droit à l'oubli" (זכות השכחה) הצרפתית, המאפשרת לפושע מורשע להימנע מפרסום פרטי הרשעה וכליאה לאחר ריצוי המאסר.

מיושם על האינטרנט, תפיסה זו תעניק לאנשים פרטיים את הזכות לבקש מחברות אינטרנט למחוק את הנתונים האישיים שלהם כאשר הם מיושנים, לא מדויקים או פשוט לא רלוונטיים יותר, אם אין עניין ציבורי בשמירה על הנתונים.

אבל מומחים מזהירים שזו לא זכות בלתי מוגבלת לקבל כרטיס חופשי מעבר מביך או אפילו פלילי.

"זה לא אומר שלכל אחד יש את הזכות להישכח בכל פעם שהם רוצים שהנתונים שלו ישכחו",דאו קורף, פרופסור למשפטים באוניברסיטת לונדון מטרופוליטן שמתמחה בפרטיות נתונים, אומר ל-Mashable. "הזכות להישכח, זה באמת איזון. לא כתוב שיש לך זכות לשכוח את העבירות שלך. כתוב שאם אין אינטרסים ציבוריים בחשיפה של העבירות האלה, אז אסור להיחשף".

הזכות להישכח אינה מוסדרת בפירוט בחוק האירופי, למרות שהאיחוד האירופי עובד על אחוק חדש ומקיףזה יסדיר את זה במפורש. אולם ההחלטה היום מבוססת על אהנחיית 1995זה אומר שלחברות האיחוד האירופי יש חובה לוודא שהנתונים האישיים מדויקים ועדכניים. אם יש נתונים "לא מדויקים או לא מלאים", מדינות צריכות לספק לאזרחים דרך לגרום לנתונים אלה "להימחק או לתקן".

ההנחיה אינה מתייחסת ספציפית לנתוני אינטרנט, אלא חלה על כל סוגי הנתונים. בית המשפט העליון קבע היום כי החובה למחוק או לתקן מידע לא מדויק או מיושן מגיעה לכדי זכות להישכח.

מדוע המבקרים נזהרים מפסיקה זו?

זה אולי נשמע הגיוני, מכיוון שלכולנו יש חלקים מהעבר שלנו שהיינו רוצים שהאינטרנט ישכח, אבל יש כאן בעיה: מי מחליט איזה מידע ניתן למחוק ואיזה מידע צריך להישמר? איפה הגבול?

בית המשפט קבע כי אדם שרוצה למחוק חלק מהנתונים האישיים שלו יכול לדרוש זאת ממנוע חיפוש, אשר בתורו יצטרך להחליט אם הבקשה היא סבירה, תוך איזון בין זכויות הפרטיות של האדם לבין חופש הביטוי והאינטרס הציבורי. . וזה נהיה מסובך.

"זה לא קל מאוד לשפוט", אומר ינס-הנריק ג'פסן, מנהל לענייני אירופה של המרכז לדמוקרטיה וטכנולוגיה, ארגון לזכויות דיגיטליות. "יש את כל הסיכון שבעולם שזה ישמש כל מיני אנשים כדי לדרוש להסיר מידע שונים שהם מוצאים לא נוחים".

הסיכון, אומר ג'פסן, הוא שבקשות כאלה עלולות לגרום לחברות אינטרנט להיות שמרניות מדי ולקבל את רוב הדרישות כדי להימנע מהתדיינות משפטית.

במילים אחרות, הסיכון הוא צנזורה עצמית מונעת. והתוצאה של זה עשויה להיות מצב שבו אותו מונח חיפוש נותן תוצאות שונות לחלוטין באירופה ובארצות הברית.

"זה כמעט נשמע כמו סין", אומר ג'פסן. "אתה מקבל סט אחד של תוצאות אם אתה מחפש מסין ואחר אם אתה מחפש מבחוץ."

אבל לא כולם נבהלים.ויקטור מאייר-שנברגר, פרופסור לממשל ורגולציה באינטרנט במכון האינטרנט של אוקספורד, כתב באימייל שהחששות לגבי צנזורה הם "BS", שכן מדובר במידע שכבר נמצא בחוץ ופורסם שנים רבות קודם לכן.

יתרה מזאת, הוא מוסיף, "ההשלכות המעשיות יהיו מוגבלות כי זה עדיין דורש מאנשים להגיש טענות ולרדוף אחריהם במרץ בלי להירתע מהוצאת זמן וכסף. רק מעטים יעשו זאת".

אך פסק הדין פותח שאלות רבות אחרות.

האם זה אומר שארגוני חדשות יצטרכו למחוק עיתונות מהארכיון כי מישהו רוצה להישכח?https://t.co/rWcbO6CBRJ- דן גילמור (@dangillmor)13 במאי 2014

אני תוהה אם אלה שנסערים מהחלטת "הזכות להישכח" באירופה גם מאמינים שלברוקרי נתונים יש את ה-Amdmt rt 1 שאינה מוסדרת.— Frank Pasquale (@FrankPasquale)13 במאי 2014

היכן יחול הפסיקה?

על פני הכל28 מדינות חברותשל האיחוד האירופי.

מדוע אין גם לארצות הברית "זכות להישכח"?

אירופה וארצות הברית אולי חולקות ערכים מערביים רבים, אבל יש להן משטרים משפטיים ותפיסות תרבותיות שונות. באירופה, פרטיות היא זכות המעוגנת במפורש בסעיף 8 שלהאמנה האירופית לזכויות אדם, בעוד שבארה"ב, זכויות הפרטיות פתוחות יותר לפרשנות משפטית.

יתרה מכך, בארצות הברית, התיקון הראשון, המגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות, כמעט בלתי ניתן לגעת. תיאורטית יהיה קשה יותר ליישב זכויות חופש ביטוי נרחבות עם חובה למחוק נתונים לאחר מעשה.

"הזכות להישכח" של האיחוד האירופי היא מכה נגד חופש הביטוי.https://t.co/XRSG44SSPK- ג'ף ג'רוויס (@jeffjarvis)13 במאי 2014

עם זאת, ישנם כמה חוקים אמריקאים שניסו לתת לאזרחים יותר כוח לבקש הסרה של תוכן מקוון.

לקליפורניה ישמנדטשלקטינים יש הזדמנות למחוק את הפוסטים שלהם במדיה החברתית. מדינות רבות שוקלות חוקים נגד "פורנו נקמה", שבהם אנשים משחררים תמונות פרטיות של שותפים לשעבר. שני המקרים מכירים בכך שמצבים מסוימים מחייבים מחיקת תוכן מהאינטרנט בין אם מוצבים שם מרצונם או אחרת.

"יש לנו קומץ חוקים שכבר עושים את זה", אמרה מג לטה אמברוז, עוזרת פרופסור במחלקה לתקשורת, תרבות וטכנולוגיה של אוניברסיטת ג'ורג'טאון. "אני חושב שאם לוקחים בחשבון פרק זמן ארוך, ייתכן שהתיקון הראשון יכול לפנות מקום לזכות להישכח".

האם פסיקה זו היא עניין גדול?

כן, זה כן. קודם כל, ה-ECJ, כדברי ג'פסן, הוא בעצם "בית המשפט העליון" של האיחוד האירופי, ולכן החלטותיו הן "חוק הארץ" באירופה.

בתי המשפט ברחבי האיחוד האירופי יצטרכו להשתמש בפסיקה זו כדי לפרש את החוק האירופי. הפסיקה חורגת מעבר למקרה בודד בלבד, לדברי קורף.

"האירופים, כולל בית המשפט, מתכוננים להצהרה משפטית בינלאומית ענקית האומרת שלא נאפשר לפגיעה בזכויות הפרטיות והגנת הנתונים של אזרחים אירופאים על ידי האינטרנט", אומר קורף.

עם זאת, מומחים גם הזהירו מפני פרשנות מהירה מדי של השפעות הפסיקה. "ייקח זמן עד שכולם באמת יעכלו את ההשלכה", אומר קורף.

מאייר-שנברגר מציינת כי החלטה זו הייתה על מקרה מאוד מסוים, ו"בית המשפט הבהיר במקרים אחרים את האיזון ייתכן שיהיה צורך למצוא אחרת".

מה זה אומר עבור גוגל?

זה יעלה להם כסף, אולי הרבה ממנו.

"זו החלטה מאוד יקרה", אמרה מג לטה אמברוז, עוזרת פרופסור במחלקה לתקשורת, תרבות וטכנולוגיה של אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

ההחלטה עשויה לחייב את גוגל לשכור מספר אנשים לטיפול בבקשות למחיקת נתונים אישיים.

"אני מתארת ​​לעצמי שתראה הרבה יותר מודעות 'דרושות עזרה' בגוגל בשבועיים הקרובים", אמרה.

המקרה גם שם את גוגל ומנועי חיפוש אחרים בעמדת כוח פתאומית. כעת תוטל על גוגל להפוך לבורר הקו הקדמי של מה צריך ומה אסור למחוק.

"עכשיו, גוגל אחראית להחליט מה המשמעות של הזכות להישכח עבור כל המדינות החברות הללו", אמר אמברוז.

מדינות בודדות באיחוד האירופי יכולות לקבוע את התקנות שלהן ש-Google תפעל לפיהן. המקרה הזה בספרד אולי לא התנהל באותו אופן באיטליה.

"על כל בקשה שתגיע, [גוגל] תקבע את האינטרס הציבורי בתוכן זה, והיא תצטרך לנווט בין 28 מדינות חברות", אמר אמברוז.

בנוסף, לעיתונים יש הגנות מסוימות מכיוון שהם נחשבים לחלק מהאינטרס הציבורי, אבל לגוגל אין את ההגנות שיש לרוב המוציאים לאור, אמר אמברוז.

ברור שגוגל לא מרוצה. בהצהרה מסרה החברה כי "מדובר בפסיקה מאכזבת עבור מנועי החיפוש ובעלי אתרים מקוונים בכלל". אבל היא סירבה להגיב יותר.

קרא את סיכום ההחלטה של ​​בית המשפט העליון להלן.

פסיקת בית המשפט בעניין "הזכות להישכח"