לפני שאתם מלגלגים יותר מדי על התביעה המגוחכת לכאורה הזו, זכרו שעולמות וירטואליים הם לא רק "כסף מצחיק" ואווטרים. הם עסק רציני, הן עבור הבעלים והמשקיעים שמרוויחים מהם והן עבור המשתמשים שמזרים מאות ואפילו אלפי דולרים כל אחד ליצירת דמויות ואינטראקציה מקוונת.

חברת האם של Second Life, Linden Labs, הייתה לאחרונהמוערך ב-383 מיליון דולר. כלכלת העולם הוירטואלי הייתה בשיא של כל הזמנים כאשרנתוני עסקאות ברבעון 1דווח בחודש שעבר. ולמרות שהכלכלה היא וירטואלית, זכרו לעסקאות האלה יש בסיס בקרנות אמיתיות מאוד.

התביעה מעוררת את השאלה: מי הבעלים של מוצרים וירטואליים, יוצרי הסחורה או האנשים ששילמו עבורם מטבע וירטואלי?

המשתמשים טוענים שלינדן לאבס ומייסד פיליפ רוזדייל שכנעו אותם להשקיע כסף ולשלם מעין "מס רכוש" עם הבטחה לבעלות ממשית על קרקע וירטואלית. כעת, אומרים המשתמשים, תנאי השירות שונו ללא ידיעתם ​​או הסכמתם מראש. לדבריהם, התנאים החדשים "מציינים שבעלי הקרקע והנכסים הללו לא היו הבעלים של מה שהם יצרו, קנו ושילמו עבורו, וכי לצרכנים אלה לא הייתה ברירה אלא ללחוץ על הסכם תנאי שירות חדש או שלא הייתה להם גישה רכושם". יתרה מכך, הקבוצה טוענת שלינדן לאבס הקפיאה חשבונות משתמשים ומחקה או המירה מטבעות לא וירטואליים ורכוש וירטואלי מבלי לתת כל הסבר או דרכי חזרה.

יצרנו קשר עם מר רוזדייל לצורך תגובה ונעדכן את הפוסט הזה ככל שמידע חדש יהפוך לזמין.

מה דעתך: האם זו תביעה קלת דעת על אי-נושא וירטואלי? האם מישהו באמת יכול "להחזיק" פיקסלים? האם ל-Linden Labs הייתה הזכות לשנות את ה-TOS עבור המוצר שלהם, בדיוק כפי שעושה פייסבוק על בסיס קבוע? או האם למשתמשים האלה יש תלונה מוצדקת כשהם אומרים שלינדן לאבס הפרה את הבטחתה כלפיהם?