עוד לפני הופעת גוגל, אמריקה תמיד הייתה ארץ המחפשים.

כמדינה, אנחנו בדרך כלל חושבים על טכנולוגיה ודת ככוחות מנוגדים - האחד קשור לעבר העתיק שלנו, השני לעתיד חסר הגבולות שלנו.

עם זאת, בשנים האחרונות פיתח עמק הסיליקון תיאולוגיה חילונית שניתן לתאר רק כמילנריאליזם של המילניום - האמונה של הדור הזה שהוא מכין את הדרך באופן ייחודי לשינוי מהותי, אמונה שהיא בעצמה נושא שחוזר על עצמו בהיסטוריה האנושית.

המילנריות הטכנולוגית שלנו חלחלה לשיח הלאומי. אנחנו בפתחו של "עידן דיגיטלי חדש", שבה אפילותמותה עשויה להיהרג. העמק של "יוצרים"מועלים כנביאי רווח, אפילו מעבר לפער הגדול הזה. הטכנולוגיה הפכה לכוח נוכח יותר ויותר בכל מקום, יודע כל וכל יכול בחיינו.

אנחנו מושיטים יד לטלפונים החכמים שלנו, כמו מחרוזות תפילה, כדי להרגיע את החרדה.

כמו חכם, הם מספקים לנו תשובות.

כמו כומר, הם מודעים לרצונות הפנימיים ביותר שלנו.

כמו בכל דת, האינטרנט מספק לנו "חיבור" המאפשר לנו לחוות קהילה, התעלות ואובדן עצמי. האמונה שלנו נבדקת כאשר, כמו עם השקת שירותי הבריאות, הוכח שהיא ניתנת לטעייה. הרשעתנו התערערה כאשר, כמו עם ה-NSA, הוכח שהיא פחות מטיבה.

כמובן, הטכנולוגיה עשתה התקדמות גדולה שמצילה ומשפרת חיים - ולמרבה המזל היא תמשיך לעשות זאת. אבל כשזה מגיע למצב הלאומי הבסיסי שלנו, אין שום דבר חדש, אפילו תחת השמש של קליפורניה.

עמק הסיליקון תמיד היה ארץ מובטחת עם שאיפות תנ"כיות, מודאגת לא פחות מהחיפוש אחר משמעות כמו כסף.

עצם השם "עמק הסיליקון" מסגיר את אופיו הסכיזופרני. 'סיליקון' מייצג את העתיד הרווחי, אבל 'עמק' הוא סמן גיאוגרפי המושרש עמוק בעבר הדתי שלנו.

כן אף על פי שאני הולך בעמק צל המוות, איני ירא רע, כי אתה, רשת נצחית, איתי. האות החזק שלך מנחם אותי...

הדואליות הזו נולדה בחלקה מתוך ההיסטוריה של אזור המפרץ, שבו מורשתה המתמשכת של הבהלה לזהב - אפילו היום אתה יכול להתעשר עם ה"גילוי" הבא שלך - מתערבבת עם ההתיישבות המערבית הראשונית של האזור על ידי מיסיונרים.

רוחניות נסתרת עדיין עומדת בבסיס הטופוגרפיה הזמנית של העמק. כמו גן העדן המקורי, לעמק יש תפוח משלו - עדות ליכולת חסרת תחרות של האינטרנט לפתות עם ידע - ולחטוא.

ציפור הטוויטר נראית באופן מוזר כמו יונה, על אחת כמה וכמה בהתחשב בכךייתכן שציוץ כעת הוא הדרך שבה משיגים שלום. המוטו של גוגל של "אל תהיה רשע" פשוט הפיל את ה"לא תעשה" באותו אופן שבו אתרים כבר לא דורשים את ה-"https://".

לרצועה הראשית של העמק, Sand Hill Road, יש סמליות כל כך נשגבת שהיא הייתה צריכה להיות בתנ"ך, ומעוררת כמוה דרך דמשק מארעיות לסלע קדוש.

ומאחורי הכל עומדים המחפשים: אלה שעמלים, דמויי קבלה ב-0 וה-1 שלהם, כדי למצוא את המספרים הנסתרים שפותחים את הקוד האוניברסלי; אלה השואפים לתקן את העולם.

בתוך כל זה, העמק הוא יורש של מסורת מכוננת בחיים האמריקאים: הבנת העולם החדש דרך הפריזמה של העולם הישן.

כפי שהצהיר ג'ון ווינתרופ, אמריקה הייתה אמורה להיות "עיר על גבעה", ביטוי המעורר את האמונה הנוצרית ב"ירושלים החדשה" כדי להחליף את מה שנחשב כמושחת והישן.

עם זאת, זמן קצר לאחר שהגיעו לעולם החדש, הספקולנטים הפוריטנים תמחרו את מה שהיה, בעיניהם, אדמה מעורערת. החלוקה האור בחיים האמריקאית - המרדף שלנו אחר כסף ומשמעות - נולדה, או ליתר דיוק נולדה מחדש, בארץ "חדשה".

הפער הנצחי הזה התרחש דרך מיפוי היבשת החדשה על הנוף הרוחני של הישן.

האטלס של אמריקה - המלא בכנען וביריחו, שילה ונצרת, בית לחם ולבנון - מעיד על שחזורנו של המאבק העתיק בין הקודש לחול.

הנהר הגדול ביותר שלנו, המיסיסיפי, נדמיין כנילוס, שלם עם קהיר וממפיס שבארמון משלו. גם מימיו היו מרורים מדמעות העבדות, גם גדותיו ננטשו בהגירה גדולה צפונה בחיפוש אחר חופש.

כשהחלוצים שלנו נסעו מערבה, הם שיחזרו עלייה לרגל לארץ המובטחת שדמיינה לראשונה במזרח. כמו אבותיהם ואבותיהם, הם חצו את סיני הגדול שבפנים שלנו מערבה עד שהגיעו לעמק סופי תחום בים והר. שם תבעו את גורלם הגלוי במחיר של עקירת תושבי האדמות.

קליפורניה היא היורשת האולטימטיבית של החלום האמריקאי העתיק הזה - וחוסר שביעות הרצון שלו.

בארץ המובטחת המודרנית הזו, אבותינו התיישבו והשאירו לנו ברית גדולה: חופש והזדמנות, יצירתיות ודמיון, הוליווד ועמק הסיליקון. אבל בדיוק כפי שגילו הפוריטנים - בדיוק כפי שבני ישראל הקדמונים לפניהם ידעו - הארץ המובטחת היא אף פעם לא ממש גן העדן שאנו מקווים שתהיה.

לכן, לאחר שעברו לארץ המובטחת המקורית, בני ישראל החלו להאמין בצורך במשיח מלכתחילה. וזו הסיבה שהנוצרים, גם לאחר הופעתו, עדיין זקוקים לשלהם כדי לחזור.

אמריקה נמצאת בעיצומו של עידן משיחי חדש.

אי השוויון הגובר, התשתית המתפוררת והמלחמה הפנימית האינסופית בין כתות פוליטיות המייצגות את החולשה הלאומית שלנו הורגשו עמוקות, אך באופן שונה, ברחבי הארץ, ושוחקו עוד יותר את תחושת הקהילה שלנו שהיא חולקת אמונה משותפת.

הקפיטול שלנו, שתוכנן להיות מקדש התבונה במודל של אתונה הקלאסית, החל להידמות להר הבית, על מלווי הכספים והקנאות המתקוטטים שבו.

כמו בימים של פעם, יש כמיהה למנהיג, משמאל ומימין, ש"ייעשה..." שלו, הפעם בוושינגטון, אבל אף אדם לא יכול לגרום לטלאים הפוליטיים שלנו לשכב עם האריות הפוליטיים שלנו.

ברחבי הארץ קמה שורה של תנועות מעין דתיות כדי לגאול את תהילתנו.

תנועה פונדמנטליסטית, מסיבת התה, מצדיקה את תפיסת העולם הבלתי מתפשרת שלה מאחורי הטהרה המיתיים של עבר מדומיין. Occupy Wall Street נסוג כמו איסיים מהטומאה של הפוליטיקה שלנו - בהתחלה אל מאהלי המדבר שהקימו בלב הערים שלנו.

ועכשיו אומרים לנו לשים את האמונה שלנו במשיחים האמריקאים ביותר: הטכנולוגיה.

אבל כמו כל המשיחים, הטכנולוגיה כשלעצמה לא יכולה להציל אותנו. יש מסורת ארוכה במחשבה המערבית שלא ניתן לגאול אותנו עד שאנו בעצמנו מכינים את הדרך. אין Deus Ex Machina--אין משיח או מכונה--שיופיע בקסם כדי לפתור את הבעיות שלנו בהיעדר העבודה שלנו.

מה שאנחנו צריכים עכשיו זה מה שהיינו צריכים תמיד: החוכמה לשלב את הדרכים הישנות עם החדשות, והאמונה שבאמצעות עבודה סבלנית והקרבה עצמית קולקטיבית נתגבר.