ברוכים הבאים לט'אבק יום שלישי, שבו Mashable מגביר את הדי המוזיקה בעבר. עם מגמות ז'אנר והשלכות לאחור, אנו מסנתזים מוזיקה ונוסטלגיה.

אם אתה בן 20 ומשהו, ייתכן שלא תזהה את השם באופן אוטומטיבלט ספנדאו. עם זאת, סימן את הפתיחה המרחפת "הא-הא-הא, הא-אה-היי" של תלבושת הגל החדש של שנות ה-80סינגל מוביל, "True",וללא ספק, אתה תדע.

החמישייה, שפעם היה שם מוכר בכל בית, הוקמה בלונדון ב-1979. הם היו חלוצים של התנועה ה"רומנטית החדשה" - סוג של סינתפופ עמוס בחולצות מצומצם, שהשתחרר מהרוק והפאנק הפופולריים בעשור הקודם. לצד אמנים כמומועדון תרבות,דוראן דוראןווואו!, Spandau עזר ליצור את הצליל המכונן של שנות ה-80. הלהקה המשיכה למכור25 מיליון אלבומים, שכבשו את המצעדים ב-21 מדינות עם 23 סינגלים להיטים.

ראה גם:

לא הכל היה חלק. לאחר שנים של מחלוקת (שהגיעה לשיאה בבלט Spandau"תובעים אחד את השני"), הם התפרקו ב-1990. לשמחתם של שחקני Spandau, הלהקה עברה רפורמה ב-2009 כדי לנווט בתעשיית מוזיקה שהשתנתה בהרבה.

תפסנו את הסולן הראשיטוני האדליעל אתגרי ההתאחדות לאחר 20 שנה,סיור בצפון אמריקהלראשונה מזה שלושה עשורים ומחשבותיו על איך השתנה נוף המוזיקה.

שאלות ותשובות עם בלט ספנדאו

"True" הגיע לראש המצעדים ב-1983 - מהן כמה מהלהקות האהובות עליך בפסגת המצעדים של היום?

אני אוהב להקות כמוהרוצחים,קייזר צ'יפים,ג'ון ניומן-- ממש אוהב את מה שהוא עושה, אני חושב שזה די מעניין. אבל אני אוהב גם דברים כמוהמאפיה של הבית השוודיואביצ'יודברים כאלה. הקשבתי ל-דם מלכותיאלבום -- עדיין מנסה לתפוס את הראש שלי סביב האלבום הזה. אבל דברים די טובים.

אני מנסה להקשיב לכמה שיותר דברים באמת. זה מאוד קשה כשיש לך שני ילדים קטנים. זה קצת מטורף כי אתה בעסקי המוזיקה, אבל אף פעם לא יש לך מספיק זמן כי אתה עושה מוזיקה משלך. אבל לא, אני מנסה להקשיב לכמה שיותר דברים מודרניים.

ברור שהיית חלק חשוב מאוד בתנועה הרומנטית החדשה. האם יש היום להקות שאתה מרגיש שמאמצות את האידיאלים האלה או שואבות מהם השראה?

כן, אני חושב שהקילר והקייזר צ'יפס, שתי להקות שהזכרתי קודם, בהחלט משפיעות. ויש להקה בשםHERR-- זו להקה בריטית מאסיבית באירופה שהיא מאוד אלקטרונית, כמעט כמודפש מוד.

הושפענו מדיוויד בואיואחרים... אתה לוקח חלק מההשפעות הישנות האלה ואתה יוצר משהו חדש ושונה. והלהקות האלה עושות אותו דבר כמו מה שעשינו כשהיינו ילדים עם אלה.

לאחר הפסקה של כמעט 20 שנה, חזרתם יחד ב-2009. מה היו האתגרים הגדולים ביותר של איחוד מחדש?

פשוט להיות ביחד באותו חדר כנראה [צוחק]. זה כנראה היה האתגר הגדול ביותר. זה לקח הרבה זמן, הרבה חשבון נפש, עשיתי ראיונות שאמרתי "כשהגיהנום יקפא", כדי לצטט אתנשרים. למעשה אני חושב שאנחנו מחזיקים בשיא הכי הרבה זמן עד שחזרנו להיות ביחד. אז זה היה פשוט קשה כי אני אמן סולו עכשיו כל זמן שהייתי אי פעם בבלט Spandau. זה אכן השאיר טעם רע בפה שלך, ואתה לא בטוח אם אתה רוצה לחזור לזה שוב.

אבל אחרי הרבה חשבון נפש,ג'ון קיבל[מתופף] ניסה לחבר אותנו שוב. סוף סוף הצלחנו לעשות את זה. אני שמח שעשינו זאת. לא טוב לסחוב איתך את כל הכעס והמרירות. אז, אני חושב שכולנו מבוגרים וחכמים יותר, אני חושב שיש כבוד הרבה יותר בריא אחד לשני בתוך הלהקה. אז כן זה טוב. אני חושב שאנחנו במקום די טוב.

האם היה קשה להסתגל לעולם המוזיקה של היום שבו האינטרנט כל כך אינטגרלי --פייסבוק,לְצַפְצֵף,מדיה חברתית. אפילו סטרימינג -- הנוף של יצירה והפצה של מוזיקה השתנה באמת.

זה פשוט שונה. כלומר, זה עדיין קשה להיות בלהקה או להצליח כפי שכנראה היה אי פעם. הסניפים שונים, אני חושב שאתה יכול לחוש -- איך נהגנו למכור תקליטים, נהגנו למכור אותם באופן מסורתי דרך חנויות. איך עושים את זה עכשיו? אנשים נכנסים לחשבון הטוויטר שלך, לחשבון הפייסבוק שלך. זה שונה. אני לא בהכרח חושב שזה בהכרח טוב יותר. ואני מוצא הרבה ילדים צעירים -- במיוחד להקות כמומלכות תקופת האבן- משחרר הרבה יותר ויניל ומהדורות מוגבלות. ואתה מגלה שיש הרבה חנויות שצצות בהן ילדים צעירים מגלים ויניל, וזה די מוזר.

אני כן חושב שלצערי מה שעשינו זה הפך את המוזיקה להרבה יותר חד פעמית. זה לא מוערך כמו פעם. אין ספק שהמוצר המוקלט - נהגת לקנות אלבום ולומר, 'וואו תראה את זה - תראה את התמונה! תסתכל על השרוול הפנימי! מי כתב את זה?' אתה יודע, אם אתה מתעניין במוזיקה, נהגת לקרוא את השרוול הפנימי כדי להסתכל על המילים. ואז היה לך את התקליטור, שהיה די בסדר, בסדר. אבל עכשיו עם סטרימינג, אני חושב שהבעיה הכי גדולה שיש לך היא איך מוזיקאים מרוויחים כסף. ושואל את חברת התקליטים, 'איך מישהו מרוויח כסף? איך הנגנים מרוויחים כסף?' ואף אחד לא באמת יכול להגיד לי. והדאגה שלי היא, בוודאי שהלהקה הצעירה, הלהקות המתפתחות, איך הן מרוויחות את הכסף? ואיך עושים מזה קריירה? זה מאוד קשה.

אז בעצם חשבתי מהטיילור סוויפטעשה היה מהלך טוב מאוד בכך שהורדת את האלבום שלהSpotifyואמרתי, 'לא, אני רוצה שאנשים יקנו את זה כיצירה, כאלבום', וזה גרם לי לחשוב, חשבתי לעצמי, 'טוב, זה לא יהיה נהדר אם כולם יוציאו אלבום ואנחנו הכל מאוחד ואפשרנו רק להוריד את המוצר שהורד במלואו, או לקנות את התקליטור, האלבום או כל דבר אחר בשלמותו.' כדי לעקוף את Spotify ואת מכשירי הסטרימינג האלה במשך שלושה חודשים - אחרי שלושה חודשים זה יכול לעבור ל-Spotify וכל השאר. אבל לתת הזדמנות למוזיקאים למכור את האלבום שלהם כגוף עבודה. אולי רעיון לא רע, אני לא יודע. אם כולם היו עושים את זה. ואני רק חושב -- אחרי שלושה חודשים, כן, הורידו רצועות בודדות, הורידו, זרמו את זה, מה שלא יהיה, אבל פשוט תן לאמנים הזדמנות למכור את האלבום שהם יצרו ועבדו עליו ועבדו עליו. יש הזדמנות לאנשים לקנות את זה כיצירה אסופה.

אז ברור שהרבה השתנה, אבל כשנפגשתם מחדש גילית שיש דברים מסוימים שנשארו אותו דבר שהפתיעו אותך?

מבחינת מוזיקה? מבחינת מוזיקה עבורנו כלהקה, אנחנו עדיין להקה מסורתית. התחלנו בחדר המוזיקה בבית הספר כשהיינו בני 16. קיבלנו מתופף, גיטריסט, נגן בס וזמר. ושני גיטריסטים ונגן סקסופון ונגני כלי הקשה וגיטרה, בס, תופים וזמר. אז אנחנו להקה מאוד מסורתית, אם תרצה. אבל מבחינת טכנולוגיה ומה שאנחנו עושים בתור להקה, זה עדיין די בסיסי. אתה מחבר את הגיטרה למגבר וזה עובד. אתה טוב כמו שאתה כשחקן. שימוש בטכנולוגיה בסטודיו הוא נהדר -- זה נותן לך הרבה יותר אפשרויות. אבל אז זה עדיין יכול להיות מסוכן לפעמים.

אישים עדיין בלהקה -- אנחנו עדיין מספרים את אותן בדיחות מטופשות שהיינו מספרים כשהיינו בני 20. אז, במובנים רבים היה לי את הפרס על כך שתמיד הייתי אחרון בקבלה.סטיב נורמן[רב-אינסטרומנטליסט] לקח עכשיו את הפרס הזה. אז זה השתנה. אני תמיד מאחר, אבל אני לא מאחר כמו פעם.

זה עתה סיימת סיבוב הופעות בארה"ב בפעם הראשונה מזה שלושה עשורים. במה הייתה שונה עבורך הפעם חווית הסיור בצפון אמריקה, ואיך היא הייתה זהה?

אני אגיד לך מה קרה: עשינו את אוסטין, טקסס -- פנינו ל-SXSW. בילינו הרבה זמן בהרכבת סרט, הסרט התיעודי שלנו,נערי נשמה של העולם המערבי. וכשהיה לנו את הבכורה שלנו באוסטין, באותו ערב שיחקנו במועדון קטן ומיוזע. 600 איש, עמוס לחלוטין. כולם הלכו לבננות. נהנינו מאוד, וכולם אמרו, 'תראה אתה חייב לחזור ולשחק שוב'. אז אמרנו, 'כן בסדר, בוא'.

אז פנו אלינו לבוא לנגן כמה הופעות בחוף המערבי. ואז אנחנו חוזרים פנימה -- אני חושב שזה מאי -- לעשות עוד כמה הופעות. וזה היה פנטסטי. לא ידענו למה לצפות כי -- אתה יודע -- למישהו אכפת מאיתנו? אני לא יודע.

אני חושב שהרמז הראשון לכך שלאנשים היה אכפת היה כששיחקנו עלג'ימי קימללְהַצִיג. זו הייתה תוכנית טלוויזיה אמריקאית ענקית להפליא. כולם היו בליסטיים. הייתה אווירה נהדרת. וכשעשינו את סן פרנסיסקו, אם הייתם משלמים למעריצים, לא הייתם יכולים לקבל קבלת פנים טובה יותר - הם היו מהשורה הראשונה. אז אנחנו מקווים שכשנחזור, נקווה שזו תהיה אותה תגובה.

נוסטלגיה היא בהחלט גורם חשוב למדי - למה אתה חושב שזה דבר כל כך חזק במוזיקה, למוזיקה שלך במיוחד?

ובכן, אני חושב ששנות ה-80 עברו תיקון קשה מבחינת הדרך שבה אנשים תפסו את זה לפני כמה שנים. בדיוק כמו שחשבו ששנות ה-70 קצת מטורפות, ואז פתאום כולם אהבו את שנות ה-70, ואני חושב שכולם חשבו ששנות ה-80 כנראה קצת מטורפות. אבל מספיק זמן עובר ואנשים מסתכלים אחורה על השירים (וגם תחנות רדיו שמנגנות כל הזמן דברים משנות ה-80), ואנשים אומרים, 'היי, בעצם זה דברים טובים. אנחנו אוהבים את זה״.

וברור שהלהקות כמו Spandau, Duran Duran, Culture Club,Ultravox, דפש מוד -- הלהקות האלה ממש טובות. יש להם מה להציע. וגם אני חושב שאנשים -- אני לא אדם נורא נוסטלגי, אבל סיקרנו את זה בסרט -- אם מסתכלים על סוף שנות ה-70 וה-80, היה שינוי אמיתי בעשור מבחינת אופנה ומוזיקה . וגם עם Live Aid ו- Band Aid ו"We are the World". חומת ברלין יורדת, נלסון מנדלה וקץ האפרטהייד. זה היה עשור מאוד מעניין מבחינה היסטורית בעולם. אז אולי אנשים פשוט נכנסו לעובדה שהיו כמה להקות נהדרות בסביבה עם איזה סאונד מעולה.

אבל גם אנחנו מגלים שמגיעים גם הרבה אנשים צעירים יותר. בזמן שאנחנו אוהביםפרנק סינטרהוטוני בנטבגלל שהאמהות והאבות שלנו ניגנו את התקליטים, אותו דבר קורה עכשיו -- אנחנו גורמים לאנשים צעירים יותר להגיע כי האמהות והאבות שלהם ניגנו בלט שפנדאו, דוראן דוראן ושטפו את המוח לילדים שלהם [צוחק]. אבל זה נחמד. זה דבר נחמד.