טורונטו - עיתונאים ותיקים יודעים את זה היטב: הטלטלה הזו של אדרנלין בדיוק ברגע שבו ננעל לך סיפור לוהט, משהו חשוב שעבדת עליו הרבה זמן ולאף אחד אחר לא - והכל מה שנותר לעשות הוא לכתוב ולפרסם. מספיק לגרום לאיש מקצוע מבוגר לרוץ ברחובות בנטישה פרועה.

התחושה הזו עשויה להיות הסם המשפטי המרגש ביותר בעולם, והיא עוברת דרך כל זרקור, העיבוד של הסופר/במאי תומס מקארתי לתחקיר זוכה פרס פוליצר של בוסטון גלוב על התנכלות רחבה של ילדים על ידי עשרות כמרים קתולים.

לא מאז כל אנשי הנשיא תואר מעשה העיתונות בצורה כה מדויקת ועוצר נשימה, ועם ההימור כה גבוה. הגלוב בילה חודשים בחשיפת כיסוי התעללות מערכתית שהשתרעה מרחובות בוסטון ועד לוותיקן. זה היה מסוג הסיפורים שכל עיתונאי חוקר חולם לגלות. למעטים יש את המחויבות ואת עמוד השדרה לראות עד הסוף.

הדרך בה צוות הכתבים הקטן של "גלוב" פעל בעבודתם בשנת 2001 היא פלא בפני עצמו: חקירת מסמכים, בניית מקורות ומשא ומתן עדין ברמה זו אינם לבעלי לב חלש, במיוחד כאשר היעד כה רב עוצמה. מוסד כמו הכנסייה הקתולית. במיוחד בבוסטון.

אבל לזקק את הכל לסרט? כזה הגיוני ומרגש לצפות בו? גם זה פלא.

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2015/09/spotlight.thm_.jpg" caption="צוות השחקנים של "Spotlight."" credit="" ]

התסריט של מקארתי, שנוצר מבד שלם עם התסריטאי השותף ג'וש סינגר, מאזן בזריזות את ששת הכתבים והעורכים המרכזיים של גלובוס, ונותן לכל אחד הרבה מה לעשות. הוא גם מציע אישים עשירים שכל מי שעבד בחדר חדשות יזהה מיד. כל אחד מההרכבים מנגנים אחד את השני כמו להקת ג'אז קטלנית, מה שהופך את הסיפור לכוכב; לפעילי פרסים יהיה זמן עז להחליט מי מוביל ומי תומך.

אבל אי אפשר להכחיש שמארק רופאלו הוא המצטיין בתור מייקל רזנדס, כלב החדשות האקסצנטרי וחם הדם של גלוב, שההתמדה שלו, כישורי האנשים המוזרים וההמולה בספרינט אל הסיפור היו הכוח המניע מאחורי הסקופ המרעיש הזה.

מייקל קיטון, שבקושי החמיץ את האוסקר הראשון שלו בשנה שעברה עבור בירדמן, מחזיק בפיקוד כעורך צוות זרקור, וולטר "רובי" רובינסון, מסוגו של בחור קשוח ממולח ומתחשב שכל כתב ישמח לעבוד עבורו. רייצ'ל מקאדמס מקבלת תפקיד בשרני (ומנקה חך רצוי מבלש אמיתי) בתור הכתב העקשן סשה פייפר.

בפסטיבל טורונטו:@PostBaron&@LievSchreiber, מי משחק בו@בוסטון גלוב @SpotlightMovie #TIFF15 pic.twitter.com/0UkuCSO9Y8— סשה פייפר (@SachaPfeiffer)14 בספטמבר 2015

ואז יש את לייב שרייבר בתור מרטי ברון, העורך הראשי החדש של ה-Boston Globe לשטייח השטיחים. ברון מעלה את הסיפור להילוך כשהוא מגיע ממיאמי ביולי 2001 ומתעקש שצוות ה-Spotlight תוריד את מה שהוא עושה כדי למשוך את חוט ההאשמות נגד ארכיבישוש בוסטון, הכומר ג'ון ג'יי ג'וג'ן של מסצ'וסטס.

שרייבר ממושמע בצורה אינטנסיבית בתפקיד הזה, ומביא כבידה קודרת ומאופקת לברון, שמעמד האאוטסיידר שלו - חדש בבוסטון, יהודי, לא אוהב בייסבול - הוא ללא ספק הסיבה לכך שאינספור אלפי ילדים לא יצטרכו להתמודד עם התעללות מינית מחרידה שאלפים לפניהם סבלו במשך עשרות שנים.

שרייבר נעלם לחלוטין בעורו ובצורת המחשבה של ברון. ולמרות שרוב צופי הקולנוע לא יכירו את עורך וושינגטון פוסט הנוכחי (הוא עזב את הגלוב ביום האחרון של 2012) מאדם, דמותו בלתי נשכחת מהרגע שהוא מטייל בשקט לחדר החדשות כדי לקחת אחריות. לא ישנוני ולא ראוותני, שרייבר מבין את זה, וקל להבין למה ברון היה - ועדיין הוא - בוס גרוע.

אבל כולם באמת פנטסטיים: סטנלי טוצ'י בתור עורך הדין המטורף, המאני, מיטשל גראבדיאן; בריאן ד'ארסי ג'יימס ככתב מתון אך חסר רחמים מאט קרול; ג'ון סלאטרי בתפקיד בן בראדלי ג'וניור, סגן העורך הראשי של בוסטון גלוב, שמתמודד עם אשמתו על כך שלא המשיך בסיפור כשהגיע על שולחנו שנים רבות קודם לכן.

מראה שכדאי לראות בפסטיבל טורונטו: רוב@בוסטון גלוב/@GlobeSpotlight/@SpotlightMovieכְּנוּפִיָה#TIFF15 pic.twitter.com/ryQVnqwqWx— סשה פייפר (@SachaPfeiffer)14 בספטמבר 2015

מקארתי, השחקן, הכותב והבמאי שסנדלר ראשו של אדם סנדלר, "הסנדלר" היה המסריח הבלתי מעורער של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו בשנה שעברה, נותן לסיפור של זרקור להישאר בראש ובמרכז.

הוא כמעט מתנגן כמו סרט שוד גדול -- תחשוב על ארגו עם משחק טוב יותר, בלי הדשים הרחבים המסיחים את הדעת או צלעות הכבש המטופשות. אבל עם צילומי מצלמה סטטיים, וציון מאופק של הווארד שור, הכל מהותי. וזה בסדר גמור, כי כל מי שבילה בחדר חדשות אמיתי יודע שסביבה מסוג זה היא האנטיתזה לסגנון.

הסגנון הקטן שקיים ב-Spotlight נוכח בסיפור הסיפור האלגנטי והדוחף שלו. פשוט אין בו פתק כוזב, וגם לא רגע מבוזבז. לשם כך התכוון מקארתי, והתוצאה היא אחת מאותן דרמות מבוגרים רזות, חכמות ובסופו של דבר מבדרות שכולם כל הזמן אומרים שהוליווד כבר לא עושה.

וזה, אגב, אחד מאותם מושגים שכנראה ראויים לחקירה נוספת.

זרקור ייפתח בארה"ב ב-6 בנובמבר.