'המתים המהלכים' פשוט הרעיד את העניינים באופן משמעותי

אזהרה: הסיפור הזה עוסק גם בספוילרים וגם מכיל ספוילרים. קרא בזהירות.

העולם האכזרי בו מתרחש המתים המהלכים סיפק לצופים הפתעות רבות ורגעים קורעי לב לאורך השנים.

מותו של דייל. המוות של שיין, המוות של לורי. מותו של הרשל. מותה של בת'. מותו של טייריס. מותו של נועה.

[seealso URL="https://veit.uno/tech/amandine/2015/10/18/the-walking-dead-season-6-recap-wolves"]

רואים כאן טרנד?

מוות קורה לדמויות בתוכנית הזו. אנחנו יודעים את זה. אנחנו מצפים לזה. לפעמים, אנחנו אולי מקווים לזה. (סליחה, לורי, זה היה הזמן שלך ללכת.)

עם זאת, למרות שאני יודע את ההימור כאן, איכשהו תמיד יש לפחות מוות אחד בעונה שבאמת גורם לי לתהות על מה נרשמנו. כזה שפוגע בך כל כך עמוק, שלרגע אתה חוצה את הגבול המוזר הזה בין להתעצבן על תוכנית טלוויזיה לבין פגיעה אישית.

אם כל זה נראה כמו השתוללות זה בגלל שבאמת קשה לקבל את העובדה שגלן מת והקלדת המילים פירושה לקבל את העובדה. ואני פשוט לא בטוחה שאני עדיין שם.

ובכן, אני מניח שאני עכשיו.

RIP גלן. RIP מקווה. אפי אתה ניקולס.

איך זה קרה

למען האמת, בערך באמצע הפרק הזה - שכותרתו "תודה" - חשבתי שזה יהיה אחד מהפרקים היותר איטיים, שבהם ריק רץ הרבה, הדמויות נלחמות בינן לבין עצמן (במקרה הזה לוחמי הזומבים של ורסיטי נגד לוחמי זומבים JV) ואנחנו צופים בחבורה של רנדו צולעים מוקרבים לאלי הזומבים.

דברים התחילו להתגבר מעט בתקופה שבה מישון, גלן, הית' וכמה מהאחרים מאלכסנדריה מצאו את עצמם מסתתרים בבניינים נטושים כדי להימלט מהמון הזומבים שהפך לסורר בבכורה של העונה.

ריק לא היה איתם כי הוא יצא למשימת סולו להזיז קרוואן ולעזור להחזיר את החבורה למסלול.

לא לא לא לא לא לא לא. קרדיט: AMC

זה מרגיז לחשוב כמה דברים היו מתבררים לולא ריק לא התעקש שגלן ילך עם מישון כדי לעזור לשאר הצוות של אלכסנדריה לחזור בשלום.

אם כבר מדברים על השיחה ההיא, היה קשה שלא לחשוב על המילים של ריק, כשגלן פגש את סופו מאוחר יותר בפרק.

"לא כולם יצליחו," אמר ריק למישון ולגלן בקול צנום. "אתה מנסה להציל אותם. אתה מנסה. אבל הם לא יכולים לעמוד בקצב, אתה ממשיך. אתה חייב. אתה דואג שתחזור."

להקשיב לאזהרתו של ריק היה בעצם ההבדל בין חיים למוות כאן.

אתה מבין, הצוות הקדים לפחות בחצי שעה את עדר הזומבים, אבל הם עצרו בעיר כדי לתקן כמה מחבריהם הפצועים. תוך כדי כך, הם נאלצו לשים את אמונם הרבה בניקולס - הלא הוא הפחדן האחראי למותו של נוח/האיש שגלן נתן הזדמנות שנייה/הדמות החדשה שהכי פחות אהבו בטלוויזיה, שניה רק לאולי ב"משחקי הכס" כי הוא הכי מכיר את העיר.

בתחנה שלהם, גלן חשב שזה יהיה רעיון טוב להדליק בניין על האש כדי להסיח את דעתם של ההמון. זה יקנה להם יותר זמן וימנע לפחות מכמה מהם לעשות את דרכם חזרה לאלכסנדריה.

מישון הסכימה עם התוכנית אבל רצתה להוציא אותה לפועל בעצמה, והזכירה לגלן, "יש לך אישה".

"בגלל זה אני עושה את זה," אמר.

מחילופי הדברים האלה ועד לרגע שגלן עמד על פח אשפה מוקף באלפי מטיילים עם ניקולס, לא דאגתי לגבי גלן. ניקולס, לעומת זאת, נראה חסר צירים, רשלני ומשוגע ממש. הוא לא ישרוד את הפרק, חשבתי.

גלן? לא באמת חשבתי על הבטיחות שלו. זה נראה מובטח. הוא, אחרי הכל, מגדלור של תקווה, אדם טוב באמת בעולם הנורא הזה, האיש הנדיר בעולם הזה שיקבל החלטות קשות אבל לא יאבד את עצמו תוך כדי. הוא גלן.

איזה טיפש אני; אין ערבויות על המתים המהלכים.

הרגע הזה

אז התוכנית יצאה לדרך, אבל התקלה הראשונה בסופו של דבר הייתה הגדולה ביותר: חנות המזון שתכננו להדליק באש כבר נשרפה עד היסוד. ניקולס וגלן נאלצו להתארגן מחדש במהירות כדי למצוא בניין חדש מאוד דליק להצית.

זה היה קל יותר לומר מאשר לעשות, כשההמון החל להקיף אותם מכל עבר.

הם נתקלו בבעל ברית כדי לנסות לברוח, אך בסופו של דבר נלכדו.

הם טיפסו על פח אשפה במאמץ אחרון להציל את עצמם. אולם עד מהרה התברר שעזרה לא מגיעה. זומבים תפסו את הקרסוליים שלהם ונחושו להאכיל.

שוב, חלק ממני האמין שמשהו טוב יקרה, או שעזרה תגיע. ריק, דריל דיקסון, סופרמן - מישהו יגיע עם תוכנית מבריקה ויציל את גלן.

ואז עיניו של ניקולס הפכו כהות עוד יותר ממה שהיו. הוא כבר לא היה אדם בספירלה, הוא היה אדם שנמאס לו לספירלה. למרות שגלן אמר לו שהוא השתנה, שהוא כבר לא אותו אדם שביצע שורה של עבירות, ניקולס לא השתנה. הוא עדיין היה פחדן. במקום לעמוד חזק עם גלן, הוא לקח את האקדח בידו וסובב אותו על עצמו.

ובאופן אנוכי אמיתי, כשהוא נפל, הוא תפס את גלן כשהוא נפל מהפח, הוא נתקל בגלן והוריד אותו איתו.

זועם. מחריד. נִתעָב.

תחזיק אותי.

ותגיד לי: האם משהו כבר משנה?

כאילו הפרק יכול להיות עצוב יותר משם, 10 הדקות האחרונות של השעה השבוע נוצלו כדי להראות עד כמה עגומה באמת התחזית כרגע.

בלי הבניין הבוער, ההמון עדיין פונה היישר אל מישון ושני החברים האחרונים בקבוצה הזו, עדיין פנו לאלכסנדריה ועדיין פנו לריק, שנתקע ברכב פנאי פגום.

כשניסיתי למצוא מקור לתקווה בפרק הזה, הפסקתי כי המילים האחרונות של גלן לריק הדהדו בראשי: "בהצלחה, טיפש".

שאלות בוערות

+ אתה בוכה?

+ ברצינות, כמה אתה בוכה?

+ האם נוכל לבכות ביחד?

+ האם אי פעם נפסיק לבכות?