הטלוויזיה הייתה מקור לא יסולא בפז לחדשות ובידור מאז סוף שנות ה-30, מחברת אותנו ברחבי העולם ומלכדת את תשומת הלב שלנו במשך למעלה מ-80 שנה. למרות שהאופן שבו צפינו בטלוויזיה השתנה - אפילו רק מצינור למסך - הקסם שלנו מהמדיום - ומהתוכן שרץ עליו - נשאר זהה. בהתחלה, צפייה בטלוויזיה הייתה לעתים קרובות פעילות קהילתית, כאשר שכנים מצטרפים זה לזה סביב מסך אחד כדי לקבל את החדשות היומיות, משחק אגרוף או סיטקום חדש. עכשיו, עם הופעת שירותי ה-DVR, Netflix ו-OTT כמו Roku, אתה יכול לצפות כמעט בכל מה שתרצה, בכל זמן שתרצה - וזה בדיוק מה שכולם עושים. בדוק את ציר הזמן שלהלן כדי לראות כיצד השתנתה צריכת הטלוויזיה והמדיה במהלך השנים. עברנו כברת דרך מה-TRK-12 של RCA, ונכנסנו לעולם של סופי שבוע שלמים המוקדשים לעונות צפייה בולמוסית של חברים.
הטלוויזיה הראשונה תוכננה על ידי פילו פרנסוורת', ממציא בן 21 שחי בבית ללא חשמל עד גיל 14.
בטקסי הפתיחה של היריד העולמי, FDR היה הנשיא הראשון ששודר בטלוויזיה. מכשירי טלוויזיה החלו למכירה למחרת, ו-RCA (NBC) החלה שידורים קבועים על בסיס יומי. RCA השיקה את ה-TRK-12 שלה באפריל, 1939 במחיר של 600 דולר (כ-7,000 דולר בכסף של היום); עם זאת, המכירות היו נמוכות ביותר בשל ההוצאות המופרזות והמלחמה המתקרבת. RCA הורידה את מחיר המכירה ל-395 דולר.
RCA מתחילה בייצור של 630-TS, הטלוויזיה הראשונה שתוכננה ויוצרה לאחר המלחמה. כ-10,000 יחידות נמכרו עד סוף השנה, במחיר של 352 דולר ליחידה. הקרב הראשון המשודר במשקל כבד (ג'ו לואיס נגד בילי קון), נצפה בשיא של 140,000 (בעיקר בברים שהותקנו בהם סטים).
המחיר של טלוויזיה בארה"ב היה שווה ערך למשכורת של שישה שבועות עבור משק בית ממוצע. השנה היו בארה"ב כ-44,000 מכשירי טלוויזיה לעומת 40 מיליון מכשירי רדיו.
שנות ה-60 הביאו לנו את הווידאו הראשון, וחיפוש אחר הדרך הטובה ביותר להקליט את תוכניות הטלוויזיה הזמינות כעת. ב-26 בספטמבר 1960 70 מיליון צופים בארה"ב התכוונו לצפות בסנאטור ג'ון קנדי ממסצ'וסטס ובסגן הנשיא ריצ'רד ניקסון בדיון הנשיאותי הראשון אי פעם. שנתיים לאחר מכן, שוגרו לווייני Telstar ו-Relay, שאפשרו לשידורי חדשות לכלול תמונות לוויין מרחבי העולם. בשלב זה, היו כמעט 800 מערכות כבלים המשרתות 850,000 מנויים היו פעילים. בשנת 1963, סוני יצרה את מקליט סליל-ל-גלגל הראשון שהיה הגישה שלהם למכשיר הווידאו, אך הוא עדיין היה יקר מדי עבור הצרכן הממוצע. אז רק שנתיים לאחר מכן, סוני יצרה את ה-CV-2000. דגם זה היה מכשיר וידאו פחות יקר שיוצר במיוחד עבור הצרכן הממוצע לקנות לשימוש ביתי. המחיר היה 695 דולר אז למרות שעדיין יקר, התחרות בין חברות אחרות החלה להוריד את המחיר.
בשנת 1970, סוני יצרה את ה-U-Matic - פורמט קלטת הווידאו הראשון המשווק באופן מסחרי שנועד לשימוש הצרכנים, המסוגל להקליט 90 דקות של קטעים. הוא הוצג לראשונה בתערוכת ה-Consumer Electronics Showcase (CES) בלאס וגאס. בשנת 1972, צ'ארלס דולן וג'רלד לוין מ-Sterling Manhattan Cable השיקו את רשת הטלוויזיה בתשלום הראשונה במדינה, Home Box Office (HBO). הקמת HBO הובילה לפיתוח מערכת הפצה לוויינית לאומית ששינתה את העסק באופן דרמטי, וסללה את הדרך לצמיחה נפיצה של רשתות תוכניות. מהר קדימה 12 שנים עד 1989 כאשר חוק הכבלים הוקם - אקט מהפכני שקרא לדה-רגולציה ולצמיחה מהירה של שירותי הכבלים. עד סוף העשור, כמעט 53 מיליון משקי בית היו מנויים לכבלים, ורשתות תוכניות הכבלים גדלו מ-28 ב-1980 ל-79 ב-1989.
139 שירותי תכנות בכבלים זמינים בפריסה ארצית, בנוסף לרשתות תכנות אזוריות רבות.
ריד הייסטינגס ומארק רנדולף הקימו יחד את נטפליקס כדי להציע השכרת סרטים מקוונים. נגני DVD הפכו לזמינים לראשונה בארצות הברית.
חברות הכבלים החלו בניסוי פיילוט של שירותי וידאו שיכולים לשנות את האופן שבו אנשים צופים בטלוויזיה, כולל: וידאו לפי דרישה, וידאו לפי מנוי וטלוויזיה אינטראקטיבית. באותה שנה השיקה נטפליקס את מערכת ההמלצה האישית לסרטים שמשתמשת בדירוגים של חברי נטפליקס כדי לחזות בחירות לכל חברי נטפליקס וסוני הוציאה את קונסולת הפלייסטיישן 2 ביפן, שהצליחה לנגן סרטי DVD בנוסף למשחקי וידאו. בשנת 2001, AT&T הסכימה להצטרף ל-Comcast Corp., ויצרה את מפעילת הכבלים הגדולה ביותר אי פעם עם יותר מ-22 מיליון לקוחות.
מספר המנויים לשירותי גישה לאינטרנט מהיר באמצעות מודמים בכבלים גדל ליותר מ-10 מיליון, וכ-280 רשתות כבלים ארציות היו זמינות. Roku, חברה המייצרת מכשירי מדיה זורמת, הוקמה על ידי אנתוני ווד, ממציא ה-DVR. המכירות וההשכרות של DVD עלו על אלו של VHS; במהלך השבוע של 15 ביוני, 2003 (27.7 מיליון השכרות DVD לעומת 27.3 מיליון השכרות VHS בארה"ב).
נטפליקס הפכה לזמינה ב-Apple iPad, iPhone ו- iPod Touch, Nintendo Wii ומכשירים אחרים המחוברים לאינטרנט. השנה גם סימנה עלייה דרסטית בזמן שילדים ובני נוער בילו במדיה הבידורית. קרן משפחת קייזר פרסמה מחקר שדיווח כי בני 8-18 הקדישו בממוצע 7 שעות ו-38 דקות לשימוש במדיה בידורית ביום טיפוסי.
ACNielsen מדווח כי 42.2% מהצופים בארצות הברית מחזיקים ב-DVR. לראשונה מזה 20 שנה, נילסן דיווחה על ירידה במספר הבתים האמריקאים שבבעלותם מכשיר טלוויזיה, ל-96.7% מ-98.9%.
2015 ואילך...לכל אמחקר נילסן 2013, מספר הבתים האמריקאים עם יחידות טלוויזיה יורד מאז 2011. למעשה, בארה"ב היו יותר מחמישה מיליון משקי בית עם אפס טלוויזיה ב-2013, עלייה מקצת יותר מ-2 מיליון ב-2007. אנשים עוברים מחברות כבלים מסורתיות לצפייה בסרטונים מקוונים בטלפונים הניידים שלהם, או דרך שירותי סטרימינג כמו Netflix, Hulu, Amazon Prime וכו' במגמה הנקראת "חיתוך חוטים". בדוח אפריל 2014 מאת Experian Marketing Services, הם דיווחו ש"חיתוך חוטים" גדל ב-44% בארבע השנים האחרונות, כאשר 7.6 מיליון משקי בית השתמשו באינטרנט במהירות גבוהה להזרמה או הורדת סרטונים במקום טלוויזיה מסורתית בכבלים או בלוויין מגמה זו צפויה לעלות רק ב-2015. מייקל גריסון, מייסד שותף שלקבוצת הדיפוזיה, חברת אנליסטים המתמקדת בעתיד הטלוויזיה והווידאו, צופה שמספר מנויי הפס הרחב בארה"ב יעלה על מספר מנויי הטלוויזיה בתשלום עד אמצע 2015. eMarketer מעריך שיותר מ-113 מיליון אנשים - 35.5% מאוכלוסיית ארה"ב ו-45.0% ממשתמשי האינטרנט - ישתמשו בטלוויזיה מחוברת באופן קבוע עד סוף 2014, ובשנת 2015, רוב משתמשי האינטרנט בארה"ב יגשו לאינטרנט דרך מכשיר כזה. יתר על כן, הם חזו שקהל הטלוויזיה המחוברת יציג שיעורי צמיחה דו ספרתיים עד שנת 2017. נראה שלמרות שהדרך בה אנו צורכים מדיה משתנה, אנו צורכים יותר ויותר ממנה מדי שנה. בין אם באמצעות שירותי סטרימינג או ספקי כבלים מסורתיים ברור שהטלוויזיה כאן כדי להישאר.
