לאחר שהציעה גישה חופשית לאתר שלה בשנים האחרונות, Varietyהכריזה היוםשהיא תציב חומת תשלום עבור חלק מהתוכן שלה החל מיום חמישי. מבקרים ימשיכו לגשת לדף הבית של Variety.com, לכותרות, לסיכומי מאמרים ולתוצאות חיפוש דרך ערוצי צבירה קיימים.

ככל שתעשיית הדפוס ממשיכה להיאבק, זה לא צריך להיות מפתיע שיותר ויותר מקורות חדשות מיוחדים הולכים לדחוף את מודל המנויים. קורא היעד של וראייטי עובד בתעשיית הבידור, ואם הוא עדיין לא מנוי לוראייטי, כנראה שאין לו בעיה לשלם על מנוי.

נשיא וראייטי, ניל סטיילס, מציין:

"מספר המבקרים הייחודיים ב-Variety יפחת, אבל האנשים שיישארו באתר הם קהל הליבה שלנו. אלה הם בסופו של דבר האנשים שאליהם אנחנו רוצים להגיע".

עבור פרסום כמו וראייטי, זה כנראה נכון. בדומה ל"וול סטריט ג'ורנל" המשיך לפרוח למרות חומת התשלום המקוונת שלו, וראייטי - אשר עושה את רוב ההכנסות שלה על פרסומות "לשיקולך" במהלך עונת הפרסים - כנראה תוכל להגיע לקהל היעד שלה באותה יעילות. ובכל זאת, לפרסום יש מתחרים - כמו המתחרה The Hollywood Reporter, שגם הפעיל וכיבוי את חומת התשלום שלו מספר פעמים במהלך השנים. כַּיוֹם,THR.comמציע גישה בלתי מוגבלת.

לאחר שהם יצפו ביותר משני עמודים של תוכן Variety.com, אחד מכל 10 מבקרים ייבחר באקראי ויתבקש להירשם לגישה נוספת. מי שאינם מנויים יוכלו לגשת לחמישה דפי תוכן מדי חודש, למעט המאמרים שאינם מושפעים בעמוד הראשון.

למרות שמדובר בירידה עבור חובבי סרטים שלא רוצים להעלות 248 דולר לשנה עבור מנוי מקיף ל-Variety (הכולל את המהדורות המודפסות, המקוונות והדיגיטליות), המהלך מדגיש את הקשיים שיש לכותרי מדיה ישנים בתחום מרחב דיגיטלי.

כסטודנטית לקולנוע בקולג', נרשמתי ל-Variety במשך שנים (כשהם היה בערך 400 דולר לשנה) כדי לעמוד מאחורי חומת התשלום הישנה שלה וכדי לקבל גישה לארכיונים. כל עוד הפרסום ימשיך לשבור סיפורי בידור גדולים, לא תהיה לי בעיה לשלם עבור הגישה.