אַשׁרַאי:
אני כאן כדי לומר שזה כן משנה. עם זאת, זה לא הופך את מרי ג'יין לטועה בכל המובנים:
הסיבה היחידה שלמישהו אכפת מזה היא ש-NBC אספה את זה להפצת שידורים, התרשמה מהבכורה של Quarterlife עם 700,000 צופים, ותחבר יחד קטעי אינטרנט של 8 דקות לשישה פרקים בני שעה שישודרו בטלוויזיה המשודרת בפברואר הקרוב.
כל זה נכון. הקביעה הכוללת שאירווין נוקט בה היא שלצופים של וידאו באינטרנט אין טווחי קשב קצרים, והם ישבו ויצפו בתוכנית 30 דקות או יותר ליד המחשב שלהם. זה אולי נכון בנתונים דמוגרפיים מסוימים במכשירי מחשוב מסוימים, אבל כשאתה מדבר על שוק הווידאו המשובץ, אתה מדבר על טווח קשב קצר.
זו הסיבה שהייתי כל כך מבולבל, בהתחלה, כאשר שיגעון יוטיוב הגיע והפך לעניין כל כך גדול. וידאו משובץ בפלאש היה מהלך שהיה מנוגד לחלוטין למקום שבו ראיתי את השוק בסופו של דבר נכנס אליו. הייתי מושרש בעולם הפודקאסטים והסטרימינג בסגנון Shoutcast, באותה תקופה, ועם הצעדים הגדולים שהאייפוד וה-DVR הביתיים עשו. מבחינת אימוץ, הייתי בטוח שצריכת וידאו שהוזזה בזמן בסלון הולכת להיות היעד האולטימטיבי לווידאו באינטרנט.
במקום זאת, עשינו מעקף של כמה שנים דרך סרטונים שיושבים בדפדפנים של אנשים. בסביבה הזו, אנשים מחפשים בעיקר צריכת מידע בגודל ביס. בשנים הרבות שבהן אני מפיק אודיו ווידאו לרשת ולמקומות אחרים, לעתים רחוקות מצאתי תוכנית שיכולה ללכוד בצורה מהימנה את העניין של קהל גדול במשך יותר מעשר או חמש עשרה דקות בכל פעם.
אַשׁרַאי:
כדי להמחיש את גורם הירקות, חשבו על סוג צריכת המדיה שאתם עושים בבוקר, בזמן שאתם מכינים את הילדים לבית הספר, או מתקנים ארוחת בוקר בבוקר בזמן שאתם מתכוננים לעבודה. תוכניות חדשות בפורמט של תוכניות בוקר נועדו לצריכה נמוכה זו של מעורבות טבעונית. הם, במידה רבה, נועדו להיות רעשי רקע שמספקים קצת בידור ושימוש לבוקר שלך.
כמו כן, בערב, אתה חוזר הביתה מהעבודה, אתה מדליק את הטלוויזיה ותופס את החדשות המקומיות או שידור חוזר של סיינפלד, ומשאיר את הטלוויזיה דולקת דרך גלגל המזל או כל תוכנית ריאליטי שתופיע בעונה זו. רוב האנשים אפילו לא יגעו בשלט עד שמתחיל הפריים טיים. זה גורם הירקות בפעולה.
תחשוב על זה. האם הייתם יושבים באתר הזה ממש כאן וצופים בתוכנית משחק שבה אנשים מנסים לנחש, למשל, מה עושה חברת Web 2.0 רק על ידי פירוש שם החברה שלה ללא תנועות במשך שלושים דקות שלמות? לא, כנראה שתכבה אותו תוך פחות משלוש דקות. אבל מיליוני אמריקאים מתכוננים כל יום כדי שיוכלו לקבל מה שמסתכם בעצם בגרסה המיועדת לטלוויזיה של משחקי סקראבבל בזמן שהם אוכלים את ארוחת הערב שלהם.
העניין הוא שאנשים מעדיפים צריכת מדיה לפי דרישה כאשר ניתנת להם הבחירה. נדרשות מעט מאוד ראיות כדי להוכיח את הנקודה הזו מלבד ההשפעה שהייתה לפודקאסט האודיו על רדיו סטרימינג מקוון בז'אנר הדיבור. אירחתי, במשך כמה שנים, תוכנית אירוח מגוונת ברדיו בזרימה של ארבע שעות שהתנגנה במספר רשתות סטרימינג. המספרים המתמעטים שלנו כתוצאה מהופעת הפודקאסטים הם שגרמו לי לקפוץ לפורמטים. ככזה, הייתי מודע למדי לעובדה שכאשר ספירת המאזינים החיים שלנו תפחת בספרות כפולות מדי שבוע, מספרי המאזינים שהוזזו בזמן יקפצו בתלת ספרות. באופן דומה, את מספר תחנות הדיבור הרשומות בספריית Shoutcast עם יותר מעשרה מאזינים אפשר כנראה לספור על ידך השמאלית כרגע. אני מעז אותך לספור את מספר הפודקאסטים המבוססים על דיבורים.
עד שווידאו מקוון המוצג בסלון (או AppleTV, או TiVo, או כל מצב של מרכז מדיה) יוכל ליצור מחדש את גורם הצמח בהצגת התכנות שלו, רוב האנשים יהיו פחות מוכנים לצפות בקטעי וידאו קצרים. כמו כן, בדפדפן אינטרנט, אנשים יהיו פחות מוכנים לשבת ולצפות ביותר מקומץ דקות של כל תכניות, בין אם מדובר בסרטים באורך מלא או אפילו בתוכניות טלוויזיה של שלושים דקות.
