הקרחונים המנקזים קרח משטח הקרח האדיר של מערב אנטארקטיקה אל הים הופכים לא יציבים יותר ויותר, והם מוכנים להאצה דרמטית בלתי נמנעת שעלולה לגרום ל"התמוטטות המהירה" של אזור זה כבר בעוד 200 שנה, על פי חדש ממצאים מדעיים שפורסמו ביום שני. אובדן הקרחונים הללו "בלתי ניתן לעצירה", מראה אחד המחקרים.

מבשר רעות יותר, המחקרים מצאו שככל שהקרחונים האלה הולכים, כך גם עשויים חלקים רחבים יותר של מעטפת הקרח הגדולה יותר, מה שיגדיל באופן דרמטי את כמות העלייה של פני הים.

הקרחונים של מערב אנטארקטיקה כבר אחראים לרוב התרומה של יבשת אנטארקטיקה לעליית פני הים העולמית, ואם הקרחונים הללו יתמוטטו לחלוטין, פני הים עלולים לעלות ב-4 רגל לפחות, מה שעלול להציף ערים מגה-ערים חופיות ברחבי העולם. אפילו עלייה גדולה יותר של פני הים של אולי עד 15 רגל תיגרם אם חלקים אחרים של מעטפת הקרח המערבית של אנטארקטיקה היו מתערערים גם הם.

הממצאים מגיעים משני מחקרים נפרדים שפורסמו ביום שני. יחד הם מספקים תצוגה מפורטת יותר של אבדות הקרח האחרונות במערב אנטארקטיקה, ולראשונה, תחזיות לגבי מתי הקרחונים באזור זה יעברו משיעורי ההמסה של ימינו לקצבים שתואמים יותר להתמוטטות מהירה.

שני המחקרים החדשים מראים כי לא סביר שאיבוד הקרח שנראה בשנים האחרונות יואט או ייפסק, אפילו עם עלייה צפויה של שלג על פני הקרחונים. הדבר נובע בין השאר מהמבנה הפיזי של הקרחונים, כולל שיפוע השטח עליו זורם הקרחון, וכן מהעובדה שברגע שהחלה נסיגה מהירה של קרחונים אלו, יכול להיות קשה עד בלתי אפשרי לעצור.

אחד מהמחקרים הללו, שמגיע מצוות חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, בוחן את איבוד הקרח והתנועה האחרונים של קרחון ת'ווייטס במערב אנטארקטיקה. החוקרים השתמשו בכלי מודלים ממוחשבים כדי להעריך את הפסדי הקרח במהלך מאות השנים הבאות. הלִלמוֹד, שאמור להתפרסם בכתב העת Science ביום חמישי, מצא כי "התחילה קריסה מוקדמת".

קרחונים לאורך חוף אמונדסן של אנטארקטיקה, כמו קרחון Thwaites, מסתיימים באוקיינוס, עם מדפי קרח צפים המחזקים את יריעת הקרח מאחוריהם. במהלך העשור האחרון או יותר, מי האוקיינוס ​​החמים שהונעו לפני השטח על ידי רוחות מוגברות המקיפות את אנטארקטיקה ערערו את יציבות משטח הקרח מלמטה, דיללו את מדפי הקרח וגרמו לקו ההארקה, שהוא המקום שבו קרח מקורקע פוגש את האוקיינוס ​​והופך לקרח צף, לסגת פנימה. ככל שקווי ההארקה נסוגו, קרחון ת'ווייטס ואחרים באזור גלשו מהר יותר לתוך האוקיינוס ​​והפכו ליציבים יותר ויותר.

המחשה את ההימור הגבוה הכרוך בגורלה של מערב אנטארקטיקה, אמחקר קודםגילה שששת הקרחונים בשולי ים אמונדסן - הכוללים את קרחון ת'ווייטס - תרמו כ-10% מכל העלייה הממוצעת העולמית של פני הים שהתרחשה בין 2005 ל-2010.

המחקר החדש מצא שקו ההארקה של קרחון ת'ווייטס נשען על אדן חוף בגובה של כ-2,000 רגל מתחת לפני הים, וכי ככל שנוסעים פנימה כ-40 מיילים, קו ההארקה מתחלל ליותר מ-4,000 רגל מתחת לפני הים. פריסה זו מסייעת למימי האוקיינוס ​​לזחול פנימה פשוט באמצעות כוח הכבידה, עמוק מתחת לפני השטח של הקרחון, בדומה לפלאק ואבנית השוחקים את הצד התחתון של השן ויוצרים חלל שאם לא יטופל, יגרום לשן להירקב. לְהַלָן.

"... עם דילול מתמשך ורק עשרות קילומטרים מפרידים בין קו ההארקה לבין האזורים העמוקים ביותר של האגן הימי, ייתכן שכבר החלה קריסת קרחון ת'ווייטס, אם כי לעת עתה בקצב מתון יחסית", נכתב במחקר.

התחזיות הראו שבתרחיש הגרוע ביותר, "התמוטטות מהירה" של קרחון ת'ווייטס יכולה להתחיל בתוך 200 השנים הבאות, או שהיא יכולה להתקדם לאט יותר, קרוב יותר ל-1,000 שנים מהיום. עם זאת, שיעורי ההיתוך האחרונים מצביעים על כך שתרחישי קצב התכה גבוהים יותר עשויים להיות מציאותיים יותר, אומר המחקר, תוך שהוא מציין שהסימולציות מראות אי ודאות גדולות בתזמון של קריסה מהירה. קצב עליית פני הים יעזור לקבוע עד כמה החברה מסוגלת להסתגל, אמר מחבר המחקר איאן ג'וג'ין, קרחיולוג במעבדה לפיזיקה יישומית של אוניברסיטת וושינגטון, ל-Mashable.

"זה עושה הבדל עצום אם זה יקרה בעוד 200 שנה או 800 שנה, כי זה קצב השינוי בגובה פני הים שבאמת חשוב", אומר ג'וג'ין.

עם זאת, מה שברור מהתחזיות הוא שהעתיד יביא לקצבי התכה מהירים יותר, במקום הפסקה או אפילו היפוך.

"בעבר, כשראינו הידלדלות לא ידענו בהכרח אם הקרחון יכול להאט מאוחר יותר, באופן ספונטני או באמצעות משוב כלשהו", אמר ג'וג'ין בהודעה לעיתונות. "בהדמיות המודל שלנו נראה שכל הפידבקים נוטים להצביע על כך שהוא בעצם מואץ עם הזמן; אין מנגנון ייצוב אמיתי שאנחנו יכולים לראות".

ברגע שהקריסה המהירה של הקרחון הזה, ואחרים לאורך חוף אמונדסן, תתחיל, המחקר אומר שזה כנראה יערער את היציבות של כל מערב אנטארקטיקה.

אמחקר חדש נפרדשבדק את הנסיגה בקווי ההארקה של הקרחונים בין 1992 ל-2011, מצא שככל שהקרחונים במערב אנטארקטיקה הפכו לא יציבים יותר ויותר, קווי ההארקה שלהם העמיקו, מה שמספק למי האוקיינוס ​​החמים גישה קלה יותר לבטן הקרח. בנוסף, המחקר הראה ששיעורי אובדן הקרח לא רק האירו בקווי ההארקה, אלא גם יותר מ-100 מייל פנימה, מה שסכן את כל מעטפת הקרח שהקרחון מסייע במניעת הים. במקום מודלים ממוחשבים, מחקר זה השתמש בנתוני תצפית שנאספו מלוויינים, סקרי מטוסים ומחקר קרקעי.

הנתונים מראים כי אין קרקע גבוהה, או גבעות, מתחת לאזורים במעלה הזרם של הקרחונים שעלולים להאט או לעצור את זרימת הקרחונים הללו לים, אמר אריק ריגנוט, המחבר הראשי של המחקר וגרחיולוג ב-Jet של נאס"א. מעבדת הנעה בפסדינה, קליפורניה. בנוסף, ריגנוט אמר כי "לא סביר מאוד" שהמים החמים הזורמים לכיוון הקרחונים הללו ייפסקו, שכן תחזיות מראות שאפילו יותר מים חמים עוברים לאזור זה כתוצאה מהמשך ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם.

מחקרים קשרו את ההובלה של מים חמים לאנטארקטיקה הן להתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם והן לשונות האקלים הטבעית, וישנן עדויות לכך שזה עשוי להיות קשור לדלדול שכבת האוזון גבוה מעל אנטארקטיקה, אשר שינתה את זרימת האוויר באטמוספרה.

בשיחת ועידה עם כתבים, ריגנוט אמר שיש כעת מספיק תצפיות כדי להסיק ש"נסיגת הקרח באזור זה של אנטארקטיקה בלתי ניתנת לעצירה".

"לנסיגה הזו יהיו השלכות גדולות על עליית פני הים ברחבי העולם", אמר. כשהקרחונים במערב אנטארקטיקה קורסים, ריגנוט אומר, "זה ישפיע על אגנים אחרים במעטפת הקרח של מערב אנטארקטיקה" ויגדיל עוד יותר את מפלס הים העולמי.

עם זאת, רינוט הזהיר שהמילה "התמוטטות" יכולה להיות משמעות שונה עבור הקרחונים והציבור.

"התמוטטות בדמיונם של רוב האנשים נשמעת כמו אירוע קטסטרופלי שעומד להתרחש בשנים הקרובות. אנחנו מדברים על נסיגה בלתי ניתנת לעצירה כי אנחנו חושבים שיש לנו מספיק ראיות לומר שהקרחונים האלה ימשיכו לסגת במשך עשרות שנים ואפילו מאות שנים קדימה", אמר. "אנחנו מדברים על הידרדרות איטית של קרח בחלק הזה של אנטארקטיקה".