PARK CITY, יוטה -- וינר-דוג, סיפורה של תחש מתוקה, רגועה ומסורה להפליא במסע כוכבים למצוא את ביתה הקבוע, הוא אחד הדברים האפלים, הניהיליסטיים והמבולבלים ביותר שסאנדנס הראתה אי פעם לָנוּ.

למרות שזה הסיפור שלה, ווינר-דוג עצמה היא בעצם רקמת החיבור בין שישה בעלים שונים, שכולם אוהבים אותה ומתייחסים אליה יחסית טוב, שלאף אחד מהם אין מספיק יציבות בחייו כדי שזה יידבק.

אנחנו למעשה לא רואים הרבה מהמעברים בין בעלים -- חלקם מוצגים, אחרים לא -- ולמרות שיש לה הכי הרבה זמן מסך (וכמה שמות, כולל "דודי" ו"סרטן" הלא הולמים), היא באמת פשוט צופה כאן, מגופין הנודד, וכברירת מחדל, הגיבור האמיתי היחיד.

זה לא מעט משום שכמעט כל האנשים סביבה הם בזוי; או שבור; או נאיבי; או אבדה; או כל כך חסרי תקווה שהם בקושי מחזיקים מעמד.

לא שזו צריכה להיות הפתעה של טוד סולונדז (למעלה), שהגיע לראשונה לסאנדנס ב-1990 עם סיפור הפרברים המעוות ברוכים הבאים לבית הבובות.

במהלך שאלות ותשובות לאחר הקרנת הבכורה בתיאטרון אקלס בפארק סיטי, אמר סולונדז בעל הדיבור הרך להפליא שסיפרה לו הת'ר מטראצו, שחקנית בית הבובות שגילמה את דואן ווינר ("ווינר" כנראה התכוונה, אם כי זה היה לפני 26 שנים ) שהיא לא רצתה לגלם את הדמות הזו לעולם. בטח היו לה את הסיבות שלה.

כביכול, סולונדז גייס את גרטה גרוויג, האהובה על סאנדנס, לשחק את התפקיד המחודש, התקשרות אלכסונית למדי לסרטו זוכה חבר המושבעים.

אבל גרוויג, שמגלמת עוזרת של וטרינר שמצילה את וינר-דוג (ואחראית לקרוא לה דודי) היא רק התחנה השנייה במסעו של התחש הקטן. ווינר-דוג מתחילה למעשה בדרכה לחנות לחיות מחמד לצורך שיבוץ מחדש, שם היא נאספת על ידי דני (טרייסי לטס), אב שלוקח אותה הביתה אל בנו הצעיר ניצול הסרטן ואשתו הנוראה (ג'ולי דלפי).

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2016/01/16583-2-1100.jpg" caption="גרטה גרוויג ב"Wiener-Dog."" credit="" ]

אלה גרועים כמו ההורים מבלי להתעלל ממש, ולמלא את ראשו של הילד המתוק שלהם בכל מיני רעיונות איומים. וינר-דוג (שהילד מכנה אותה) היא הדבר הכי קרוב שיש לו לאושר, וכמובן, אחרי תקרית שלשול כלבלב שתזעזע אותך מהמושב שלך, היא בדרך להרדם.

בשלבים מסוימים היא גם מגיעה לטיפול של זוג נשוי מתוק עם תסמונת דאון (ברידג'ט בראון וקונור לונג, שניהם נפלאים), תסריטאי מכובס שהפך לפרופסור-בית ספר לקולנוע (דני דה ויטו) ומאוחר יותר, ניהיליסט, זקנה חלשה (בתפנית מדהימה של אלן בורסטין) שמאפשרת לנכדה הסוררת (זוסיה מאמט) צ'ק ריק.

מדובר באנשים מעוותים (בעיקר) להחריד, אבל ווינר-דוג לא סובל הרבה על זה; היא מרוצה מחיק חם ומקום לישון, והפעולה לא משפיעה עליה הרבה.

עד הסוף.

המטרה הזו, אוהבי כלבים עדינים יקרים, היא לא בשבילכם. לְהִתְקַדֵם.