לפני שהפך לכאורה לחלק מתוכנית המעקב החשאית של הסוכנות לביטחון לאומיפּרִיזמָה,יאהונלחם נגדו בבית המשפט, במה שהיה עד כה אתגר סודי. החברה הפסידה בסופו של דבר ונאלצה לציית, לפי דיווחים חדשים.

הגילוי הזה מגיע ממסמכים שדלפו לאחרונה,שהגיע לידי הניו יורק טיימס, ששפך קצת אור על האופן שבו יאהו הפכה לחלק מ-PRISM,תוכנית החטטנות המסווגת של NSAשמאפשר לממשלה לאחזר נתונים של משתמשים זרים מענקיות טכנולוגיה, שכוללות על פי הדיווחים חברות כמו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ואפל.

פרטי האתגר של יאהו אינם ברורים לחלוטין, שכן ההליך בחלקו עדיין מסווג. כל המידע הזמין על המקרה מגיע מהכתבה של הטיימס, ומהצו שפורסם בעבר אך כתוב בכבדות (.PDF) שהוצא על ידי בית המשפט למעקב אחר מודיעין זר (FISC), מתאריך 22 באוגוסט 2008. למרות שהפסיקה אינה מזכירה איזו חברה מערערת על הצו, המקורות של הטיימס אישרו שזו יאהו.

הכל התחיל ב-2007 או 2008, כשהחברה סירבה להיענות לבקשה שהוגשה על פי חוק ההגנה על אמריקה, חוק שעבר אחרי 11 בספטמבר שאישר "רכישת מידע מודיעיני זר הנוגע לאנשים שסביר להניח שהם נמצאים מחוץ לארה"ב ." החוק שולב מאוחר יותר בחוק התיקונים של FISA (חוק פיקוח על מודיעין זר),שהוא החוק המשמש לבקשת נתונים במסגרת PRISM.

יאהו טענה כי הצו אינו חוקתי, וטענה כי סוג המעקב המבוקש מצריך צו ואינו סביר, על פי התיקון הרביעי. ה-FISC אישר את הצו ודחה את הבקשה של יאהו, אך החברה לא נכנעה וביקשה בדיקה. בינתיים, בהמתנה לבדיקה, היא נאלצה למסור את הנתונים.

לבסוף, בית המשפט למעקב אחר מודיעין זר לא הסכים עם יאהו וקבע כי הצו מתאים לחריגה ומוצדק כדי להגן על הביטחון הלאומי של אמריקה.

"למרות מצעד הנוראיים שהוציא העותר, הוא לא הציג שום ראיה לפגיעה ממשית, סיכון מובהק לטעות או פוטנציאל רחב להתעללות", טען בית המשפט.

"דבר אחד, המטרה מאחורי המעקבים שהוזמנו על פי ההנחיות חורגת הרבה מעבר לכל מטרה של אכיפת החוק של מגוון גנים", כתבו השופטים. "זה כרוך ברכישה מסוכנים זרים בחו"ל של מודיעין זר כדי לסייע בהגנה על הביטחון הלאומי. יתרה מכך, זה מסוג המצבים שבהם האינטרס של הממשלה הוא עז במיוחד".

בסופו של דבר, היא קבעה כי "המאמצים של הממשלה להגן על הביטחון הלאומי לא צריכים להיות מתוסכלים על ידי בתי המשפט".

יאהו, כמו שאר החברות שלכאורה חלק ממנה, הכחישה כל מעורבות ב-PRISM.