למרות שמשתמשי יוטיוב מקבלים הוראה להעלות רק תוכן ששייך להם ושיש להם זכות שימוש, תוכן המוגן בזכויות יוצרים עדיין מועלה אלפי פעמים ביום. מתחת לDigital Millennium Copyright Act(DMCA), YouTube אינה אחראית להפרות זכויות היוצרים של המשתמשים שלה, בתנאי שהחברה תסיר את התוכן הזה כאשר מודיעים על כך מבעלי הזכויות.

ובכל זאת, הודות לשלל תביעות המכוונות לשירות (כוללתביעה של ויאקום בסך מיליארד דולר נגד יוטיוב), החברה נאלצה לפנות לטכנולוגיה כדי למצוא דרכים לעזור להתמודד עם בעיות זכויות יוצרים, הודעות ובקשות הסרה.

כדי לעזור להתמודד עם תביעות אלה ולעבוד טוב יותר עם בעלי הזכויות, YouTube יצרה מערכת משלה לזיהוי תוכן הידועה בשם Content ID.

סקירה כללית של Content ID

מזהה תוכןהיא מערכת המאפשרת לבעלי זכויות לזהות תוכן המורכב חלקית או מלאה מהתוכן שלהם.

יוטיוב התחילבניית Content ID בשנת 2007לאחר שהחליטה שטכנולוגיית טביעת אצבע של וידאו ואודיו יכולה לעזור לחברה במאבקים המשפטיים השונים שלה. הבעיה הייתה שהמערכות הקיימות לא היו מספיק טובות לשימושים של YouTube.

סרטון זה נותן סקירה כללית של מערכת Content ID.

כדי להשתמש ב-Content ID, בעלי הזכויות מגישים עותקים של תוכן או קובצי מזהה שמופעלים לאחר מכן כנגד העלאות משתמשים. בעלי זכויות יוצרים יכוליםלהקצות פוליסות שונותלתוכן שלהם במקרה של התאמה. אפשרויות המדיניות הן:

חסום -- המשמעות היא שאם נמצא התאמה לתוכן, הסרטון לא יהיה ניתן לצפייה.

מעקב -- הסרטון יכול להישאר מקוון, אבל בעל התוכן יוכל לעקוב אחר כמה צפיות הוא מקבל ומאיפה.

ייצור רווח - בעלי זכויות יכולים לבחור לעשות זאתלהציג מודעות על התוכןוהם יקבלו הכנסות ממודעות אלו.

אפשרויות מדיניות זמינות על בסיס אזורי, מה שמאפשר לבעלי זכויות לחסום תוכן באזורים מסוימים, תוך שמירה על נגישותם באזורים אחרים.

משתמשי YouTube יכולים לברר על הודעות זכויות יוצרים או התאמות Content ID על ידי ביקור ב"הודעות זכויות יוצרים" בקטע של מנהל הסרטונים.

האם זה עובד?

אז עד כמה המערכת מדוייקת? לפי אמחקר 2009מטכנולוגיית טביעת האצבע של YouTube, היא די חזקה. למרות ש-Content ID לא עובד בכל המקרים (אם כי עלינו להדגיש כי הוא השתפר במהלך שלוש השנים האחרונות), הוא די מיומן בזיהוי תוכן מקובצי עזר שונים.

באופן דומה, עם טכנולוגיית טביעת האצבע שלו, YouTube נוטה לזהות ולהקצות מדיניות להרבה תוכן במהירות רבה.

בדצמבר 2010, יוטיוב הודיעה כי היו יותר מ-100 מיליון סרטוניםנתבע תחת Content IDוכי קיימים יותר מ-4 מיליון קובצי עזר לזיהוי תוכן.

יתרה מכך, YouTube ובעלי הזכויות מרוויחים כסף גדול מ-Content ID. לפי הניו יורקר,יותר משליש מההכנסות של YouTubeמגיע מ-Content ID. זה מייצג את התרחיש הטוב ביותר עבור בעלי זכויות, משתמשים וספקי שירותים מכיוון שהוא מאפשר לתוכן להישאר מקוון, בעוד שבעלי הזכויות עדיין מייצרים הכנסות.

חינוך משתמשים

Content ID הוא חלק גדול מאסטרטגיית זיהוי התוכן של YouTube, אבל זו לא הדרך היחידה שבה החברה פועלת כדי להגן על בעלי הזכויות. יוטיוב יצר את מה שהיא מכנה "בית ספר לזכויות יוצרים"כדרך ליידע את המשתמשים על הכללים לגבי תוכן המוגן בזכויות יוצרים ו-YouTube.

התוכנית פועלת גם כדרך למשתמשים שהיו להם הפרות זכויות יוצרים מרובות (או "התראות") נגד חשבונם להסיר את ההתראות הללו ולהישאר במצב ניהול תקין עם השירות. משתמשים שימצאו שוב ושוב מפרים את מדיניות התוכן של יוטיוב ייאסרו מהאתר, והסרטונים שלהם יושבתו/ימחקו.

מה לגבי שימוש הוגן?

מערכת אוטומטית היא דרך מצוינת לשירות גדול כמו יוטיוב להתמודד עם בעיות זכויות יוצרים בהמוניהם. ובכל זאת, כמה מומחי מדיניות מבקרים את השירות על כך שאין לו דרך לתת דין וחשבון למה שנפל תחת דוקטרינת השימוש ההוגן. כללים לגבי שימוש הוגן (או דרכים להשתמש בתוכן המוגן בזכויות יוצרים באופן חוקי, ללא צורך בקבלת אישור בכתב) משתנים בהתאם לסוג התוכן, מטרת התוכן ומיקומו של המשתמש. בתיקלנץ נ. אוּנִיבֶרְסָלִי(כאשר אמא תבעה את יוניברסל מיוזיק גרופ על שהכריחה את יוטיוב להוריד סרטון של התינוק שלה רוקד לצלילי שיר של הנסיך), בתי המשפט הורו כיבעלי הזכויות היו צריכים לשקול שימוש הוגןלפני הוצאת הודעת הסרה.

ובכל זאת, החוק לגבי מה נחשב ומה לא נחשב לשימוש הוגן הוא תחום מאוד עכור, במיוחד כשמדובר בתוכן שנוצר על ידי משתמשים באתרים כמו יוטיוב. לכמה מומחי מדיניות ישמתח ביקורת על יוטיובעל אי יצירת Content ID באופן שידאג לתביעות שימוש הוגן.