במחנה הפליטים הזה אין מים, אבל הסמארטפונים נמצאים בכל מקום

מחנה הפליטים ZAATRI, ירדן - כמעט 80,000 אנשים חיים באמצע המדבר הירדני ללא מערכת ביוב, גישה מוגבלת למים זורמים וחשמל פועל רק כמה שעות בכל יום.

מחנה הפליטים זעאתרי מרגיש כמו קצה העולם, חוץ מדבר אחד: כמעט כל אחד במחנה מחזיק בסמארטפון, טאבלט או מחשב נייד. כאן, בעיר המאולתרת המאובקת הזו, הטכנולוגיה היא המלך.

ראה גם:

הסמארטפונים של סמסונג, מוטורולה וסוני ממלאים מארזי זכוכית בעשרות חנויות האלקטרוניקה בשוק המרכזי שעובר במחנה.

חלק מהאנשים בילו שלוש שנים בתנאים הקשים של זעתרי, ולעתים רחוקות עוזבים את המתחם ששטחו 2 קילומטרים רבועים באמצע המדבר. עבור רובם, נסיעות מחוץ למחנה נדירות. אבל האינטרנט מציע גלגל הצלה חיוני לעולם שבחוץ - בריחה ממחנה שמרגיש יותר כמו כלא כשמשטרת ירדן מפטרלת מסביב לשעון.

פליטים בזעאתרי אינם מסוגלים לעזוב ללא כרטיס שהונפקו על ידי הממשלה - גם אז הביקורים בערים הסמוכות הם לטווח קצר - אבל הודות לסמארטפונים שלהם, הם מתעדכנים עם העולם שמחוץ לרצועת המדבר הקטנה.

חשמל הוא מצרך נדיר במחנה, אז אנשים טוענים את הטלפונים שלהם וסוללה פנויה בלילה כדי לוודא שיש להם חשמל כשהחשמל מנותק במהלך היום. רוב הפליטים כאן אומרים שהם משתמשים בסמארטפונים שלהם כדי לשמור על קשר עם בני משפחה וחברים שעדיין גרים בסוריה, ועם אלה שהגיעו לאירופה ורחוק יותר בחיפוש אחר ביטחון.

אמל, בת 20, אמרה שהיא מוציאה בין 7 ל-10 דולר חודשי על אשראי ששולם מראש בטלפון שלה.

"לפעמים הקליטה הסלולרית טובה, לפעמים היא גרועה", אמרה אמל, בעלת מכשיר סמסונג גלקסי S3. "אני משתמש בו בעיקר כדי להיכנס לפייסבוק כדי לשלוח הודעות עם חברים ולוואטסאפ וויבר לדבר עם אנשים בבית".

היא תיארה לאחרונה צפייה בסרטון של אצלמת הונגריתבעיטה של ​​פליט סורי לקרקע, שאמל הבחינה בפייסבוק.

לא רק הדור הצעיר נשאר מחובר לחשמל. תושבי המחנה המבוגרים אוהבים באותה מידה אפליקציות כמו Viber ו-WhatsApp.

מוהנאד ח'יראת, שברח מסוריה לפני יותר משנתיים, מחזיק כיום בפיצרייה בשוק המרכזי של זעתרי. Khairat, 48, משתמש באייפון 4 שלו כדי לשמור על קשר עם אחיו המבקש כעת מקלט בארה"ב

חאיראת מקווה לעזוב את המחנה יום אחד ולבקש מקלט בבריטניה, גרמניה או ארה"ב

"כרגע, אין לי מספיק כסף; זה פשוט יקר מדי", אמר.

אבו סאמר, בן 56, ואשתו אום סאמר, בת 50, הגיעו לזעאתרי ב-2012 עם רוב בני משפחתם. אבל שתי בנותיהם הבוגרות עדיין חיות בסוריה באזור שנשלט על ידי משטר אסד.

"הם לא יכולים לעזוב כי אין לאן ללכת, והגבול לירדן סגור", אמר אבו סאמר, שלא ראה את בנותיו כבר שלוש שנים. המשפחה שומרת על קשר דרך הוואטסאפ.

אפליקציות העברת הודעות הן כבר מזמן אעוֹרֵק הַחַיִיםלאלה שעושים את המסע הארוך והמסוכן לעתים קרובות מסוריה לאירופה. בניגוד לכמה דרכים אחרות לתקשר, WhatsApp היא חינמית, ודורשת רק שלמשתמש תהיה גישה לאינטרנט.

חטים מסאלמה, בן 32, מחזיק בבעלות משותפת על אחד מדוכני הטלפון, קרוון מתכת גלי קטן בגובה 8 מטר על 12 מטר. מכרים ירדנים מביאים עבורו מוצרי אלקטרוניקה למחנה, והוא מוכר אותם בכל מקום שבין 40 דולר ליותר מ-200 דולר. חיבור האינטרנט שלו מגיע מדונגל בתשלום מראש של ענקית האינטרנט הירדנית Mada, שסיקורו משתרע על זעתרי.

גם לשלושת ילדיה של מסאלמה יש טאבלט.

בעלי המומחיות האלקטרונית במחנה שמים גם את כישוריהם בשימוש בתיקון סמארטפונים לתושבים. חאליד ח'תיב, בן 30, הוא מהנדס אלקטרוניקה שמבלה את ימיו בתיקון טלפונים בחנות אלקטרונית אחת בשוק.

"למדתי את סוג העבודה הזה במכון להכשרת חשמל בסוריה", אמר ח'טיב בעודו רכון על אור בודד שמאיר על הסמארטפונים שהוא פירק. גנרטור קטן מפעיל את האור היחיד וכמה אלקטרוניקה בחנות.

השימוש הנרחב בסמארטפונים איפשר גם לסוכנות הפליטים של האו"ם UNHCR, שמנהלת את המחנה במשותף עם ממשלת ירדן, לשתף מידע במהירות עם המתגוררים במחנה.

"בהקשר של פליטים, מידע הוא סיוע. גישה לאינטרנט ולסמארטפונים הפכה את העבודה שלנו בזעתרי להרבה יותר קלה מבחינת הפצת מסרים חיוניים וחשובים בצורה מהירה ויעילה יותר", אמר קצין המידע הציבורי של UNHCR Naserddine Touaibia. הסוכנות משתמשת גם בוואטסאפ ובהודעות טקסט.

לאדם מבחוץ, ההסתמכות הזו על סמארטפונים עשויה להפתיע. אבל טואיביה אמר שרוב הפליטים היו בעלי ידע דיגיטלי לפני שהגיעו למחנה.

"אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שלפני שסורים נאלצו לעזוב ולחיות בגלות, הם נהגו לנהל חיים נורמליים בערים שלהם", אמר טואיביה.

כמה שמות שונו כדי להגן על זהויות.