אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה כדי לעזור לנו להבין מי אנחנו היום. עם זאת, ההיסטוריה היא גם תיעוד לא מושלם, לעתים קרובות לא הולם, של אירועים. תלוי מי מתאר את העבר, אמיתות מסוימות אינן סופרות. זה אכן הלקח של 1619, שנה שמעט אנשים הבינו כמשמעותית בהיסטוריה האמריקאית והאפריקאית עד לפני כמעט שנתיים.

כאשר הניו יורק טיימספרסם אתפרויקט 1619באוגוסט 2019, זה ציינו 400 שנה מאז הגיעו האפריקאים הראשונים למושבה אנגלית ביבשת. היסטוריונים מאמינים שקבוצת שבויים זו הגיעה לווירג'יניה כעבדים על סיפון ספינות פרטיות אנגליות.

הם לא היו האפריקאים הראשונים שדרכו על מה שעתיד להפוך לאמריקה. נראה שההבחנה הזושייךלאדם אפריקאי שליווה את החוקר הספרדי חואן פונס דה לאון במסע לפלורידה של היום. בעוד שהיסטוריונים אינם בטוחים כיצד בילו האפריקאים שהגיעו לווירג'יניה את שארית חייהם, מאמינים שחלקם הפכו לראשונים מבין כמה מאות אלפי עבדים שיבנו את ארצות הברית ממש מהיסוד.

הוגה על ידימגזין טיימסהכתבת ניקול האנה-ג'ונס, הפרויקט ואוסף החיבורים שלו הפכו סוחף ועוצמתיטַעֲנָהשהמשמעות של 1619 יכולה "למסגר מחדש את ההיסטוריה של המדינה על ידי הצבת ההשלכות של העבדות ותרומתם של אמריקאים שחורים במרכז הנרטיב הלאומי שלנו".

הנחת היסוד הזו הניעהביקורת חריפהמכמה היסטוריונים ושמרנים שטענו שהפרויקט מאפיין לא נכון עובדות ומציג בצורה לא מדויקת את הקמתה של אמריקה. הוויכוח נמשך בין היתר הודות להקמת הממשל של טראמפועדת 1776כהפרכה ל-מגזין טיימסהפרויקט של. זה ואירועים אחרים הפכו את 1619 לנקודת הבזק תרבותית, כזו שחלק מהשמרנים מרבים להפעיל כדי לתאר את כל השגוי בחשיבה הליברלית ובפוליטיקה.

מבחינה זו, 1619 עדיין מלמד אותנו יותר על מי שאנחנו היום. כדי להבין טוב יותר כיצד אותה שנה מגדירה את מוצאה של אמריקה, את תפקידם של אנשים שחורים בבניית האומה והוויכוח הנוכחי שלנו על גזענות מערכתית, הנה מה שכדאי לדעת:

הדמוקרטיה והעבדות מתגברים

שיעורי היסטוריה על הקמתה של אמריקה מתמקדים לעתים קרובות בתאריכים ידועים, כמו התיישבות המושבה האנגלית הראשונה ביבשת אמריקה, בווירג'יניה, בשנת 1607, הגעתם של צלייני מייפלאואר לפלימות', מסצ'וסטס, בשנת 1620, והמהפכה האמריקאית בשנת 1607. 1776.

שנת 1619 שייכת בין התאריכים הללו, אמר ההיסטוריון ג'יימס הורן, נשיא הקרן לגילוי מחדש של ג'יימסטאון ומחבר הספר1619: ג'יימסטאון וחישול הדמוקרטיה האמריקאית.

"כשאתה מסתכל על 1619, אתה מסתכל על שני אירועים חשובים ביסודו שמעצבים את החברה האמריקאית במשך 400 השנים הבאות ויעצבו את החברה שלנו מעבר לכך", אמר הורן.

הוא מאמין שהאפריקאים שירדו מהספינות היו קבוצה של כ-30 אנשים משועבדים. למרות שחלפו עוד מאה שנים עד שעבדות המטלטלין הפכה לנפוצה באמריקה הבריטית, הרגע מסמן נקודת מפנה בעליית עבודת העבדות במושבות היבשתיות הללו, כמו גם סטריאוטיפים גזעניים שכבר היו נפוצים בחלקים של העולם החדש שבהם עבדות הייתה נפוצה.

כמה שבועות לפני הגעתם של האפריקאים ב-1619, קרה עוד משהו היסטורי בג'יימסטאון. תושביה כינסו ישיבה של צורת הממשל הייצוגית הראשונה ביבשת אמריקה. בהתכנסות בכנסייה, נציגים, המושל וחברי המועצה שלו אימצו עקרונות של ממשל עצמי מהפרלמנט האנגלי והחוק המקובל כדי להחיל אותם על וירג'יניה, אמר הורן.

בית המחוקקים, אז גוף חד-חדר ששימש כבית המשפט העליון של המושבה, העביר תקנות והציע חוקים. צעדים אלה נבדקו לאחר מכן על ידי חברת וירג'יניה מלונדון, ששימשה כגוף המנהל של המושבה ותומכת כספית, לדברי הורן.

באופן ביקורתי, הנציגים אישרו זכויות לרכוש פרטי, והבטיחו אותן באמצעות החוק. הורן אמר כי התפתחות זו - הגנה על "בעלי אדמות בינוניים וקטנים מפני מעילה פוטנציאלית של העשירים והחזקים" - הייתה מכרעת ביצירת מושבה אטרקטיבית לאלפי מתנחלים.

בעוד ש"הרפורמות הגדולות" של 1619 לא התקרבו לכינון דמוקרטיה אמיתית, הורן אמר שהן מסמנות את תחילתם של עקרונות דמוקרטיים שהובילו בסופו של דבר לצורות ממשל פרלמנטריות ולשלטון החוק במושבות האמריקאיות.

"עקרונות היסוד של הדמוקרטיה המודרנית נקבעו בשנת 1619, בווירג'יניה", אמר הורן.

כיום, כאשר אנו מסתכלים על ההבטחה של הגוף המייצג הראשון ביבשת אמריקה, ולאחריה הגעתם של האפריקאים ועלייתה האולטימטיבית של העבדות, אנו רואים את המתח הגדול ושברון הלב של הניסוי האמריקאי. עם זאת, בזמנו, הורן אמר שאיש לא היה מפקפק בניגוד בין אנשים המחפשים שלטון עצמי לבין השימוש בעבודות חוזה או עבדים.

ואכן, המערכת הייצוגית המוקדמת שהושמה בג'יימסטאון הפכה בסופו של דבר לכלי ששירת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של שותלי הטבק העשירים והמקושרים, אמר הורן. הוא מאמין שהצמיחה המהירה של כלכלת הטבק "ערערה אנושות" את הרפורמות של 1619, משום שהשתילים הסתמכו במידה רבה כל כך על עבודת משרתים זולה וזמינה נרחבת, ולאחר מכן עשרות שנים מאוחר יותר, על עבודת עבדים.

הניגוד בין ייסוד הממשלה הייצוגית ב-1619, הרבה לפני המהפכה האמריקנית ב-1776, לבין ההקדמה המוגבלת של עבדות במושבות הוא מה שהופך את 1619 לשנה כה משכנעת ללימוד.

מי הייתה אנג'לה?

בין 2017 ל-2019, קרן ג'יימסטאון מחדש ושירות הפארקים הלאומיים ערכוחקירה ארכיאולוגיתבאתר ההתנחלות הראשונה בווירג'יניה במאמץ לענות על שאלה בעלת השלכות חשובות: מי הייתה אנג'לה?

התשובה היא מרכזית הן בהיסטוריה האמריקאית והן בהיסטוריה האפרו-אמריקאית, משום שאנג'לה, ששמה לא ידוע, הייתה אחת האפריקאים שהגיעו לווירג'יניה בשנת 1619. באותה תקופה לא היו ליישוב חוקים מוחלטים שאישרו עבדות; הם נחשבו רכוש פרטי ולכן הבעלים היו מוגנים על ידי חוקים קשורים. בתחילת שנות השישים של המאה ה-20, וירג'יניה החלה להעביר חוקים שהוציאו את כל עבדי זכויות האדם שהיו נהנים מהם, לפי הורן.

הורן, שהשתתפה בחקירה שחפרה את המטע שבו התגוררה אנג'לה, מניחה שהיא צעירה. אפריקאים שנתפסו לצורך סחר בעבדים היו צעירים יותר, ומי ששרדו את המסע הטרנס-אטלנטי האכזרי עשו זאת לעתים קרובות בגלל גילם.

בשנת 1622 שרדה אנג'לה גם מרעב ומתקפה אינדיאנית של פווואטן שהרגה מאות מתנחלים.

בשנים 1624 ו-1625, אנג'לה מופיעה במפקד אוכלוסין רשמי בתור "אנג'לו", חברה משועבדת במשק ביתו של סוחר עציץ עשיר. עם זאת, עד 1626 היא נעלמת מהרישומים הרשמיים ולעולם לא תופיע מחדש.

הורן אמר שהיסטוריונים מתמקדים בגורלה של אנג'לה משתי סיבות: הם יודעים קצת מאיפה היא הגיעה, ומה קרה לאחר שהגיעה לווירג'יניה. אנג'לה נחטפה מממלכה במדינה שאנו מכירים כיום כאנגולה, בהקשר רחב יותר של מלחמות קולוניאליות אכזריות שהעמידו את הפורטוגלים מול ממלכות אפריקאיות, לפי הורן. אנג'לה היא גם האפריקאית בשם היחידה שעבורה יש להיסטוריונים "מקום מגורים שאין עליו עוררין".

"בג'יימסטאון התמקדנו באנג'לה כדי לתרגם את הכוחות העצומים האלה והשפעתם למונחים אנושיים: איך זה היה עבור אנג'לה, איך היא התמודדה, למה היא הכי התגעגעה, איך היא הסתגלה?" כתב הורן במייל המשך. "אנחנו לא יכולים לענות על השאלות האלה אבל אנחנו יכולים לשאול אותן".

למרות שהחקירה עדיין לא הסתיימה, הורן אמר שאתר החפירות ממלא תפקיד חשוב בהיסטוריה השחורה באמריקה. אמנם יש בהחלט אתרים אחרים שבהם חיו האפריקאים הראשונים ב-1619 ואילך, אבל הם לא התגלו.

"זהו מקום שאנשים יכולים להגיע כדי להרהר בהיסטוריה של עצמם, של תושבי אפריקה", אמר הורן. "זה חשוב לי".

הוא היה עד לכך ממקור ראשון: "היו אנשים אפרו-אמריקאים שהגיעו לאתר ואמרו, 'בפעם הראשונה, אני יכול להסתכל על ההיסטוריה [הזו] מנקודת המבט שהייתי בה, הייתי חלק ממנה'".

סרטון קשור: איך להוריד *באופן היפותטי* פסל גזעני

מסגור מחדש של ההיסטוריה

למאמרה של האנה-ג'ונס בפרויקט 1619 יש השפעה דומה בכך שהסב את תשומת ליבו של הקורא לאפריקאים שהיו הראשונים מבין דורות רבים של אנשים שחורים שהרימו את המדינה על כתפיהם המשועבדות כדי להפוך אותה למה שהיא היום.

בקצת יותר מ-250 מילים, היא מקטלגת את הדברים שעבודת עבדים יצרה, כולל: דונם על דונם של אדמה שפונה לגידול יבולים, שהעבדים קטפו וקטפו כסחורות ויצוא שהפכו את אמריקה לעשירה; הנכסים והמטעים שבהם שכנו גברים כמו ג'ורג' וושינגטון, תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון; יסודות הבית הלבן והקפיטול; וכן, פסי העץ שהפכו למסילות הברזל המקשרות בין הצפון לדרום.

אבל האנה-ג'ונס טוענת שהאמריקאים השחורים לא רק בנו כלכלה שהפכה בסופו של דבר את ארצות הברית למעצמת-על; הם גם הפכו את אמריקה לדמוקרטיה אמיתית, גם אם בעלי עליונות לבנים, הן עקרונית והן בפועל, ניסו בעוצמה למנוע מהם לעשות זאת.

"במשך מאות שנים של התנגדות ומחאה שחורים, עזרנו למדינה לעמוד באידיאלים המייסדים שלה", כתבה. "ללא המאמצים האידיאליסטים, המאומצים והפטריוטים של אמריקאים שחורים, סביר להניח שהדמוקרטיה שלנו היום הייתה נראית שונה מאוד - אולי זו לא תהיה דמוקרטיה בכלל".

מבקרים טעןשהמסגור המחודש של האנה-ג'ונס לשנת 1619, שהוא מהווה באופן פיגורטיבי את היסוד האמיתי של אמריקה, הלך רחוק מדי ולא נתמך על ידי העובדות.

בראשות ההיסטוריון פרינסטון שון וילנץ, קבוצה קטנה של היסטוריונים כתבה אמִכְתָבבסוף 2019 ל-ניו יורק טיימספירוט החששות שלהם. בין היתר, הם טענו כי האנה-ג'ונס טעתה כשהציעה שהקולוניסטים רוצים להכריז על עצמאותם מבריטניה, שהחלה להתנגד לעבדות, כדי להגן על העבדות באמריקה. אמנם השפה בפרויקט 1619 תוקנה כדי להבהיר זאתכַּמָהאבל לא כל המתנחלים חלקו את המוטיבציה הזו, הפִּי עמד מנגדהפרויקט והמשיך לעשות זאת גם בהמשךהערת העורךולְעַדְכֵּן.

עם זאת, היו יותר מחששות ואי הסכמות בתום לב. לאחר הפִּיומרכז פוליצר שוחררתכנית הלימודיםבהתבסס על פרויקט 1619 כדי לעזור למחנכים ללמד עבדות והשפעותיה ארוכות הלכת, חלק מהשמרנים ראו בו סוג של אינדוקטרינציה שנועדה לגרום לקוראים לתעב את אמריקה על כישלונותיה. בקיץ שעבר, הסנאטור הרפובליקני בארקנסו טום קוטוןהוצגחקיקה שתמנע שימוש בהוצאות פדרליות על חומרי הלימוד.

"תכנית הלימודים היא עניין של החלטות מקומיות ואם מועצות בתי הספר השמאלניות המקומיות רוצות למלא את ראשי ילדיהן בריקבון אנטי אמריקאי, זו הבחירה המצערת שלהם", קוטון.סיפראתארקנסו הדמוקרט-גאזט. "אבל הם לא צריכים להרוויח מכספי מס פדרליים כדי ללמד את ילדיה של אמריקה לשנוא את אמריקה".

מספר סנאטורים רפובליקנים במדינות כמו איווה, מיסיסיפי ודרום דקוטה מחפשים באופן דומהלְהַעֲנִישׁבתי ספר כלכלית אם הם משתמשים בתוכנית הלימודים.

לפני שהפסיד את הצעתו לבחירה מחדש, הנשיא טראמפ הקים את ועדת 1776 כתגובה לאומנית לפרויקט 1619 שיקדם "חינוך פטריוטי."

"הסיבה לכך שזה הפך לחלק ממלחמות התרבות היא, אתה יודע, פרויקט 1619 מעלה טיעון שעבדות היא הבסיס לחיים האמריקאיים. והוא באמת מסתכל על אמריקה המודרנית ועוקב אחר המורשת", האנה-ג'ונססיפרNPR בספטמבר האחרון. "ברור שדונלד טראמפ החליט שהוא הולך לנהל את מסע הבחירות שלו מחדש על מנת לעורר חלוקה גזעית. ומכיוון שזה היה פרויקט גדול בהניו יורק טיימסשזכה לתשומת לב רבה, הוא רואה בזה את אחד הכלים בארסנל של הקרב הזה".

הדִוּוּחַששוחרר על ידי הוועדה בינואר הותקף בהרחבה על ידי חוקרים בשל שקר ועיוותים לגבי רגעים מרכזיים בהיסטוריה האמריקאית.

"זו עבודת פריצה. זו לא עבודה של היסטוריה", ג'יימס גרוסמן, מנכ"ל האגודה ההיסטורית האמריקאית,סיפר הוושינגטון פוסט. "זו עבודה של פוליטיקה שנויה במחלוקת שנועדה לעורר מלחמות תרבות".

הוועדה הייתההתפרקהעל ידי הנשיא ג'ו ביידן, והדו"ח הוסר מאתר הבית הלבן.

מאז פרסומו ב-2019 ועד הזעם שממשיך לבעבע ב-2021, פרויקט 1619 הוא דוגמה למה שמתגלה כשאנחנו בוחנים מחדש את ההיסטוריה ושואלים שאלות של מי יכול לספר אילו סיפורים ואיך.

השנה עצמה היא תאריך בעל תוצאה ייחודית בהיסטוריה האמריקאית והאפריקאית. אם תשקיעו מספיק זמן בהרהורים על הסתירות העמוקות שהוא מכיל, סביר להניח שזה יגלה משהו חשוב לגבי המשמעות של אמריקה עבורכם.