גיליון אלקטרוני ציבורי בשם "SHITTY MEDIA MEN" הופץ ביום רביעי וחמישי, והפך במהרה למקום שבו נשים יכולות לחלוק את חוויותיהן של התעללות והטרדה.

זהו צעד משמעותי בעקבות ההאשמות הגדולות בתקיפה מינית נגד הטיטאן ההוליוודי הארווי ויינשטיין, שהצליח להימנע מביקורת ציבורית במשך שנים. תחושת ההעצמה, לעומת זאת, מתמתנת על ידי מימוש מוחלט: אפילו צודקמסתכלבמסמך כזה יכולות להיות השלכות משפטיות.

"כל אחד ברשימה הזו יכול לתבוע על הוצאת דיבה. וכל מי שתורם לרשימה יהיה נאשם פוטנציאלי", אמר פרופסור למשפטי תקשורתצ'יפ סטיוארטבאמצעות הודעה ישירה בטוויטר. "להתייג מישהו כאנוס או מטריד מיני זה הצהרה של עובדה. לא מספיק להגיד 'זו רק שמועה ששמעתי'". אתה הולך להיות נתון לתביעות אם אתה האדם שמפיץ את השמועה או האדם שיצר את המסמך מלכתחילה או אם תפרסם אותו מחדש.

הגיליון האלקטרוני כולל מגוון שמות של גברים בתעשיית המדיה לצד האשמות שונות המשתרעות על קשת רחבה, מפלירטוטים ומעקבים ועד לתקיפה מינית ואונס. שמות המאשימים אינם מצוינים במסמך, אך אין זה אומר שהם מוגנים מפני תביעה משפטית.

קיומו של גיליון אלקטרוני משותף של "גברים מחורבנים" מצביע על כך שאנשים מרגישים מוסמכים לדבר נגד גורמים רשע, והטכנולוגיה עוזרת להאשמות להפוך לוויראליות. זה כבר לא רק לחישות במסדרונות. במקום זאת, אלו מילים שהוקלדו, הוסיפו אליהן דרך תורמים אחרים ושותפו באמצעות פלטפורמות כמו Google docs.

אבל זה שהטכנולוגיה מקלה על שיתוף המידע, לא אומר שאתה פתאום מוגן יותר מפני הוצאת דיבה.

"אם אתה עורך דין של מישהו ברשימה הזו, אתה מחפש נאשמים פוטנציאליים - במיוחד כאלה שיכולים לשלם פיצויים בפועל. אז היית מוציא רשת רחבה לביטול אנונימיות של תורמים ומפרסמים מחדש", אמר סטיוארט.

במקרה של הגיליון האלקטרוני של "אנשי תקשורת מחורבנים",BuzzFeedדוחותשעשרות אנשים צפו בקובץ. מקור, שביקש אנונימיות עםניתן למעוך, קיבל את הגיליון האלקטרוני דרך Slack. מישהו הפיל קישור בערוץ מאוחר אתמול בלילה; היא פתחה אותו והתבוננה בו. (הגישה שלה בוטלה כשלושים דקות מאוחר יותר.)

אז, לפחות בהתחלה, הגיליון האלקטרוני הזה היה כקובץ ציבורי. לכן כל מי שיש לו חיבור לאינטרנט יכול היה לגשת אליו, וליוצר המסמך לא הייתה דרך לדעת מי צופה במידע.

אבל האם המשתמשים האלה באמת אנונימיים, והאם הם בטוחים מתביעה משפטית? תשובה פשוטה: לא. לפלטפורמות הטכניות תמיד יהיו דרכים לזהות משתמשים -- והן חייבות לשתף פעולה כאשר עורכי דין ופקידי משטרה מעורבים. במקרה זה, לגוגל יש מערכת עורפית שאינה נגישה לכל המשתמשים.

אם המשתמש היה מחובר לחשבון גוגל כאשר הוא ניגש לרשימת "הגברים המחורבנים", היומן של גוגל יציין זאת. אם המשתמש לא היה מחובר לחשבון באותו זמן, גוגל עדיין תדע את כתובת ה-IP של המכשיר שבו השתמש. ולמרות שזה לא כל כך קל לזהות משתמשים באמצעות IP, זה עדיין אפשרי אם המשתמש היה משתמש במכשיר אישי.

כמובן שגוגל היא לא הפלטפורמה היחידה שמציעה "אנונימיות" עם קאץ'. האפליקציה Yik Yak זכתה לפופולריות בקמפוסים בקולג' על מתן דרך לתקשר אנונימית עם משתמשים אחרים בקרבת מיקומך. למרבה הצער, זה הפך למקום עבוראיומי פצצהוהַטרָדָה.

ולמרות שמשתמשי Yik Yak לא יכלו לראות מי עומד מאחורי כל פוסט נתון, החברה בהחלט יכולה אם הרשויות יתדפקו.

אותו דבר לגביחשבונות אנונימיים בטוויטר.

אז איפה מישהו יכול לדבר בבטחה בעילום שם? בשום מקום, אבל אפליקציות ופלטפורמות מסוימות טובות יותר מאחרות.

יש מקומות ללכת אליהם אם המשתמשים רוצים שההודעות יישארו פרטיות ולכן לא נגישות לחברה וגם לרשויות. לדוגמה, הצ'אטים בסנאפצ'ט נעלמים. אפליקציות אחרות כמו Signal ו-WhatsApp מציעות הצפנה מקצה לקצה, מה שאומר שהחברה לא יכולה לגשת להודעות באופן לגיטימי.

אבל אלה רק ההודעות עצמן - זהותך עדיין ניתנת למעקב. החברות יודעות מי משתמש בשירות שלהן. הם מסתמכים על מכירת נתוני המשתמש שלהם, או על שימוש בנתונים אלה כדי למכור מודעות. Snapchat, למשל, מסוגלת להפגין את הערך שלהם לשותפי מדיה ולמפרסמים מכיוון שהם יודעים את הגילאים והמיקומים של המשתמשים שלהם.

בטלגרם, פרופילים קשורים למספר טלפון. הצ'אטים מוצפנים, אך ניתן היה לזהות את האדם אם זה הגיע (עדיין לא).

"מאז ההשקה של טלגרם ב-2013 חלקנו בדיוק אפס בתים של נתונים עם צדדים שלישיים, כולל סוכנויות ממשלתיות", אמר מרקוס רא מטלגרם באמצעות טלגרם.

WhatsApp מציעה גם הודעות מוצפנות וצווי בית משפט למסור נתוני משתמשים בברזיל, למשל. WhatsApp סירבה לספק את יומני הצ'אט, בטענה שהם לא היו מסוגלים שכן אין להם את הנתונים המבוקשים.

אם משתמש רוצה שזהותו תהיה מוסווה לחלוטין, עיוור, אפליקציהפופולרי בעמק הסיליקון, מציע פתרון. כל ההרשמות קשורות לדוא"ל הרשמי של כל חברה ויש לאמת אותן באמצעות כתובת דוא"ל זו. אבל ברגע שזה הושלם, כתובת הדוא"ל הספציפית נעלמת. שלא כמו Yik Yak, לא הוקצה מיקום גיאוגרפי לכל פוסט.

"המשתמשים שלנו הם במקרה מהמהנדסים הטובים בעולם, אז הם מרבים לחטט ומנסים לפרוץ לאפליקציה שלנו", אמר אלכס שין, ראש מחלקת התפעול בבליינד. "בנינו את זה כך שבעצם אין מידע מזהה שמישהו יכול לקחת."

כמובן, זה לא אומר שאפשר לסמוך על כל המידע על Blind. עיוור מציע את הדבר הקרוב ביותר לדרך מושלמת לנהל את השיחות הללו באופן אנונימי, אבל רוב הפלטפורמות משאירות אנשים פתוחים לסיכון של תביעה משפטית.

סטיוארט, המומחה לדיני התקשורת, נקט בזהירות בכל הנוגע לתרומה למסמך גוגל על ​​גברים בתקשורת.

"העצה שלי לכל תורם פוטנציאלי תהיה זהיר מאוד. אם אדם אחד ברשימה זו מואשם בטעות, או מרגיש שהדרך היחידה שיש לו לטהר את שמו היא באמצעות תביעת לשון הרע, סביר להניח שאתה עד או הנאשם בשלב מסוים", אמר סטיוארט.