חברה שלי נלחצה על הבר במועדון צפוף כשהיא נחבטה על ידי גבר רוקד. הוא הניח את ידו על גבה הקטן והתנצל.

מהלך לא נכון, חבר.

היא ירתה בו במבט קטלני, אבל נראה שהוא לא שם לב.

גם צעד שגוי, שכן הוא לא שם לב להשפעה שהייתה לו על החבר שלי.

זכאות בלתי מכוונת שכזו כאשר נוגעים בגופו של מישהו ללא רשותו היא שכיחה מדי. עבירות תמימות לכאורה אלו ידועות כמיקרואגרסיות: הערות או פעולות מכוונות או לא מכוונות המכוונות נגד אדם (שבדרך כלל הוא חלק מקבוצה מודרת, כמו נשים) שהם מטבעם עוינים או משפילים,לפילד"ר דרלד ווינג סו, פרופסור לפסיכולוגיה שלומד וכותב על הנושא. מיקרו-אגרסיות אינן אגרסיות מלאות. הם בדרך כלל עדינים, ואפילו האדם בעל הכוונות הטובות ביותר יכול ללא ידיעתו לגרום למטרד ואף נזק באמצעות הטיה לא מודעת ופעולות לא רגישות.

אבל האפקטיםשל מיקרואגרסיות אינן עדינות כלל ויכולות לכלול תסמינים כמו דיכאון וחרדה. מיקרו-אגרסיות יכולות להצטבר במהלך חייו של אדם, ולהשפיע לרעה על היחסים עם משפחה וחברים ופונקציות חיוניות כמו שינה, אומר ד"ר קווין נדאל, פרופסור לפסיכולוגיה וחוקר על ההשפעות של מיקרו-אגרסיות. התוצאות יכולות להימשך אמֶשֶׁך הָחַיִים, וזו הסיבה שכל כך חשוב לכולנו להיות מודעים אליהם ולהימנע מהם.

יש אנשים שכןסביר יותר לחוות מיקרו-אגרסיותמאחרים בשל הגזע או המגדר שלהם. קים צ'רצ'ס, מנכ"ל ארגון השוויון המגדריהאגודה האמריקאית לנשות האוניברסיטהואישה לבנה, אומרת שנשים צבעוניות ואלו המשתייכות ליותר מקבוצה שולית אחת נושאות בנטל של מיקרו-אגרסיות מבוססות מגדר. כנסיות נתונות למיקרו-אגרסיות המכוונות למין שלה, היא אומרת, אבל לא על בסיס גזעי. כריסטיאן פ. נונס, סגן נשיא העמותה לזכויות נשיםהארגון הלאומי לנשים, חווה את שניהם, שכן היא אישהושָׁחוֹר.

חשוב להכיר בכך שמיקרו-אגרסיות יכולות לקרות לכל אחד. גברים הם לא היחידים שמבצעים אותם נגד נשים, אומר צ'רצ'ס. והשמירה מפני תקיפות מיקרו חשובות: "כאשר אנו מאפשרים להערות התמימות לכאורה להסתדר, אנו למעשה מאפשרים להתנהגויות סקסיסטיות וגזעניות להמשיך מבלי לקרוא להן".

כדי לעזור לטפח תרבות מכילה יותר, הנה שישה כללים שיעזרו לכולם להימנע מביצוע מיקרו-אגרסיות מבוססות מגדר.

1. חשבו כיצד אתם נוגעים ומדברים אל נשים

המיקרו-אגרסיה שקרה לחבר שלי היא כזו שנדאל רואה כל הזמן ברחוב: "אם אישה הולכת בחלל צפוף, הרבה פעמים גברים יעברו לידם וישימו את ידיהם על המותניים או על העורף של הגב שלהם, וזה משהו מאוד פולשני וחודרני ותוקף". באופן השוואתי, נדאל מבחין שגברים נמנעים ממגע פיזי כשהם הולכים ליד גברים אחרים בהמונים, ועושים דברים כמו לשים את הידיים שלהם באוויר.

מה כדאי לעשות? היו מודעים למרחב שסביבכם ולאופן שבו אתם מנווטים בו כדי שלא תיגע במישהו ללא הסכמתו.

תקלות היא בעיה נוספת שנשים מתמודדות איתה לעתים קרובות, והיא יכולה להפוך במהירות ממיקרו-אגרסיביות לתוקפנות מלאה. אז אל תתקשר, תצעק על נשים או תגיב על המראה של אנשים.

ואם מישהו מתנגד למיקרו תוקפנות או אומר לך שהוא נפגע ממה שעשית או אמרת, אל תטען שזה לא קרה. לעתים קרובות מדי, כשנשים מתנגדות למיקרו-תוקפנות כמו התעללות, גברים עונים שהם לא פוגעים או מאיימים על האישה, אומר נדאל. זו הדלקת גז, שגורמת למישהו להטיל ספק בגרסה שלו למציאות, ויכולה לגרום נזק נוסף. הדלקת גז היא לעתים קרובות הסיבה שנשים ואנשים מקבוצות שוליים אחרות לא מתעמתים עם המבצעים שלהם.

יחד עם שכולם נמנעו מהטעויות האלה מלכתחילה, נדאל מציע לנשים לדבר על החוויות האלה עם אנשים מהימנים כדי שלא יקבלו מסרים שליליים על עצמן.

2. אל תתעקש שנשים יוכיחו את כישוריהן אם לא היית מבקש את אותו הדבר מגבר

למרות הרווחים החברתיים שנשים השיגו בבירור, כגוןלהרוויח יותר תארים אוניברסיטאייםמאשר גברים,להגדיל את מספרםבכוח העבודה, ומחזיק יותר משרות בקונגרס מאי פעם, עדיין יש אנשים שמתעקשים שנשים פשוט אינן מוסמכות כמו גברים.

נונס יכול לדבר על זה באופן אישי. כאישה שחורה עם השם הפרטי הגברי המסורתי כריסטיאן, היא נזכרת בחוויה צורבת במיוחד: היא מאמינה שזומנה לראיון בהנחה שהיא גבר. במהלך הראיון, נונס אומרת שהיא צללה במשך 45 דקות, אמרה לה שהיא צריכה יותר ניסיון לתפקיד המנהלת, ובסופו של דבר הציעה תפקיד של מנהל תיקים ברמה נמוכה יותר.

זו הייתה הפעם הראשונה שחברה שאלה את הניסיון המקצועי שלה, אומרת נונס, והיא מאמינה שלא קיבלה את הצעת העבודה ברמת המנהליםכי היא אישה שחורה.

לחץ מתמיד כזה לאמת את החוויה שלך מייאש, אומר נונס. כאשר אתה חווה מיקרואגרסיות, הגוף שלך מפנים אותן ברמה הפיזית, הפסיכולוגית והרוחנית. נונס מאמין שהמיקרו-אגרסיביות הספציפית הזו מבוססת מגדר תורמת לתסמונת המתחזה - התחושה שאינך כשיר לעבודה שלך, גם כאשר, לעתים קרובות, אתה כנראה כן.

אנשים צריכים להיות מודעים להטיות, לתפיסות ולציפיות שלהם מנשים. הם חייבים לקרוא תיגר על הערכים שלהם שגורמים להם לחשוב שנשים פחותות מגברים ולפעול בצורה שלא מרתיעה נשים, ממליצה נונס.

3. אל תניח שנשים אינן חכמות כמו גברים

נדאל מביא דוגמה של אישה מרימה יד בכיתה או בפגישה ואף אחד לא מקשיב לה. "אבל כשגבר אומר את אותו הדבר בדיוק, הוא למעשה מקבל קרדיט על מה שהיא אמרה קודם לכן", הוא אומר.

"המיקרו-אגרסיות האלה באמת מנסות להשתיק נשים... הרבה פעמים הן מחוסרות הכרה, אבל לפעמים הן מכוונות", מסבירה נונס ומוסיפה כי לגרום לנשים לפקפק ביכולות שלהן ובעצמן מצטבר ומשפיע לרעה על בריאותן הנפשית של נשים.

כנסיות יכולות להתייחס. היא אומרת שמקום העבודה הוקם כדי שגברים יצליחו, לא נשים, ובמובנים רבים זה כךעדיין מבוסס על הדגם הישן, שבה גברים היו המפרנסים העיקריים והנשים היו בעיקר בבית. מעסיקים צריכים לקדם תרבות מקום עבודה המאפשרת לכולם, לא רק לגברים, לזרוח, אומר צ'רצ'ס.

ההנחה שנשים אינן אינטליגנטיות כמו גבריםיכול להרים את ראשו המכוער עוד לפני שאישה מגישה בקשה לעבודה. זה יכול לגרום להדרה מעבודה, ומהווה נזק כלכלי לכולם, אומר צ'רצ'ס.

"הפרדיגמות שלנו צריכות להשתנות... אנחנו באמת מרוויחים מכך שיש לנו קולות שונים ליד השולחן, כי זה אומר שמיומנויות פתרון הבעיות שלנו משופרות", היא מסבירה.

כדי להשתפר, קחו צעד אחורה לפני שאתם מדברים, שקול את השיחה שברצונך לנהל והימנע מהתנהגות מתגוננת או ויכוחים.

4. אל תגיד לנשים איך להתנהג

זה לא כיף להתייחס אליו כמו לילד בן 5 כשאתה, למעשה, מבוגר. לרוע המזל, לנשים רבות נאמר באופן קבוע כיצד לפעול, במיוחד במקום העבודה.

הכנסיות, מצדה, שמעו הכל. לאורך הקריירה שלה, אנשים הזהירו אותה מפני הרמת קולה כי זה לא נשי; בינתיים, עמיתים לעבודה מדברים בקול רם ללא השלכות. כמו נשים רבות, גם לה אמרו לחייך. "אף פעם לא שומעים לגבר שאומרים לו לחייך יותר", היא אומרת.

ציפיות מגדריות מסוג זה מעמידות דרישות נוספות מנשים להתנהג בצורה מסוימת, מה שמערער את החוויות, הכישורים והיכולות של נשים.

זו גם מלכודת. נשים צפויות להיות "מושכות" ו"חביבות".זה פוגע כיוון שנשים נתפסות גם כפחות שולטות ומוכשרותכשהם מתנהגים כך, מסביר צ'רצ'ס. אין דרך לנצח: "אם אישה נראית חזקה, היא נחשבת לרוב לתוקפנית מדי או אפילו ל'כלבה'".

אנשים צריכים לחשוב האם הם מבקשים מנשים להתנהג בצורה מסוימת, ובכך להבין עד כמה הבקשות הללו אינן הוגנות ומכבידות.

וכאשר מישהו מרגיש שזה נעשה, הוא יכול לדבר גם כן, אם הוא מרגיש בנוח. כשאנשים שוטרים איך צ'רצ'ס מתנהגת, היא מנסה לפרק את האדם מנשקו באמירה "בוא לא נלך לשם", "אני לא חושבת שלזה התכוונת. אולי התכוונת ל-x, y או z", או "מה אתה עושה מתכוון לזה?"

חשוב להסביר למה מה שהם אומרים לא בסדר, מסביר צ'רצ'ס.

5. אל תכניס נשים לתפקידים מגדריים מסורתיים

ההנחה שנשים צריכות לפעול אך ורק בתחום הביתי היא אחת ההנחות הנפוצות ביותר המבוססות על מגדר. גברים במערכות יחסים הטרוסקסואליות נופלים לעתים קרובות במלכודת של לחשוב שבן הזוג שלהם צריך לדאוג להם מבלי לעשות את אותו הדבר עבורם בתמורה, אומר נדאל. הם פשוט מניחים שנשים צריכות להיות המטפלת העיקרית,טיפול בטיפול בילדים, בישול וניקיון.

גברים סטרייטים הם לא היחידים שאשמים. "גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים בהחלט הפנימו שנאת נשים,גבריות רעילה, ונורמות תפקיד מגדריות, שעלולות לגרום גם לבעיות במערכות היחסים הרומנטיות שלהם", כותב נדאל במייל.

אנשים, כמו גברים בעמדות כוח, יכולים להיות מופתעים כשנשים לא ממלאות את התפקידים האלה, הוא אומר. מצד שני, הם יכולים להניח שאישה רוצה להביא ילדים לעולם, ואם לא, משהו לא בסדר איתה.

צ'רצ'ס התמודדה עם המיקרו-אגרסיביות הזו כל הקריירה שלה. בתפקידים בינוניים ובכירים, היא אומרת, היא הייתה האישה היחידה, וגברים הניחו שהיא צריכה לבצע מטלות ביתיות, כמו מזיגת קפה.

"ממש נאלצתי לשבת על הידיים שלי ולהסתכל למטה כדי לחכות שעמית גבר יעשה את זה כדי שלא ניכנס לתפקידים המגדריים האלה במשרד", מסביר צ'רצ'ס.

אותן הנחות מתרחבות גם לבתה בת ה-11, שמשחקת בייסבול. "כולם תמיד מניחים, 'נו טוב, רובי חייב לשחק סופטבול'. ממש לא היא משחקת בייסבול ואין לה עניין בכדורסל". אומר כנסיות.

אמונות מבוססות מגדר מתחילות בגיל הילדות - והציפיות הללו יכולות למנוע מילדים לעקוב אחר התשוקות שלהם.

אנשים המחפשים להימנע ממיקרו-אגרסיביות זו צריכים להיות קצת יותר מתחשבים, מייעץ נדאל.

"זה פשוט להיות מודעים לאופן שבו אנחנו מתייחסים לאנשים ולדרכים שבהן אנחנו מניחים דברים של אנשים ולוודא שאנחנו לא מנציחים הטיות או סטריאוטיפים נוספים", אומר נדאל.

6. אל תניח שמגדר הוא בינארי.

קל לשכוח שמיקרו-אגרסיות מבוססות מגדר משפיעות על כל הקשת המגדרית. לשם כך, חשוב להיות מודעים למיקרו-אגרסיות מבוססות מגדר המופנות כלפי טרנסג'נדרים ואנשים קווירים מגדריים, אומר נדאל.

לדוגמה, "אנשים שמטעים אנשים בכך שהם קוראים להם בכינויים שהם לא משתמשים בהם. זו עוד צורה של מיקרו-אגרסיביות", הוא אומר.

זה מעבר למילים. עבור אדם טרנס או ג'נדרקוויר, להיות מגדרי הוא תזכורת לכך שהעולם הוא מקום מדכאשאנשים אולי לא מעריכים את חייהםוזהויות.

מה שאתה צריך לעשות זה פשוט לשאול אנשים מה הכינויים שלהם לפני שאתה מניח הנחות. מוסדות יכולים גם לנרמל זאת על ידי בקשה מאנשים לכלול את הכינויים שלהם כשהם מציגים את עצמם למישהו חדש, כמו בפגישות או סדנאות, מייעץ נדאל.

זה עוזר לאנשים להתרגל לחשוב מחוץ לבינארי המגדר ולהיות מודעים יותר לגבי היותם מכבדים ומכילים.

נדאל ממליץ ללמוד על חוויות של אנשים אחרים (במיוחד קבוצות מיעוט), ומסביר שזו דרך טובה להבין מה עובר על מישהו. "זה גם מאוד חשוב לקרוא ולהקשיב לנרטיבים של אנשים על איך החוויות שלהם", הוא אומר.

עולם מלא במיקרו-אגרסיות מבוססות מגדר לא חייב להיות הנורמה. קחו שנייה לפני שאתם מדברים כדי לחשוב על ההשפעה של מילים או פעולות שלכם.