אין ספק שיש משהו מיוחד באופן שבו מירה פיליפס מסתכלת עליך כשאתה מדבר. זה כאילו המילים שלך הן המילים היחידות שאי פעם יהיו חשובות, בין אם אתה מדבר על משהו טיפשי או משהו רציני.

בן 15 יודע את הערך של לשמוע מה אנשים אומרים. זה בגלל שהיא רגילה שלא שומעים אותה.

מירה היא לא מילולית, חיה עם מצב נדיר שנקראסכיזנספליהזה משפיע על יכולת הדיבור שלה. אבל בעזרת האייפד שלה וטכנולוגיית הטקסט לדיבור, היא יכולה לגלות את מחשבותיה ודעותיה - והיא בהחלט עושה זאת. מאהבתה לקייטי פרי ועד התשוקה שלה לכדורגל, מירה תודיע לך בדיוק מה עובר עליה בראש. כל מה שצריך זה כמה לחיצות מהטאבלט שלה, ועם אפליקציה מיוחדת המחרוזת אותיות למילים ומילים לביטויים, המחשבות שלה מושמעות בקול רם.

מערכת היחסים של מירה עם הטכנולוגיה היא רק אחד משבעה סיפורים המופיעים בסיפור רב עוצמהסדרת סרטוניםנוצר על ידי אפל כדי להדגיש את מסירותה של החברה לטכנולוגיה נגישה. הסרטונים פורסמו לרגל חגיגותיום המודעות העולמי לנגישותב-18 במאי, יום המדגיש את החשיבות של טכנולוגיה ועיצוב נגישים.

"אנחנו רואים בנגישות זכות אדם בסיסית", אומרת שרה הרלינגר, מנהלת בכירה למדיניות נגישות גלובלית ויוזמות באפל. "אנחנו רוצים שיותר ויותר אנשים בחוץ לא רק יראו את העבודה שאנחנו עושים, אלא יבינו את החשיבות של נגישות באופן כללי".

הסרטונים מציגים לראווה משתמשים עם מגוון רחב של זהויות וחוויות מוגבלות - מקרלוס ואסקז, מתופף מטאל עיוור, ועד שיין ראקובסקי, מורה למוזיקה עם אובדן שמיעה.

ואז יש את מירה המטורפת, שאוהבת לרכל ולצחקק עם חבריה בצד מגרש הכדורגל ובעיקר משתמשת באייפד שלה ובאפליקציה של טקסט לדיבור כדי לעשות זאת. הקול הטבעי שלה יכול לכפות רק מילים קצרות כמו "לא" ו"כן". בעוד מירה יודעת שפת סימנים, רוב חבריה לא יודעים.

למרות שעכשיו יש לה טכנולוגיה שעובדת בשבילה, לקח למירה הרבה זמן למצוא דרך לבטא את עצמה. למעשה, עד לפני 10 שנים, גישה לכל טכנולוגיה מסייעת לא הייתה אפשרית אפילו.

מירה נולדה בהודו, חיה ברחובות ניו דלהי עד שאומצה על ידי אמהותיה בגיל 5. היא הייתה לא מילולית וחסרת בית מלידה, כלומר לא הייתה לה השכלה ומעט דרכים לתקשר.

אבל באמצעות טכנולוגיה נגישה, יחד עם חינוך ולימוד שפת סימנים, מירה השיגה מספר דרכים לתקשר.

"עכשיו אנשים יודעים שיש לי הרבה מה לומר", אומרת מירה, שמתגוררת כעת באטלנטה עם אמהותיה ואחיה הצעיר, טאקר. "הם יודעים שאני חכם. הם מכירים אותי. הם רואים בי עכשיו את מירה - החבר שלהם, התלמיד שלהם, השכן שלהם. הם יודעים שיש לי דעות ורעיונות טובים."

תכונות נגישות מגיעות כסטנדרט עם כל מוצר של אפל, ועונות על צרכי המשתמש ישירות מהקופסה. אין דומה לזה בתעשיית הטכנולוגיה המרכזית, מה שהופך את החברה לחביבת אנשים עם מוגבלויות.

"אין רק תכונה אחת שמקיפה 'נגישות'", אומר הרלינגר. "יש באמת עומק ורוחב למשמעות 'נגישות'".

כשאני שואלת את מירה באמצעות וידאו צ'אט איך ההרגשה להיות מסוגלת לתקשר דרך האייפד שלה, היא מקליטה תשובה במקלדת הטאבלט שלה, אות אחר אות. כשהיא מסיימת, היא מנגנת את זה באמצעות קול רובוטי: "זה גורם לי להרגיש שמחה וחכמה".

"את חכמה," אומרת אמה של מירה, קרולין פיליפס, לאחר ששמעה את תשובתה. והיא כן.

פעם, למשל, קרולין נכנסה לבית כדי לשמוע את האמזון האקו של המשפחה נועם באופן בלתי מוסבר באלבום החדש של טיילור סוויפט. קרולין ידעה שמיירה, האדם היחיד בבית באותו זמן, לא יכלה לדבר עם האקו כדי להפעיל את אלקסה. כשהיא משוכנעת שהרמקול על הפריץ, כבתה קרולין את המנגינות של טיילור.

אבל כמה דקות לאחר מכן, השירים של סוויפט שוב ​​פרחו. לאחר מכן הבינה קרולין שמירה פרצה למערכת, וחיברה את ה-Echo לאייפד שלה כדי שיפעל לפי הפקודות שלה. בכך שהיא גרמה לשני חלקי הטכנולוגיה "לדבר" זה עם זה, היא יכלה לשחק את טיילור סוויפט בווליום גבוה מתי שהיא רוצה.

התכונות המובנות בכל מכשיר של אפל, אומר הרלינגר, מאפשרות לאנשים עם מוגבלויות להתאים אישית את המכשירים שלהם כך שיתאימו לצרכים שלהם - גם אם אחד מהצרכים הללו הוא פיצוץ "שטח ריק".

המורה למוזיקה בחטיבת הביניים, שיין ראקובסקי, למשל, משתמשת באייפון שלה כדי לשלוט בהמכשירי שמיעה, עם יכולת לעבור בין מצב סטנדרטי למצב מוזיקה. מצב המוזיקה עוזר להגביר תווים נמוכים שרקובסקי לא יכולה לשמוע אחרת, בעוד שהמצב הסטנדרטי עוזר לה להדריך את תלמידיה.

רקובסקי גילתה את אובדן השמיעה שלה לפני ארבע שנים בזמן שלימדה שיעור מוזיקה בוויליאמסבורג, וירג'יניה. אחד מתלמידיה היכה את הצלילים הנמוכים במרימבה - אבל רקובסקי לא שמע שום צליל.

פתאום הדברים התחילו לקליק. תמיד היה לה קשה להבין את הקולות הנמוכים של גברים, והיא תמיד דיברה בקול רם, אפילו בשיחות של אחד על אחד. עכשיו התווים הנמוכים האלה - הערות שתלמידיה יכלו לשמוע בבירור - נרשמו רק כשתיקה.

רקובסקי, שתשוקתו המוזיקלית ומקצועו נשענים על יכולת השמיעה, החלה להשתמש במכשירי שמיעה לפני קצת יותר משנה. היא עברה לאייפון מחברת טלפונים אחרת בגלל הטכנולוגיה הנגישה של אפל.

"בהחלט יש הבדל באופן שבו אני מלמדת לאחר קבלת מכשירי שמיעה", היא אומרת. "התלמידים אומרים שאני לא רועש כמו פעם. אני יכול לשמוע שאלה של תלמיד בלי לבקש מכל הכיתה לשתוק. אני שומע ילדים מדברים בחלק האחורי של הכיתה, עושים דברים שהם לא שקטים אמור לעשות.

"הילדים קוראים להם האוזניים הביוניות שלי. הם אומרים שאני שומע הכל עכשיו".

קרלוס ואסקז, מתופף מתכת עיוור וגיימר מקצועי מיוסטון, טקסס, צריך משהו שונה להפליא מטכנולוגיה מאשר ראקובסקי. עם זאת, הוא משתמש באותם מוצרים שהיא עושה; הוא פשוט מתאים אותם בצורה שונה כדי להתאים לצרכים שלו.

בעוד שרקובסקי מסתמכת על חזותיים כדי לשלוט בעוצמת הצלילים המגיעים דרך מכשירי השמיעה שלה, ואסקז מסתמכת לחלוטין על סאונד כדי לנווט במכשירי אפל שלו. המכשיר שלו מדבר בקול את מה שבדרך כלל נראה, כאשר ואסקז משתמש בהקשות באצבעו ובקולו כדי לבחור אפשרויות ולבצע משימות.

"יש לך בעצם את המכשיר הזה, שמחוץ לקופסה, נגיש למי שעיוור", הוא אומר. "אתה מפעיל את הפיצ'ר הזה, ואתה יכול להשתמש בו כמו כל אחד אחר. הרבה פעמים כשאנשים חושבים על נגישות, הם חושבים שצריך 'לטמטם' דברים". זה לא נכון, זו פשוט דרך אחרת לעשות את אותו הדבר".

ואסקז נולד עם קטרקט, שהוסר חלקית כשהיה צעיר מאוד. לאחר הניתוח הייתה לו ראייה צלולה, 20/20. אבל הקטרקט לא הוסר לחלוטין, ולפני גיל העשרה שלו, ואסקז חלה בגלאוקומה.

בגיל 10, הראייה שלו התחילה לדעוך. בגיל 28 הוא היה עיוור לחלוטין.

כעת, ואסקז אומר שהוא הסתגל לעיוורון בעזרת טכנולוגיה, משתמש באייפון שלו כדי לסייע לו במשימות יומיומיות, כמו ביצוע שיחות טלפון או שימוש במדיה חברתית.

"טכנולוגיה לא משנה את חייך", הוא אומר. "מה שמשנה את חייך הם הדברים שאתה עושה עבור עצמך - ואז הטכנולוגיה יכולה להיכנס ולשפר את מה שאתה כבר עושה."

עבור Vasquez, זה אומר להשתמש בטכנולוגיה כדי לסייע לו בטיפול במדיה חברתית ויחסי ציבור עבור להקת המטאל שלו, Distartica. על ידי שימושVoiceOver, אחת מתכונות הנגישות הידועות ביותר של אפל, ל-Vasquez יש גישה לאותן פונקציות כמו לאדם רואה.

אפל אומרת שהנגישות האוניברסלית הניתנת להתאמה אישית היא הכוח המניע מאחורי החידושים שלה עבור אנשים עם מוגבלויות.

"עם יותר ממיליארד אנשים על הפלנטה עם מוגבלות", אומר הרלינגר, "זה מיליארד סיבות לעיצוב נגיש".

כשאני שואלת את מירה אם יש לה עוד משהו להוסיף לפני שנפסיק לשוחח בווידאו, היא ממשיכה לחשוב על משהו אחר להגיד. היא פטפטנית אמיתית - נערה שובת לב עם סיפורים לספר. אבל לפעמים, אפילו עם טכנולוגיה נגישה, זה עדיין לא קל להישמע.

הקלדת מחשבותיך אות אחר אות, אפילו בעזרת חיזוי טקסט, היא עבודה מייגעת. זה מאפשר למירה להתחשב במחשבותיה, אבל גם גורם לאנשים שרגילים לשיחות מהירות לאבד עניין. מירה מתקשה לעתים קרובות לחבר אנשים, ולא מצליחה להחזיק אותם מספיק זמן לדיון.

כדי למנוע זאת, מירה כתובה מראש הצהרות שהתחברו לאפליקציית הדיבור לטקסט שלה כדי לעזור לה להציג את עצמה. היא מנגנת לי כמה בלחיצת כפתור פשוטה. אחת מתארת ​​את התקופה המטלטלת שלה כפעוטה ברחובות ניו דלהי. אחרת מסבירה את כל הדברים שהיא אוהבת לעשות, כמו לשחק כדורגל ולהאזין למוזיקה, בתקווה למצוא חברים עם תחומי עניין משותפים.

הטקטיקה אינה חסרת פגמים, עם זאת. אנשים בכל הגילאים עדיין מתרחקים ממירה מתוך חוסר סבלנות או תסכול. אבל למרות שמירה צריכה להקליד כל אות, מילה וביטוי, היא אומרת שהיכולת להצהיר על קולה שווה את זה.

"לפני שהיה לי את האייפון והאייפד, אנשים התייחסו אליי כאילו יש לי מוגבלות", אומרת מירה. "הם דיברואוֹדוֹתאני, לאאֶללִי. הם לא הכירו אותי באמת".

היא מחייכת. זה סוג החיוך שעובר עד לעיניה ומשאיר אותן נוצצות.

"עכשיו", היא מוסיפה, "אני יכולה להגיד להם מי אני באמת".