בקיץ הראשון שלי בניו יורק, לא הצלחתי להוציא את "Kal Ho Naa Ho" מהראש שלי בכל פעם שעברתי על פני ההדסון. שיר הכותרת של הדרמדיה הבוליוודית של ניקיל אדווני משנת 2003 פירושו "ייתכן שהמחר לא יהיה" - זהו מכתב רווי רגשית לחיים, לאהבה ולעיר ניו יורק.
ראה גם:
קל הו נאה הומעולם לא הייתה הבחירה הראשונה שלי לסרט בוליווד כדי להראות את הבלתי מודעים, אבל המשיכה שלו גדלה עליי מאז שהייתי תלמיד חטיבת ביניים. זה סוג המאשאפ של ז'אנר ממיס פנים שהקולנוע ההודי הפופולרי מצטיין בו, והוא במקרה מתרחש בעיר שאחר כך באתי לקרוא לה בית.
זה גם המקום שבו קיבלתי את ה-gif החיוני הזה לשימוש לעונת הפרסים של 2017:
נפתח עם המספרת שלנו, נאינה קתרין קאפור (Preity Zinta), שהצלחת שלה די מלאה; יש לה שני אחים צעירים, אחד בכיסא גלגלים ואחד שספג התעללות מילולית מסבתם בגלל אימוץ; היא כל הזמן מונעת מאמה וסבתה לנהל מלחמה מלאה; ויש לה שיעורי MBA במנהטן עם הסקלוואג שלה של החברה הכי טובה, רוהיט (סייף עלי חאן).
ראה גם:
אבל כל זה משתנה עם הגעתו של אמן (שחרוך חאן), אחיינו של השכן, שנראה שהוא מתכוון להסב שמחה לכל הסובבים אותו. הוא יוצר שלווה בביתה של ניינה בדרך נס, מקים את דודו וסבתה (שעושים עיניים מטורפות זו בזו כבר עידן ועידנים), תומך בעסקים המשותפים של החברה הכי טובה שלה ושל משפחותיהם. עם אמן, נאינה מרשה לעצמה להיות מאושרת ולפרוק עול, והיא מתאהבת בו.
Mashable Top Stories
זה כנראה בערך חצי מהעלילה.
הסרט בן שלוש השעות מכסה את זה ועוד - את סודות משפחתה של ניינה, הוריה של רוהיט המנסים לסדר את נישואיו, ושלדים של אמן עצמו - אבל רכבת הרים רגשית כה גדולה ראויה לחוות ממקור ראשון (תרגום: פשוט תן לזה להרוס אותך). ).
גם דודה הומופובית זו מופיעה בכמה הופעות. אַשׁרַאי:
ובעוד זה קופץ ברחבי הרובעים ללא חשש שמץ של חשש לחוקי הפיזיקה,קל הו נאה הוללא ספק שייך לפנתיאון הסרטים המעצבים את העיר ניו יורק. אנחנו לא מקבלים גיל מדויק לרוב הדמויות, אבל הן בשנות ה-20 וה-30 לחייהן, הגיל שבו ניו יורק מנסה כמיטב יכולתה לשבור אותך בכך שהיא הופכת אותך לפגיע ומכה איפה שכואב. זו העיר שמאלצת אדם, דרך כל זה, לצאת חזק יותר.
העיר נמצאת בכל מקום - ממפגש מקרי בתחנת רכבת ועד לבכי מתחת לגשר ברוקלין ועד לנוף אקראי שהתפשט בפסקול הקליט של שנקר-אחסן-לוי. יש סיבה שמנגינת כותרת מרגשת לא תצא מהראש שלי כשחשבתי על הבגרות על גדת הנהר. הסרט והעיר כל כך שלובים זה בזה בחוויה שלי שלא יכולתי להפריד ביניהם - ולא הייתי רוצה.
איך לצפות:נטפליקס
