איך הבדיחה של 'ספת הליהוק' עזרה להוליווד לכסות על התעללות מינית

הגיע הזמן לזרוק את הספה הישנה הזו לשפת המדרכה.

אחרי שבועיים של גילויים מחרידים על מפיק טורףהארווי ויינשטיין-- ועכשיו אחיו בוב -- קשה לדמיין שנראה עוד בדיחה של "ספת ליהוק" בסרטים או בטלוויזיה לזמן מה - אם בכלל.

אבל כשהתעשייה בוחנת את חלקי המערכת שלה שנותנים לווינשטיין לפעול ללא עוררין, אל לנו להתעלם מהעובדה שכל הקונספט שמאחורי ההתנהגות שלו נטמע במוצר שלה במשך עשרות שנים.

ראה גם:

ספת הליהוק היא קיצור של דימוי מצויר: המפיק הזקן והחשפן עם ידיים משוטטות רודף אחרי כוכבנית צעירה במצב ישיבה קרוב לא נוח במהלך אודישן פרטי. ככל שזה הפך לקלישאה של בידור, כך זה הקהה את קצוות המציאות הקשה עבור מספר בלתי נספר של נשים.

העובדה שמדובר בטרופ קומי נפוץ הקלה על הוליווד כולה לצחוק מכמה האשמות חמורות לאורך השנים. "ספת הליהוק תמיד נחשבה כבדיחה", אמרה הלן מירן בסרט דוקומנטרי מ-1991 בשםסקס לעבודות בהוליווד.

"אבל אף פעם לא מצאנו את זה מאוד מצחיק", הוסיפה.

איך זה התחיל

מקור הביטוי "ספת ליהוק" עכור כמו ההתנהגות שהוא מתאר. ככל הנראה, זה מתוארך לתחילתה של מערכת האולפנים בשנות ה-19, כאשרגברים כמו גולדווין, מאייר וזנוקהחלו לגשש את דרכם כמעט בכל שחקנית בתמונות.

אחיה של ג'ואן קרופורד האגדית טען שהיא נידלה לעשות את מה שהיה ידוע אז כ"סרט איילים" - סרט פורנו קומי - שנקרא פשוטו כמשמעו "Casting Couch". זה נעשה כביכול בימי התהילה שלפניה, לפני 1925. הוא לא בדיוק היה סימפטי; הוא סחט אותה עם זה. (אף סרט איילים המכיל את קרופורד לא עלה מעולם.)

מה שאנחנו כן יודעים הוא ש"ספת ליהוק" שימשה למטרות קומדיה כמעט ברגע שהיא הוטבעה. נייר סחר הוליוודימגווןהעסיק אותו לראשונה לפני 80 שנה השנה, לפיצִפחָה, ללעוג אשיקגו טריביוןדווח על הכלל החדש של תחנת רדיו מקומית שרק מפיקים יכולים לראיין כישרונות נשיים.

בכתבה נאמר כי הכתב "פרח" - עשה טעות מביכה - בכך שחשב ש"ספת ליהוק" יכולה לשמש כדי להתייחס לספה שוועדת אודישנים של ארבע נשים תפסה כשראיינה מועמדות.

למעשה, הרמיזה בשארמגווןלפי המאמר, ספות הליהוק של המנהלים הגברים היו המקום להתנהגות פוגענית, שהובילה לנחיצות של אודישנים לנשים מלכתחילה. הספות הוסרו מהמשרדים של כולם מלבד "שלושת המנהלים המובילים". האם זה היה כדי למנוע שימוש לרעה או לקצץ בעלויות? האם שלושת המנהלים המובילים האלה, כמעט בוודאות כולם גברים ב-1937, היו אמורים להיות ללא דופי?

האנונימימגווןהסופר לא אומר. נראה שלא אכפת לו (שוב, כמעט בוודאות שהוא הוא). מטרות המאמר: לבייש את רובי שיקגו על כך שלא מכיר את מסורת הליהוק של ספות; להתמוגג מהרעיון הלא מתאים שארבע נשים יעשו מה שגבר אחד יעשה על ספה כזו. התעללות מוסתרת בדחיפה וקריצה.

בעידן שבו צנזורה על עניינים מיניים שלטה בתקשורת, אף דיווח שטען כי מפיקים גברים נוטים לטרוף שחקניות לא הורשה להיות ישיר. זה היה צריך להיות מוצג כבדיחה יודע. הדבר נכון גם לגבי דיווחים בדיוניים על הפרקטיקה.

כדי להמחיש זאת בצורה הטובה ביותר, בואו נסתכל על ארבעה מהסרטים שמתייחסים לנושא בקלילות, עם ידיעה עולמית קורצת - בדיוק הגישה שאפשרה לתרבות הבידור להעלים עין מהאימה האמיתית של המצב.

1. הכל על איב (1950)

הסרט הנושך הזה של בטה דייויס על נשים תחרותיות בשואו ביזנס - שעדיין מחזיק בשיא של הכי הרבה פרסי אוסקר שזכו שחקניות - היה גם דרמת פריצה של נורמה ג'ין בייקר הצעירה, הידועה יותר בתור מרילין מונרו.

מונרו מגלמת את קלאודיה קאסוול, יופי שמטופח על ידי מבקר התיאטרון אדיסון דה ויט. הוא שולח אותה לציפורניו של המפיק מקס פביאן, שיכול להיות הכפיל של הארווי ויינשטיין משנות החמישים.

הבדיחה כאן, כמו שהייתה, היא שמיס קאסוול לא יודעת שהיא לא אמורה לספר לחברה המנומסת מה בעצם קורה מאחורי הקלעים.

לאחר אודישן אצל המפיק, היא מגיחה עם פרוות הסיבל שחשקה בה קודם לכן ומראה עייף עולם, "כאילו שחיתי עכשיו בתעלה האנגלית". היא מקוננת שהקריירה שלה הולכת להיות "כלום מלבד אודישנים" מעתה ואילך.

בחיים האמיתיים, מונרו הייתה מודעת היטב למה שקרה באודישנים האלה. הִיאקרא ליוצרי קולנועעל היותם "מרושעים ועקוםים", מזויפים וכישלונות; היא אמרה שהם ראו בהוליווד "בית בושת צפוף מדי, קרוסלה עם מיטות לסוסים".

זו שורה ראויה לתסריט זוכה אוסקר כמוהכל על איב- אלא שלמונרו לעולם לא היו נותנים לחשוף אמת כל כך חסרת שחר על ספת הליהוק בסרט ממשי.

2. צעקה 3 (2000)

קארי פישר המנוחה, הנהדרת, הייתה מהבודדים שברחו מלומר את האמת על ספת הליהוק, אם כי עטופה בבדיחות. כאן היא מגלמת דמות שאומרת שהיתה יכולה לקבל את התפקיד של הנסיכה ליה אם רק הייתה שוכבת עם ג'ורג' לוקאס.

האירוניה היא שלוקאס היה במאי אינדי ביישן עד כאב מצפון קליפורניה, שלא יכול היה להיות רחוק יותר מהנורמה ההוליוודית תאבת הכוח; הוא היה מתבלבל מעצם הרעיון של ספת ליהוק.

זו כנראה הסיבה שפישר לא יכלה להתאפק משימוש חוזר בבדיחה כשהיאצלוי לוקאסבטקס פרס מפעל חיים של AFI שלו. "ולסיכום, כבודו," היא אמרה לצחוק מתפרע, "אני מקווה ששכבתי איתך כדי לקבל את העבודה הזו - כי אם לא עשיתי זאת, מי לעזאזל היה הבחור הזה?"

למרבה המזל, קארי הצליחה לטפל בבעיית ספת הליהוק בצורה ישירה יותר מחוץ למסך -- על ידי הבאתלשון פרה למשרד של מנהלת שהציקה לחבר שלה, שלם עם פתק המציע שהחלקים הפרטיים שלו יוסרו לאחר מכן אם יעשה זאת שוב.

3. המפיקים (1968 ו-2005)

בתור שליחה של עסקי ההצגות, הקומדיה הזו של מל ברוקס היא שאין שני לה. מפיק התיאטרון מקס ביאליסטוק (אפס מוסטל) יין, סועד ומגשים את גחמותיהן מחוץ למסך של נשים מבוגרות - הכל כדי שהן יממנו את ההפקה הבאה שלו. במובן מסוים, זהו היפוך מסודר של טרופ הספה הליהוק.

אבל יש אחדמפיקיםדמות שנראית בעייתית היום: אולה, מזכירתו של מקס - או כפי שהוא מתאר אותה, ה"צעצוע" שלו - המסירה את בגדיה ורוקדת פרובוקטיבית בכל הפרובוקציה הקלה ביותר. "וי לעשות אהבה?" היא אומרת, לבושה רק בביקיני.

בגרסה של 1968, לפחות, היא הייתה פשוט מזכירה שופעת. בגרסת ברודווי - שצולמה ב-2005 - אולה הייתה שחקנית שחיפשה תפקיד. היא שרה את "When You've Got It, Flaunt It" למקס (נתן ליין) וליאו בלום (מת'יו ברודריק), ממש מסתובבת על כל ספת הליהוק לתפקידה.

במילים אחרות,המפיקיםהיא הדוגמה הנדירה לאתחול שיוצר סיפוריוֹתֵרסקסיסטית בעייתית.

זה שיר טוב. אומה ת'ורמן עושה עבודה נהדרת בלחגור את זה. ואפשר לטעון שגם זה היפוך של הטרופ הרגיל: במובן מסוים, היא בעלת הכוח במצב הזה.

ובכל זאת, זו שחקנית שמקבלת חלק בכך שהיא מתהדרת במיניות שלה על ספה במשרד של מפיק, בפנים של מפיקים רבים. זה היה, בחיים האמיתיים, מקום פוגעני לעתים קרובות. ברוקס, לא עוף אביבי, בטח ידע את זה. בסופו של יום, קשה שלא לחשוב שהסצנה הזו לא מחזקת במוחות של מפיק גברים את מה שהם חושבים שספת הליהוק עוסקת בו.

לֵאמוֹר:

4. ספת ליהוק (2013)

כן, זה היה סרט אמיתי. זה נעשה. בשנת 2013. באופן לא אירוני. על שישה גברים שמתחזות ליוצרי קולנוע. אז הם יכולים לראות יותר "ציצים".

"החמים ההוליוודיים האלה רוצים בחור עם כוח" הוא ציטוט ממשי מהסרט הממשי הזה שבעצם הוצא 3 מיליון דולר על הפקתו בפועל.

אנחנו יכולים לפחות לומר את זה: אם כל המם של ספת הליהוק יועבר על ידי אירועי 2017 לערימת האשפה של ההיסטוריה, הבלגן הקטן והמגעיל הזה של סרט יהיה אבן יסוד הולם.