הנשיא דונלד טראמפ היה בידור מסיח את הדעת מהרגע שהשיק את הקמפיין שלו ביוני 2015 - ועד שלא.

נאום הפתיחה שלו, שבו הואכינו את המהגרים המקסיקניים "אנסים"ואמר לעולם שהוא יהיה נשיא התפקידים הטובים ביותר ש"אלוהים ברא אי פעם", נתפס כעל ההשתוללות של אדם שהאגו המופרז שלו גדול מכדי להיות דבר מלבד מצחיק.

ערוצי חדשות כמו CNN, פוקס ניוז ו-MSNBC נשאו לכאורה את המשפטים והמחוות שלו בכל פעם שהוא נכנס מאחורי פודיום.האפינגטון פוסטלזמן מה כתב רק על טראמפבמדור הבידור שלו.

ראה גם:

"היה להם טוב לראות אותו כתוכנית ריאליטי בטלוויזיה, כי הוא היה תוכנית ריאליטי", אמר טרנס מורן, פרופסור לאקולוגיה של התקשורת באוניברסיטת ניו יורק.

ובזמן שהתייחסו אליו כמו חדשות-כבידור, טראמפ הפך לנשיא ארצות הברית. לא חלף זמן רב עד שטראמפ, מחוזקת מכוח הנשיאות, החל להפגין את הטקטיקות והנטיות התקשורתיות של מנהיגים אוטוריטריים בעבר ובהווה.

ראינו את זה בעבר

ממשל טראמפ חלף זה עתה 100 ימים בתפקיד, והריב של הנשיא עם התקשורת לא מראה סימני היחלשות. ואכן, בעצרת שחגגה את תקופת כהונתו, הוא יצא לדרךעוד מתקפהעל מה שהוא כינה התקשורת ה"כושלת" וה"לא ישרה".

חוקרי משטרים אוטוריטריים ותומכי חופש העיתונות שדיברו עםניתן למעוךהסביר כי עלייתו של טראמפ לבית הלבן וניסיונות השליטה וההפחדה של העיתונות מזכירים להם מנהיגים אוטוריטריים ברחבי העולם שביטלו את כוחם של התקשורת סביבם.

אדולף היטלר - כדי להזמין אולי את ההשוואה הקיצונית ביותר - היה אמן ברטוריקה, שחזר על נקודות מפתח בנאומיו עד שאנשים האמינו להם. טראמפ, כפי שציינה מורן, עשה את אותו הדבר. הוא חזר על דעותיו לגביהפשע במגמת עלייהלמרות שהראיות מראות שהפשיעה ירדה מאוד מאז תחילת שנות ה-90. הוא חזר על שלוטענות על הונאת בוחרים מסיביתלַמרוֹתאין ראיותשל הונאת בוחרים בכל דבר שדומה לקנה מידה רחב. הוא עשה זאת, לעתים קרובות, מול קהלים המשודרים ברחבי הארץ, ובכך הצליח להניע שיחה סביב נקודות הדיבור שלו.

דוגמה נוספת השוואה להתנהגותו של טראמפ היא נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. ארדואן נמצא במרכזו של פיצוח תקשורתי בטורקיה, אשר ראהיותר עיתונאים כלואיםמכל אומה אחרת בעולם, לפי הוועדה להגנה על עיתונאים.

כמו ארדואן, טראמפ מציב את עצמו כאיש העם, לאומני פופוליסטי שתקף שוב ושוב את "תקשורת העילית". כמו ארדואן, טראמפ ניסה להכפיש ערוצי חדשות ספציפיים ותקף את מה שהוא אמר שהוא עיתונות מוטה או לא חיובית.

במרץ 2013, לאחר שתמליל שיחה בין שתי מפלגות פוליטיות הודלף לעיתונות, ארדואן הזועם גינה בפומבי את הכלים שרצו עם המידע. "אם זו הדרך בה אתה מנהל את העיתונות שלך," הוא אמר, "לעזאזל העיתונות שלך."

הרטוריקה נשמעת מוכרת מדי.

לאחר בחירתו אך לפני כניסתו לנשיאות, טראמפ ערך מסיבת עיתונאים שבה הוא זעם בעליל על הפרסום האחרון של מידע שנמצא במסמכים מסווגים. במסמכים אלה נטען כי פקידים רוסיים היו "פגיעה במידע אישי ופיננסי" על טראמפ, מה שהנשיא הנבחר דאז הכחיש בתוקף. לאחר מכן הוא נכנס לריב מילולי עם כתב מ-CNN, שפרסם את הדיווח.

"הארגון שלך נורא", אמר טראמפ. "אני לא מתכוון לתת לך שאלה. אתה חדשות מזויפות."

גם לטראמפ וגם לארדואן יש מערכת יחסים מעניינת עם האמת.

מפגינים שהפגינו מחוץ למשרדו של ארדואן באיסטנבול בתחילת יוני 2013 נמלטו ממבצע קשה של המשטרה ומצאו מקלט במסגד סמוך. עד מהרה עלתה שמועה ברשתות החברתיות, והאשימה את המפגינים בכך שהם זורמים למסגד עם הנעליים שלהם תוך כדי שתיית בירה, שניהם מעשים שייחשבו כחסרי כבוד לכל מי שמתפלל שם. ארדואן קלט את השמועה והשמיע את זעמו, מעמיד פנים או לא.

"הם נכנסו למסגד Dolmabahçe עם שלהםבקבוקי בירהוהנעליים שלהם", אמר ארדואן, שהיה אז ראש ממשלה. "הם העליבו את הבנות והאחיות שלי הלובשות את הראש".

האימאם והמואזין של המסגד הכחישו שמישהו נעל את נעליו בתוך המסגד, ואמרו שאיש לא שתה בירה. אבל זה לא היה חשוב לארדואן, וגם עובדות לא היו חשובות לטראמפ.

טראמפ טען שכן1.5 מיליון איש נכחובטקס ההשבעה שלו. מזכיר העיתונות שלו, שון ספייסר, אמר שקהל ההשבעה הואהגדול בהיסטוריה, למרות גל של ראיות המפריכות את הטענות הללו. זה הוביל ליועצת טראמפ, קליאן קונווי, אמרה שהבית הלבן פשוט מציג "עובדות חלופיות".

עלייתו של טראמפ תפסה בול אצל בילג' יסיל, עוזר פרופסור לתרבות תקשורת בקולג' של סטטן איילנד ומחברת הספר שפורסם לאחרונהתקשורת בטורקיה החדשה. בארדואן, יסיל רואה השוואות רבות למנהיגה החדש של אמריקה - כולל מסע המידע השגוי שלו.

"אתה אפילו לא יודע איך להתחיל לקרוא להם על התעמולה שלהם", אמרה. "אתה נהיה כל כך עייף."

סביבת התקשורת האמריקנית מלאה בעיתונאות, סיפורים מומצאים המתחזות לעיתונאות, סיפורים המכילים שקרים שנכתבו על ידי כלי תקשורת ידידותיים לטראמפ, ומידע מוטעה שסופק על ידי הבית הלבן של טראמפ, בין השאר. זוהי סערה של מידע שכמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר אנשי חדשות, שלא לדבר על חברי הציבור.

"אי אפשר לעמוד בקצב בדיקת העובדות", אמרה מורן.

מערכת היחסים הקרבית של ממשל טראמפ עם חלק גדול מהתקשורת גררה גם השוואה אחת לפחות לאופן שבו פקידי ממשל סין מטפלים בכתבים, שלעתים קרובות כרוכה בהכוונה שגויה, מידע מוטעה ואיומים.

באותו ראיון שבו הזכירה קונווי "עובדות חלופיות", נראה היה שהיא גם רומזת שהממשל יכול בקלות להגביל את הגישה לעיתונות. היא אמרה לצ'אק טוד מ-NBC שייתכן שהבית הלבן יצטרך "לחשוב מחדש" על יחסיו עם כלי תקשורת אם טוד ועיתונאים אחרים כינו את קהל ההשבעה של הממשל טוענים כי הם "שקר".

כְּתִיבָהעבור NPR, פרנק לנגפיט, עיתונאי שבילה עשור בדיווח בסין, אמר שהמסר של קונוויי נשמע כמו איום ששמע בעבר. הוא היה רגיל לכך שפקידי ממשל סינים מציירים את המציאות שלהם ומביעים את מורת רוחם כאשר מציאות אחרת קיבלה לגיטימציה על ידי תקשורת חיצונית.

"כמו הבית הלבן החדש", כתב לנגפיט, "ממשלת סין ניסתה לאורך השנים לשכנע אזרחים לא להאמין למראה עיניהם".

היחלשותה של עיתונות חופשית

זהו קרב על מידע שיש לו פוטנציאל לשחוק עוד יותר את האמון בעיתונות, אבל טראמפ גם העלה ללכת אחרי כלי תקשורת בצורה מבנית יותר. במהלך הקמפיין שלו, הוא הציעהחלשת חוקי לשון הרעלהגיש ביתר קלות תביעות נגד ארגוני חדשות.

חוקר הדמוקרטיה הבכיר ב-Freedom House, Arch Puddington, אומר שלארצות הברית יש בין חוקי הדיבה הידידותיים ביותר לעיתונות בעולם, אבל חוקרים גם אומרים שהאמריקאים צריכים לעמוד על המשמר להתקפות על החוקים האלה. בטורקיה - שם ארדואן שוב נותן דוגמה טובה - הגישו פקידי ממשלכמעט 2,000 תביעות משפטיותנגד אנשים שהואשמו בהעלבת ארדואן במהלך 18 החודשים הראשונים של הנשיא במשרד.

"אתה יכול להרוס כתב או עיתון שלם על ידי קנס של מאות אלפי דולרים עבור תביעה משפטית", אמר פודינגטון.

זה לא אמור להיות חדשות לאמריקאים. פיטר ת'יל, יזם ואיש הון סיכון בעמק הסיליקון שהפך ליועץ קרוב של דונלד טראמפ, לאחרונהמימן תביעה משפטיתשפשט את הרגלגאוקר, מציע תוכנית להשמדת חברות מדיה שעשויות להיות קלות יותר בהמשך.

צ'ארלס הארדר, אותו עורך דין מאחורי תביעת גאוקר, מגיע כעת לאחר הפרסוםTechdirt. הלקוח שלו, Shiva Ayyadurai, טוען שהמציא את האימייל, למרות הוכחות הפוכות לכךTechdirtפרסם. התביעה בסך 15 מיליון דולר עלולה להרוסTechdirt,ללא קשר למי יש מידע בר אימות בצד שלו.

מניפולציה של המערכת המשפטית היא רק תמרון מבני אחד זמין לשימוש על ידי ממשלות אוטוריטריות המבקשות לשחוק את כוחה של העיתונות, אך פודינגטון ויסיל אמרו שתושבי ארה"ב נוטים פחות לראות את השיטות הללו מופיעות. יהיה קשה לגופי תקשורת להיסגר על ידי הממשלה מכיוון שלארצות הברית יש עמודי תווך חזקים כדי למנוע זאת, כגון ועדת התקשורת הפדרלית (FCC), חוקי לשון הרע וחוזקם של מספר מוסדות תקשורת עצמם.

ממשלת רוסיה אילצה כלי תקשורת עצמאיים רבים להתקייםנמכר לחבריםשל הקרמלין, וגורלות דומים פקדו את החנויות בטורקיה ובונצואלה. אבל בארה"ב, לפי פודינגטון, כמה חברות מדיה פרטיות פשוט חזקות מכדי להכריח אותן לבצע רכישה כלשהי.

במדינות אוטוריטריות כמו טורקיה והונגריה, מפלגת השלטון יכולה לשלוט בתקשורת באמצעות סוכנויות רגולטוריות. תארו לעצמכם, למשל, אם טראמפ היה צריך לתת ל-FCC כוח לפקח על תוכן שהופק על ידי חנויות אמריקאיות. קל לראות איך זה יכול לגרום לצורה מוחצת של בקרת מידע, אבל יהיה קשה ל-FCC לקבל סמכות כזו. חוק התקשורת מונע מה-FCC להוציא תקנות שעלולות להגביל את חופש הביטוי, וכך גם התיקון הראשון.

הממשל של טראמפ רמז לרבים מסימני ההיכר של משטר סמכותי הנחוש להחליש את העיתונות, על פי מומחים. בראיון בינואר, יועץ טראמפ, סטיב באנון, לא התייאש בכל הנוגע לרגשותיו כלפי התקשורת, וכינה את העיתונות "מפלגת האופוזיציה"ואומרים שהתקשורת צריכה "לסתום את הפה שלה".

שבועות לאחר מכן, טראמפ לא היה כל כך ישיר, אבל הוא הדהים בכל זאת. הנשיא צייץ בטוויטר שהתקשורת היא "האויב של העם האמריקאי!"

ייתכן שהציוץ נמחק

אם התקשורת היא לא האויב שלו, אלא של המדינה, אז כל ההתקפות הקרובות של טראמפ על האחוזה הרביעית אינן בהגנה על עצמו.

זו גלימה פשוטה, אבל עד כה הוא לא נזקק למשהו מורכב יותר.