אם אתה מתכוון להוציא אלבום חדש יחד עם אנטפליקססרט, היית רוצה שהוא ייראהאנטרגלקטי.

הצד הוויזואלי באלבומו האחרון של Scott "Kid Cudi" מסקודי באותו שם,אנטרגלקטיהוא לא רק הרחבה של הנושאים, הסצנות וההשראות מהתקליט, זה אחד המרשימים ביותרסרטי אנימציה של נטפליקסהשנה. מסקודי עבד עם הבמאי פלטשר מולס, המפיק בפועל קניה באריס, והכותבים מוריס וויליאמס ואיאן אדלמן כדי להחיות את אלבום הקונספט שלו כקומדיה רומנטית מאופקת אך לבבית המתרחשת בניו יורק.

על פני מספר פרקים,אנטרגלקטיעוקב אחר האמן ג'בארי (מדובב על ידי מסקודי), שמבלה עם חבריו ג'ימי וקי (טימות'י צ'אלמט וטיירון גריפין ג'וניור) תוך שהוא מנסה ליצור לעצמו שם. ואז, הוא פוגש את שכנו, הצלם מדו (ג'סיקה וויליאמס), דרך מסיבה רועשת מדי לפגוש-חמוד. כשהיא לא נותנת עצות מהחברה הכי טובה שלה, קארינה (ונסה הדג'נס), היא גם מנסה להתבסס בעולם האמנות הניו יורקי המתעופף. וכן, מתפתח סיפור אהבה מתוק ומודרני.

עם מעצב ההפקה רוב רופל בראש ובזכות הכישרונות שלסטודיו לאפקטים חזותיים ואנימציה DNEG, האנימציה באנטרגלקטיהוא כנראה לא דומה לשום דבר שראית בעבר. הכי קרוב שאולי יהיה לךספיידרמן: היכנסו לספיידרורסאוֹמִסתוֹרִי. זה ניצחון טכני. כל פריים הוא יצירת מופת של צבעוניות יתר, מרקמים מתנגשים ווויגנטים של חיי העיר - לראות את ג'בארי רוכב ברחובות מנהטן ואוכל אטריות מרושלות בשקיעה פשוט יפה לצפייה. האנימציה הבתולית הזו משגשגת גם ברגעים של סוריאליזם: תמונות פרופיל באינסטגרם מתעוררות לחיים, דמות אמנות הרחוב של ג'עברי מר ריגר (קית' דיוויד) מנסה לתת לו עצות, ועשב מניע דמויות דרך רצפים מדהימים, חלומיות מהעולם האחר.

קודי ומול אפילועבד על עיצוב התלבושות עם המנהל האמנותי של לואי ויטון המנוח וירג'יל אבלו, WHOמת בגיל 41 בסוף 2021מסרטן. לפי נטפליקס, אבלו ביסס את התלבושות על עיצובי המסלול שלו ועל אהובי המלתחה שלו, וצוות ההפקה שילב אותם באנימציה.

Mashable דיבר עם הבמאי מולס על איך האנימציה נכנסתאנטרגלקטיהגיעו יחד.

Mashable: האנימציה באנטרגלקטילא דומה לשום דבר שראיתי על המסך. למי שמכיר מעט את המונחים הטכניים לסגנון האנימציה הזה, מדוע הסרט נראה כמו שום דבר שראינו בעבר, גם צבוע ביד וגם אנימציה ממוחשבת?

פלטשר מולים:למרות שהשתמשנו בכלי הנפשה תלת מימדיים נפוצים (Photoshop, Maya, Nuke) המטרה העיקרית שלי הייתה להסתיר את תפקיד המחשב ככל האפשר.אנטרגלקטיהיה צריך להיראות כמו ציור נע. הסופרים איאן אדלמן ומוריס וויליאמס כינו את התוכנית ''סיפור אהבה אנלוגי''. אז מבחינתי היה הכרחי שהסרט ייראה וירגיש בעבודת יד.אנטרגלקטימדובר בכל זאת על שני אמנים. כשמוזיקאי מוציא אלבום הוא מוציא את עצמו שם, ויוצר תגובה רגשית; אוהב את זה או שונא את זה כמו כל יצירת אמנות. הרגשתי שהמרכיב הוויזואלי חייב להיות זהה.

מבחינה טכנית כדי להשיג זאת, צבענו הכל ביד. כל הטקסטורות ומפות הצבע על הדמויות מצוירות בנפרד בפוטושופ. מעצב ההפקה רוב רופל היה גורם מרכזי בהנחייתו לאורך כל הדרך בהפקה. דוגמה אחת היא שהדגשים על העור שלהם הם משיכות מכחול. בדרך כלל המחשב נותן לך שכבה שהיא הדגשה רכה. בעבודה עם צוות VFX ב-DNEG, כתבנו כלים מותאמים אישית ששמים שם משיכת מכחול במקום. החשיבה הזו נישאה לאורך כל המופע.

המרכיב השני כאן הוא התנועה.אנטרגלקטיהוא סיפור אהבה בין שני בני אדם - אין דבר יותר קשור מזה. אז הדמויות הראשיות שלנו נאלצו לרגש בצורה אמינה. בעקבות אותה מנטרה בעבודת יד, כל תנוחה הייתה צריכה להיות ממוקמת ביד על ידי כל אנימטור, כמו ב-stop motion, ולא מאפשרת למחשב למלא פריימים. גם אין לכידת תנועה. זה היה סיכון, במיוחד בלוח הזמנים הסופר מהיר שלנו. אנימציה עשויה להיות עצובה יותר ממה שאנשים רגילים אליו, אבל מה שיותר חשוב לי היה שהיד האנושית ממש הנחתה כל תנועה, כל הבעה. צוות האנימציה ב-DNEG באמת הרג את זה כאן!

איך עבדת עם קיד קודי כדי להבטיח את הסיפור שלאנטרגלקטייכול לעמוד בפני עצמו מחוץ לרצועות האלבום?

למען האמת, בלי השירים האלה זה לא היה אותו סיפור! ל-Cudi היו השירים הראשונים, וזה די שונה עבור כל פרויקט באורך אורך. היה לו גם רעיון של סיפור אהבה המתרחש במנהטן. השירים נתנו את הטון כשהסופרים איאן ומוריס יצאו לדרך. הם הצליחו לקחת את המסלולים ולבנות את המכות והקשתות הרגשיות העיקריות סביבם, רק שבמקרים בודדים זה היה הפוך. השירים מיד היו כל כך שובי לב, ובעיני, עוררו עולם שרק רציתי לשחות בו.

איך הצוות שלך ייצר חזון כל כך אותנטי ומדויק של העיר ניו יורק בסרט, האם אתה יכול לדבר על תחושת המקום שהסרט מעביר?

הסופרים איאן ומוריס שניהם ניו יורקים אז הם שמרו אותנו כנים! שלושתנו יצאנו למסע צופים בסוף 2019, שהיה באמת יותר מסע מקשר, הא! הלכנו בכל הלוקיישנים שחשבנו שהמופע יתקיים בזמן שצילמתי אלפי תמונות רפרנס. לא ידענו ש-COVID נמצא ממש מעבר לפינה והטיול הזה יהיה כל כך מכריע בתוכנית!

זה היה הכרחי לקודי מההתחלה שאנחנו הופכים הופעה לאותנטית באמת לניו יורק, ומכתב אהבה לעיר. באופן נרטיבי אנחנו פותחים עם ג'עברי שזה עתה עבר למנהטן. הוא בדיוק קיבל את עבודת החלומות שלו ואת דירת החלומות שלו, אז מבחינה תרבותית, חברתית, רגשית, רצינו להעביר את סגנון החיים החדש שלו על המסך.

מבחינה גיאוגרפית אני אוהב את זה כשסרט ניו יורק בוחר בניין להתרכז סביבו, זה יוצר ויזואלי מהנה לאורך כל הסיפור. אני אוהב את בניין ג'נגה (רחוב לאונרד 56) והוא נמצא בדיוק בכיס של המקום שבו צוות הכותבים רצה שג'בארי יגור. אז השתמשנו בזה בתור ציון הדרך שאתה רואה כל הזמן לאורך כל הדרך.

סוריאליזם וסיקוונסים פסיכדליים מרכיבים כמה סצנות בסרט, אתה יכול לספר לי משהו על איך הצוות שלך הגה את המושגים כאן?

התחלנו לצייר סצנות חלל גרפיות כתגובה לשמיעת המוזיקה ובעצם רק כדי לדמיין את כותרת המופע, אבל אז זה הפך למשהו הרבה יותר גדול. די מהר הבנו שאנחנו צריכים מכשיר ויזואלי כדי להעביר את ה-POV הרגשי של ג'עברי. בעיני זו השמחה שבאנימציה. אתה יכול לכופף את המציאות, לשנות אותה לגמרי, וזה לא מוציא את הצופה מדעתו כי הוא כבר נמצא במקום מורכב, לא משנה כמה הסיפור עשוי להיות מקורקע. כל אחד מהסגנונות הוויזואליים השונים בתוכנית נועד להעביר POV שונה או לתת תובנה הרבה יותר ברורה לקהל לגבי איך הדמות מרגישה.

אף פעם לא קל להחיות אינטימיות פיזית עם אמינות ויופי על המסך, איך ניווטת ברצפים האלה?

הא! ובכן, אני מקווה שהצלחנו אותם בסדר! ראשית, הם לא נועדו לגרום לצופה לאי נוחות, אלא לקדם את הסיפור הריאליסטי/הקשר שאנו מספרים. ניגשנו אליהם על ידי התחלנו עם ציור בודד עם תאורה מתחשבת, והורדנו את הסטילס האלה לעריכה כדי לבדוק אם זה יעבוד.

ברגע שהרגשנו שהם יצליחו, עברנו בזהירות לאנימציה... והבטחנו שכל התנועות יהיו מינימליות, מרמזות ולעולם לא מוגזמות! אני מטיל את הכובע בפני האנימטורים הגדולים ב-DNEG שביצעו את הצילומים האלה!

אנטרגלקטיזורם כעת בנטפליקס.