אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהייתי שםאַהֲבָה. מקרים אלה הביאו שמחה גדולה, ושברון לב גדול עוד יותר. אבל צורת האהבה היחידה שהייתה קבועה בחיי היא אהבה אפלטונית. זֶהיום האהבהאני אחגוג את הקביעות של האהבה המסוימת הזו.

אני לא אקונן על חוסר החבר הזהיום האהבה, אני אחגוג את הנשים בחיי שצחקו איתי (ועליי); שהקשיבו לקריאותיי ללא שיפוט; ומי נתן לי מילות תמיכה ועידוד כשהדברים היו ממש חרא. ידידות נשית הייתה משמעותית יותר מכל שקעי האצבעות שלי באהבה רומנטית.

רגע אחד בולט במיוחד. קצת לפני יום האהבה לפני שלוש שנים, גיליתי שלגבר שהייתי מעורב איתו לאחרונה - ושעדיין היו לי רגשות כלפיו - לא רק שיש לו חברה חדשה; הם גם ציפו לילד. הרגשתי קהה כששמעתי את החדשות ומיד שלחתי הודעה לחברה שלי מישל לספר לה מה שמעתי. היא אמרה לי לפגוש אותה בחדר הכושר למחרת בבוקר כדי שנוכל לדבר.

בין יבבות כשדרכתי על ההליכון, היא הקשיבה לי והבטיחה לי שזו תגובה מקובלת לחלוטין. במהלך השבוע הבא, היא דאגה שאאכל ארוחת צהריים, היא חייכה אלי מעבר לשולחן כשמצמצתי דמעות בזמן שניסיתי לעבוד, וכאשר חג האהבה התגלגל - היא השאירה בשקט כרטיס ומתנה על השולחן שלי. בלי מישל, אני לא חושב שהייתי חוזר כל כך מהר, ובזכות שיחות הפיפ שלה, היה לי האומץ להיפגש עם האקסית הזו ולקבל את שאר החפצים שלי בחזרה. וחמוש בחפצי שאוחזרו, צעדתי לעזאזל הרחק מהבחור הזה שממילא אף פעם לא היה כל כך נחמד אליי.

חבר נוסף שאני חייב לו תודה ביום האהבה הזה הוא אלישע. מאז שהפכנו לחברים לפני קצת יותר משנה, היא ואני צחקנו עד שכאבו לנו עצמות הלחיים, אבל היינו שם אחד בשביל השני גם בזמנים העצובים יותר. יחד חלקנו באובדן של בני משפחה, חברים, מאהבים. תיבלנו את הרחובות של ערים רבות בדמעות שלנו.

לא תמיד קל למצוא מישהו שיקשיב לך מזמזם שעות על גבי שעות על משהו שבאמת מטריד אותך. אבל, כשמשהו הרגיז אותך מאוד, קשה לשנות את השיא, גם אם אתה מודע מאוד לכך שאתה תקוע ב-repeat. לעולם לא אשכח את הרגע שבו התנצלתי בפני אלישע על שדיברתי על אותו נושא שוב ושוב. אלישע ישב מול השולחן מולי, התחיל לבכות ואמר: "רחל, אם את לא יכולה לדבר איתי על הדברים האלה, אז עם מי את יכולה לדבר? בבקשה אל תצטער". על כך, אני תמיד אהיה אסיר תודה.

עם זאת, חברות לא נמצאות שם רק בזמנים המאתגרים. הם שם כדי להעצים אותנו, להצחיק אותנו ולהזכיר לנו את הטוב שבעולם. אני אסיר תודה לחברות שלי מעבר לים - שאנון, ויקי והיילי - שלמרות המרחק, קרובות אלי בדיוק כמו חברותיי מבריטניה. בקצה המזלג, הם שם עלFaceTime, סקייפ וiMessageלדבר על הדברים המרגשים שראינו ועשינו. ומדי פעם, אחד מאיתנו חוצה את האוקיינוס ​​האטלנטי כדי לצאת להרפתקה נוספת ביחד. אלו הרגעים שמעשירים את הקיום שלי.

ביום האהבה הזה אני אחלוק ארוחת ערב רומנטית לשניים עם מישהי מאוד מיוחדת: ליזי, חברתי היקרה ובת בית שאני מכירה כבר 10 שנים. היא ואני מבלים לילה אחר לילה וממלאים את הבית שלנו בצחוק, גם אחרי הימים הקשים ביותר, ואני אשים כוסית על העשור הזה של צחוק ב-14 בפברואר.

החברות שלי מעצימות אותי באמצעות התמיכה שהן נותנות לי ולהיפך. הם לא רק הפכו את הזמנים הקשים לנסבלים יותר, הם גם לימדו אותי דברים על עצמי, על מערכות יחסים ועל החיים, באופן כללי. זו הסיבה שאני שמה לבני זוג לפני דייטים ביום האהבה הזה.