בגד חליפת צלילה לכל הגוף לנשים מוסלמיות עומד במרכזה של מחלוקת בצרפת, והוויכוח מעלה שאלות קשות על פמיניזם, איסלאמופוביה וערכי המדינה.

לפחות שש ערים על חוף הים התיכון אסרו את הבורקיני - בגד ים שמכסה את הגו, הגפיים והראש - ועוד שלוש מאיימות לעשות את אותו הדבר.

ראש עיריית קאן, דיוויד ליסנארד, שהיה הרֵאשִׁיתלאסור את בגדי החוף על רקע שהם לא מכבדים "מוסר טוב וחילוניות" ומהווים איום על הסדר הציבורי,נִקרָאהבורקיני "מדים של האסלאמיזם הקיצוני".

נשים שעוברות על החוק צפויות לקנס של 38 אירו (33 ליש"ט; 42 דולר) וכמה נשים מוסלמיות כבר קיבלונענש.

הממסד הפוליטי החילוני של צרפת היה מאוחד בגיבוי הצעד, אך לא הצליח להביא אותו לרמה לאומית. ראש הממשלה מנואל ואלס אמר ברֵאָיוֹןפורסם ביום רביעי בפרובנסהעיתון הבורקיני משקף תפיסת עולם המבוססת על "שעבוד נשים... זה לא תואם את ערכי צרפת".

איסור שנוי במחלוקת

אבל בעקבות סדרת התקפות טרור בצרפת, כולל אחת בניסשהרג 85 בני אדם, איסור הבורקיני מסתכן בהעמקת הפער בין המדינה לאוכלוסייתה המוסלמית, הגדולה באירופה.

נשים מוסלמיות רבות רואות באיסור סקסיסטי, איסלאמופובי ובעיקר לא פרודוקטיבי לצורך הטמעת המוסלמים במדינה.

"זו הפרה בוטה של ​​זכויות נשים - זכותן של נשים להחליט מה ללבוש וחופש התנועה שלהן", אמרה רים-שרה אלואן, מומחית לחופש דת באוניברסיטת טולוז ומוסלמית שגדלה בצרפת.ניתן למעוך.

"נשים אפילו לא נשאלות לדעתן: פקידים גברים מכתיבים להן מה הן יכולות ללבוש על החוף".

אלואן מציין את הבורקיניהומצא על ידי מעצב אופנה אוסטרלי-לבנוני.המעצבת המוסלמית, אהדה זנטי, ביקשה לאפשר לנשים מוסלמיות להתלבש בצניעות וליהנות מהזמן ליד הים עם חליפה נוחה.

"זו לא יצירה של איראן או סעודיה: זה מיועד לנשים שמנסות ליהנות מפעילות מערבית מאוד, כמו ישיבה על חוף הים בחול", אמרה אלואן.

אחרי קאן, העיירות Villeneuve-Loubet ו-Sisco באי קורסיקה - שםקְטָטָהפרץ בין משפחות מוסלמיות לתיירים מקומיים - Le Touquet ועיירות אחרות הפזורות לאורך התעלה למאנש מתכננות לאסור את בגד הים.

הקולקטיב נגד איסלאמופוביה (CCIF) ערער על האיסור בקאן, אך הפסיד וערער בפני Conseil d'Etat, בית המשפט המנהלי העליון בצרפת.

הבורקיני כונה איום ביטחוני

בינתיים, כבר הוטלו קנסות על נשים מוסלמיות הלובשות את הבורקיניהפריזאי. שלוש נשים, בגילאי 29 עד 57, נקנסו ב-38 אירו (33 ליש"ט) בעוד שש נשים נוספות פשוט הוזהרו מילולית ו"עזבו את החוף מבלי לגרום לקשיים", אמר הקבינט של ראש עיריית קאן.

נוסדה בהקשר של מצב החירום של צרפת, שהיהמוּרחָבביולי למשך שישה חודשים נוספים בעקבות התקפות ניס, האיסור הוכנס למטרות ביטחוניות וכדי להגן על המורל הציבורי, על פי הרשויות.

אבל נשים וארגונים מוסלמים רבים רואים צביעות בוטה ומוסר כפול מאחורי המדד.

ההצעות לפיהן האיסור קשור לקיצוניות "הוא לא רק סוטה, אין לו שום ראיה מאחוריו וזה פשוט פופוליזם מטומטם שנועד לשחק על הפחדים של חלקם", פיאז מוגול, מייסד Tell Mama UK, אזרח. פרויקט שמתעד תקריות אנטי-מוסלמיות בבריטניה, סיפרניתן למעוך.

"הנשים האלה אינן איום ביטחוני, הן רק נשים מוסלמיות צרפתיות ממוצעות", אמרה אקילה אחמד, פעילת שוויון בלונדון. "הם מענישים נשים מוסלמיות צרפתיות על פעולות של טרוריסטים. או שהן הולכות לים ולא שוחות או נשארות מבודדות בקהילות שלהן בבית".

אחרים מציינים כי לעתים קרובות מתמקדים במוסלמים בצרפת תוך שימוש בתירוץ של חילוניות של המדינה - הפרדת כנסייה ומדינה - או מה שמכונההחוק הצרפתי, חילוניות.

כדי להבין את מערכת היחסים המיוסרת של המדינה עם הדת לאחר המהפכה הצרפתית, יש להבין את Laïcité, החוק שהוכנס ב-1905 ואוסרביטוי דתיבמרחב הציבורי.

החוק הוצג כדי לרסק את סמכויות הכנסייה הקתולית, בעשורים הבאים, החוק היה קשה.מיושםלמוסלמים צרפתים במהלך הקולוניזציה של אלג'יריה והשלכותיה השנויות במחלוקת.

"מוסלמים צרפתים לא נתפסו כאזרחים צרפתים אלא כקבוצה שאינה יכולה להשתלב ולהתבולל", אמר אלואן. הטמעה מלאה ונאמנות ל-Laïcité נתפסו כתנאים חיוניים לזכאות לאזרחות צרפתית, אמרה.

"מחופש הדת, צרפת נפלה לאט לאט לחופש מדת", הוסיף אלואן.

לאחר הדה-קולוניזציה והזרם המסיבי של מהגרים מוסלמים, האיסלאם התבסס היטב בצרפת. אבל המוסלמים עדיין נאלצו להסתיר ביטוי פומבי של אמונתם "בגלל דעה קדומה ש'אתה לא לגמרי צרפתי אם אתה מוסלמי'", אמר אלואן.

ואז בשנת 2010, הפרלמנט הצרפתימְאוּשָׁרחוק האוסר על כל אדם לכסות את פניו בפומבי. בעוד שהאיסור לא הזכיר במפורש את צעיף הפנים המוסלמי המלא, הוא התפרש באופן נרחב כצעד נגד בורקה, שהוכנס על בסיס ביטחון הציבור.

"החילוניות צריכה להגן ולהבטיח את חופש הדת. במקום זאת הם מתמרנים את Laïcité למען אג'נדה פוליטית, הם רוצים לגרום לנשים מוסלמיות להיעלם מהמרחב הציבורי", אמרה אלואן. "זה נוגד את כל מה שצרפת הייתה אמורה לעמוד בו: חופש, שוויון ואחווה".

הבורקיני כסוגיה פמיניסטית

המבקרים גם מזהירים שהאיסורים עלולים לפלג קהילות, לעורר שנאה במדינה מתוחה ממילא ולנטרל ניסיונות של פעילים מוסלמים צרפתים בשטח להתמודד עם רדיקליזציה ולטפח לכידות.

"ההשפעה האמיתית היא יותר פילוג ואולי יותר מוסלמים בצרפת שיהיו להם טענות נגד המדינה וישתמשו בטענות אלה כדי לעורר עוד שנאה", אמר מוגול.

שנוי במחלוקת, איסור הבורקיני זכה לתמיכה חוצת מפלגות וטרנס-לאומיות מצד פמיניסטיות ופוליטיקאיות. לורנס רוסינול, השרה לענייני נשים בצרפת ופמיניסטית המתיימרת.אמרהבורקיני מבטא "חזון ארכאי עמוק על מקומן של נשים בחברה ועל היחסים בין גברים לנשים".

"לא ניתן להתייחס לזה רק כשאלה של אופנה או חירות הפרט", הוסיף רוסיניול.

בבלגיה השכנה, נדיה סמינטה ממפלגת N-VA הפלמית הנוטה לימין, קוראת גם היא לאסור בורקיני בחופים ציבוריים. "אני לא חושבת שנשים רוצות להסתובב על החוף עם מפלצתיות כזו בשם אמונתן", היאסיפרפלמי יומיהתקן.

ייתכן שהציוץ נמחק

החלוקה הזו בתוך התנועה הפמיניסטית מדאיגה פעילים כמו אקילה אחמד, הרואה עצמה פמיניסטית והקימה את "היא מדברת אנחנו שומעים", פלטפורמה מקוונת המפגישה קולות של נשים.

"פמיניסטיות צריכות להשתלב עם העובדה שנשים מוסלמיות ומה שהן מחליטות ללבוש זה עניין פמיניסטי. צריך שיהיה להן החופש ללבוש מה שהן בוחרות ופמיניסטיות צריכות לקרוא לשוויון לנשים מוסלמיות", אמרה.