ביל קרויצמן, מיקי הארט ובוב וויר - החברים הנותרים ב-Grateful Dead - נתנו הופעה מיוחדת ביום ראשון בערב בסאנדנס. קרדיט: Mashable/josh dickey
PARK CITY, יוטה -- The Grateful Dead, או מה שכמעט ולא נשאר מהם בימינו, הם לא פחות חזקים כשהם עולים לבמה -- לפחות, למי שמכיר אותם. אולי יותר מכך, לאור כמה מהר חולות הזמן אוזלות.
וכך היה זה מאוחר בלילה של יום ראשון, ערב הבכורה שלטיול מוזר ארוך, המנהל הדוקומנטרי של כמעט ארבע שעות בהפקת מרטין סקורסזה, שייפתח בקרוב בפסטיבל סאנדנס.
מה שהיה פעם אנסמבל רועם של לפחות שישה מוזיקאים הוא עכשיו רק שלושה אצילים ותיקים: בוב ויר בגיטרה ושירה, בגיבוי המתופף בילי קרויצמן ונגן כלי ההקשה מיקי הארט. למרות גילם המתקדם ומספרם המדולדל, הבנים עדיין יכולים לזעזע חדר מלא ב'מתים'.
וזה בדיוק מה שהם עשו ביום ראשון בערב ב-The Spur, בר של 145 אנשים בפארק סיטי, יוטה, שם סאנדנס עדיין משתולל. הקונצרט הזעיר, המוזמן בלבד, היה עמוס בראשים, כולל קבוצה בריאה של סלבס עדיין בעיר כמו לורה דרן, קווין בייקון, וודי הארלסון, נט פקסון ועוד.
וויר, קרויצמן והארט כבר לא הולכים לפי "המתים האדיבים", אבל בואו נקרא להם מה שהם.
החברים הנותרים ויר, קרויצמן והארט (מינוס הבסיסט פיל לש, שהצטרף אליהם בפעם האחרונה בקיץ 2015שלום לךקונצרטי גמר בשיקגו) כבר לא ממש עוברים רשמית על ידי "The Grateful Dead", אבל מכיוון שהם הדבר הכי קרוב שנותר בקיום, בואו נקרא להם מה שהם.
והם עדיין מעולים.
המיני-מופע של יום ראשון בערב התחילה עם קאבר - הם תמיד היו להקת בית מהוללת, נכון? -- של השיר העלום והסקרני של Little Feat "It's So Easy to Slip", עם רק וייר, קרויצמן והארט, תצורה מופשטת שכל ראש יתענג לראות בימים אלה, על הנדירות של זה בלבד.
Mashable Top Stories
זו לא שלישיית סיבוב הופעות. זה היה מיוחד.
"אנחנו פשוט אוהבים לשחק, בנאדם", אמר קרויצמן בעודו נשטף בחדר הגברים ממש לפני שעלו לבמה. וזה היה ברור מדי; קרויצמן, שומר הזמן המאסטר של ה-Dead על ערכת תופים מלאה מאז מוצאם בסוף שנות ה-60, עשה את כל הסט בידיים חשופות על תוף קאג'ון קטן - ולא פחות מזה התעסק בכל זה.
ביל קרויצמן על תוף הקאג'ון. קרדיט: mashable/josh dickey
לאחר מכן, סולן הבלוז טרוולר לשעבר, ג'ון פופר, עלה לבמה, הוציא מפוחית א מינור ומילא את מה שהיה יכול להיות המנהיגים של ג'רי גרסיה עבור "West LA Fadeaway", מנגינה שגרסיה אהב לשיר.
פופר ויתר על הבמה ל-"Loose Lucy" בן שלושה גברים, לפני שהרלסון - שג'ם בכנפיים, כרע ממש מתחת לרמקולים - הצטרף בשירה, והעלה חיקוי אלביס משכנע עבור "Heartbreak Hotel".
גדול וחופשי ככל שהכל היה, זו הייתה אמורה להיות הופעה קצרה, לא כמו האופוסים המוזיקליים בני שלוש עד ארבע שעות שהמתים נהגו להעביר.
The Grateful Dead -- פלוס וודי הרלסון! -- ביום ראשון בערב בסאנדנס. קרדיט: mashable/josh dickey
אז הם עשו את זה מהר עם "Not Fade Away" הנצחי חביב הקהל, הרלסון עדיין על המיקרופון, שהפזמון הקולי שלו תפס והמשיך הרבה אחרי שהלהקה נופפה לשלום ועזבה את הבמה.
וכל מה שנותר בפסטיבל סאנדנס הזה, Grateful Dead-wise, זה 239 דקות של סרט תיעודי,טיול מוזר ארוך, מתוכנן להקרין ביום שני בערב.
זה בהחלט ארוך, בהחלט מוזר, ומובטח שיהיה טיול.
ג'וש דיקי הוא עורך הבידור של Mashable, מוביל את כתבי הטלוויזיה, המוזיקה, המשחקים והספורט של Mashable, כמו גם כותב סרטים וביקורות. ג'וש היה עורך הסרטים ב-Variety, עורך בידור ב-Associated Press ועורך מנהל ב-TheWrap.com.A ג'וש קיבל את המועמדות הסופית לתכונת הבידור הטובה ביותר של מועדון העיתונות של לוס אנג'לס בשנת 2015 עבור "כולם משתנים: הנוהל הסודי ההוליוודי שהטעה אותנו במשך שנים". תואר ראשון בעיתונאות מאוניברסיטת מינסוטה. בין ההקרנות, ניתן למצוא אותו מחליק על לונגבורד, גוזר גיטרה ומסתובב ברחובות אהובתו במרכז העיר לוס אנג'לס.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
