אחת הטיעונים הנגדיים בכל סאגת הארווי ויינשטיין, שממשיכה לחלחל ברשתות החברתיות ככל שעוד סלבריטאים מדברים נגד המפיק ההוליוודי המושפל היא: מדוע הנשים הללו לא הופיעו לפני שנים? למה לא לפני הניו יורק טיימסהחקירה והסערה הציבורית בעקבותיה?

אנג'לינה ג'ולי וגווינת' פאלטרו היו בין כבדי המשקל שלשום טענו שאיל הקולנוע הטריד אותן מינית לאורך השנים,הניו יורק טיימסדיווח. אבל מדור התגובות הומה אנשים שהאשימו אותם על כך שלא דיברו קודם לכן.

זו הסיבה שהתגובה הספציפית הזו מאת אעַכשָׁיוהקורא פגע בקול:

ייתכן שהציוץ נמחק

להלן תמליל התגובה במלואו:

זה מייאש לראות כל כך הרבה תגובות שכבר מאשימות נשים שלא "דיברו". אנא חשב את עצמך בר מזל שמעולם לא הייתה לך הקריירה שלך על הסף בהתבסס על השאלה אם אתה שוכב עם הבוס שלך או לא. אין לזה שום קשר לתהילה ועושר; זה קורה לנשים שמרוויחות שכר מינימום בקמעונאות, כמו גם לנשים שנאבקו דרכו כדי להפוך למנכ"ל.

הפסיכולוגיה שמאחורי דברים מסוג זה אינה מורכבת כל כך, אז אנא פנו רגע לשקול: לא רק שהנשים הללו נאלצות להרגיש מושפלות ומבוכה, אלא שבמקרים מסוימים אם הן היו באות קדימה, הן לא רק שלא היו עובדות שוב לעולם, הם גם ייראו כמיינים ו"רגישים מדי". גם ג'ולי וגם פאלטרו הדפו אותו. תארו לעצמכם אם הם היו מסריחים מזה. הם היו נקרעים לגזרים בתקשורת! "אוי, חלילה, ניגש אליך זקן מלוכלך. דחית אותו והמשכת הלאה, למה המהומה?"

אבל, כמובן, עכשיו אנחנו מתעקשים להאשים אותם ב"הנצחת" התנהגותו של וינשטיין. אָנָא. כמות הדיסוננס הקוגניטיבי שנדרש כדי להאשים נשים ברדיפתן היא מדהימה. שימו לב שההערות לא התרכזו בכך שבראד פיט לא אמר כלום, למרות שהוא ידע על זה עם לא אחד אלא שני שותפים רומנטיים.

אין זה מתפקידן של הנשים לפקח על התנהגותם של גברים. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו עם מה שיש לנו כדי לשרוד בעולם שתלוי בהכנעה שלנו.

כְּמוֹשל Mashableאנג'י האן הסבירה במאמר שלה, יש 3 סיבות עיקריות לכך שלקורבנותיו של הארווי ויינשטיין קשה כל כך להתייצב:

1. גורמים לנשים להתבייש על כך שאינן נלחמות קשה

2. נשים מאוימות בשתיקה ונענשות על שהן מדברות

3. הרשויות לא תמיד עוזרות

קח זאת בחשבון לפני שאתה פותח בציד מכשפות נגד קורבנות של תקיפה מינית.