לפני תשע שנים היום, אפל השיקה את האייפון הראשון. אבל הבסיס להצלחתו הונח למעשה שנה קודם לכן. לפני עשר שנים, בקיץ 2006, אפל בדיוק שינתה את ה-Mac בהצלחה, והשלימה מעבר משימוששבבי PowerPC לשבבי אינטלובעצם השתלת ה"מוח" של כל קו המחשבים האישיים שלה.

המעבר, שהוכרז לראשונה בכנס המפתחים העולמי של אפל ב-2005, היה עניין גדול. אפל עברה ממעבדי PowerPC שנבנו ב-IBM במחשבי ה-Mac שלה למעבדי x86 מתוצרת אינטל.

השינוי התחייב מהעובדה הפשוטה שהמעבדים הצרכניים של IBM - במיוחד עבור מחשבים ניידים - פשוט לא היו תחרותיים עם העבודה שעשתה אינטל. למעבדי PowerPC היה פוטנציאל להיות מהירים מאוד, אבל הם התחממו ודרשו הרבה כוח, וזה רע למחשבים ניידים. יתרה מכך, IBM איחרה לספק שבבים, וסטיב ג'ובס הרגיש שאפל צריכה שבבים טובים יותר מוקדם יותר כדי להיות תחרותית.

וכדי להיות תחרותית, אפל הייתה צריכה לאמץ את אותם מעבדי x86 שבהם השתמשו מחשבים מבוססי Windows במשך שני עשורים.

החלפת ארכיטקטורות חומרה בדרך זו לא תהיה קלה.

אבל החלפת ארכיטקטורות חומרה בדרך זו לא תהיה קלה. אפליקציות מורכבות לא רק עבור מערכת הפעלה, אלא עבור פלטפורמת חומרה. שינוי המעבד פירושו שלא רק שמערכת ההפעלה הבסיסית (בשנת 2005, זו הייתה Mac OS X) צריכה להיות מורכבת כדי לרוץ על סוגי המעבדים החדשים, אלא שגם כל אפליקציה שנבנתה עבור ארכיטקטורת המעבד הישנה תצטרך לעבור הידור מחדש. .

אפל שמה לעצמה יעד להתחיל את מעבר החומרה (כלומר, להציע מחשבי Mac מבוססי אינטל) עד ​​יוני 2006 ולהסתיים עד סוף 2007. התברר, עד אוגוסט 2006, מעבר החומרה נעשה, עם אפל מצליחה לשפץ את כל קו ה-Mac הצרכני שלה למכונות אינטל.

העובדה שהמעבר הצליח - והקדים את לוח הזמנים - הייתה רגע ענק עבור אפל.

מדוע המעבר לאינטל היה עניין גדול

מעבר מפלטפורמת חומרה אחת לאחרת אינו קל. למעשה, אפל היא החברה היחידה שעברה בהצלחה מפלטפורמה אחת לאחרת. ראוי לציין כי המעבר של אינטל היה הפעם השנייה בה התרחש שינוי כזה.

באמצע שנות ה-90, אפל עברה ממעבדי מוטורולה 68000 לפלטפורמת PowerPC. המעבר הזה - אם כי גם מוצלח - היה קטן יותר בהיקפו מהמעבר לאינטל.

ג'ון גרובר מכדור אש נועז,הודההוא לא חשב שאפל תעבור למעבדי x86, בעיקר משום שהוא דאג כיצד אפל תוכל לשמור על תאימות עם תוכנת מק קיימת. גרובר לא חשב שזה אפשרי.

מסתבר שכן.

אפל פיתחה פיסת טכנולוגיה, שנקראת באופן מתאיםרוזטה, אשר ישמש כמתרגם להמרת קוד שנבנה עבור ה-PowerPC לרוץ על מחשבי Mac מבוססי אינטל.

מובנה ב-Mac OS X Tiger, Rosetta תעבוד ברקע, תתרגם את הקוד לאפליקציית PowerPC לעבודה על מחשב מקינטוש של אינטל. התוצאה הסופית הייתה שעבור יישומים רבים, מפתחים לא יצטרכו לשנות את הקוד שלהם כלל. זה פשוט יעבוד על המערכות החדשות.

כמובן, לא כל אפליקציית PowerPC תעבוד על אינטל. לחלק מהאפליקציות היו בסיסי קוד פשוט מורכבים מכדי להיות מתורגמים וחיקוי אוטומטיים עבור אינטל. יש לציין ש- Creative Suite 2 של Adobe הייתה אפליקציה כזו. אדובי לא הוציאה גרסה של Creative Suite שעבדה על Intel Mac עד 2007.

האתגר הגדול יותר היה עבור מפתחים שניסו לבנות אפליקציות חדשות. איך הם יכלו לבנות אפליקציות שיעבדו ב-PowerPC Mac ישן יותרוו-Intel Mac.

זה היה דאגה עצומה מכיוון שגם לאחר המעבר המלא למחשבי Mac חדשים מבוססי אינטל, מיליוני מחשבי PowerPC ישנים יותר עדיין היו בטבע. ניתוק לקוחות אלה מתוכנות חדשות פשוט לא הייתה אפשרות מעשית עבור מפתחים רבים. לחברות כמו אדובי ומיקרוסופט עם חלקים עצומים של לקוחות בפלטפורמה הישנה יותר (ושהתחייבו בפומבי לתמוך במחשבי מקינטוש של אינטל), היה חשוב מאוד שאפל תציע להם דרך לשרת את שני קבוצות המשתמשים.

וכאן אסטרטגיית המעבר של אפל הפכה מבריקה במיוחד עם הופעת הקבצים הבינאריים האוניברסליים. אבינארי אוניברסליזה אומר שאפליקציה תהיה ארוזה עם קוד שיכול לפעול בכל אחת מהפלטפורמות. אז אם הכנסת תקליטור (זכור, זה היה 2006) או הורדת אפליקציה מהאינטרנט, זה יעבוד על ה-Mac שלך, ללא קשר אם הוא מקודד עבור אינטל או לא.

הכלים הבינאריים האוניברסליים של אפל הפכו להצלחה עצומה. כתבתי על תוכנת Mac לאחר המעבר של אינטל, והיה מדהים לראות כמה מפתחים - גדולים וקטנים - עברו במהירות לפורמט הבינארי האוניברסלי. וגם לאחר שאפל הפסיקה רשמית את התמיכה ב-PowerPC עם Mac OS X 10.6 (בשנת 2009), עדיין היו כמה מפתחים שהמשיכו לתמוך בפלטפורמה הזו באמצעות קבצים בינאריים אוניברסליים במשך שנים רבות.

הפתעה לא צפויה: תמיכה ב-Windows

למרות שאפל עברה בעיקר מ-PowerPC לאינטל x86 מטעמי ביצועים, אחד היתרונות העצומים של המהלך היה שלראשונה, משתמשי Mac יכלו להריץ Windows באופן מקורי על חומרת Mac.

באפריל 2006 הציגה אפלמחנה אתחול, דרך להפעיל את Windows XP באופן מקורי ב-Mac שלך.

Boot Camp עבד על ידי חלוקת הכונן הקשיח של המשתמש כדי שיוכל להריץ את Windows לצד Mac OS X. בעת ההפעלה, תוכל לבחור איזו מערכת הפעלה תרצה להפעיל.

בפעם הראשונה, משתמשים שנהנו להשתמש ב-Mac בבית - אבל היו להם גם כמה אפליקציות ל-Windows בלבד שהם היו צריכים להשתמש בהם - יכלו להשתמש במכונה אחת.

ועלייתו של Boot Camp הובילה לתוכניות וירטואליזציה כמו Parallels Desktop for Mac (שוחררו לראשונה ב-2006) ו-VMWare Fusion (שוחררו לראשונה ב-2007), שיאפשרו למשתמשים להפעיל יישומי Mac ו-Windows זה לצד זה, ללא השפעה ניכרת. על ביצועים.

הודות לאייפוד, השימוש ב-Mac היה במגמת עלייה. אבל על ידי מעבר לאינטל והשגת תמיכה ב-Windows באמצעות Boot Camp או תוכנית וירטואליזציה, מיליוני אנשים שרצו מק – אך לא יכלו להתחייב לוותר על Windows – יכלו סוף סוף לקבל את שניהם.

עלייתו של ה-MacBook

בשום מקום זה לא היה ברור יותר מאשר עם ה-MacBook: המחשב הנייד של אינטל בגודל 13.3 אינץ' של אפל שיצא לראשונה במאי 2006.

ה-MacBook לא היה ה-המק הראשון מבוסס אינטל(Intel iMac כמו גם 15 ו-17 אינץ' MacBook Pro שוחררו בתחילת 2006), אבל זה היה החשוב ביותר.

יורש שלiBook, ה-MacBook היה ה-Mac המודרני הראשון שנועד להמונים. בנוסף, היה חם.

זמין בשחור או לבן, העיצוב היה חריגה מה-iBook של פעם. זה היה מלוטש יותר, היה לו מסך רחב, והיה לו גישה.

ה-MacBook היה ללא ספק טוב יותר ממכונת Windows מכיוון שהוא יכול להריץ גם יישומי Mac וגם Windows.

יתרה מכך, עם מחיר התחלתי של 1,099 דולר ומעבד Core Duo, ה-MacBook המקורי היה למעשה במחיר תחרותי כשהוא מוערם מול מכונות Windows עם מפרט דומה.

יתר על כן, ה-MacBook היה ללא ספקלְשַׁפֵּרמאשר מכונת Windows רגילה מכיוון שהיא יכולה להריץ גם יישומי Mac וגם Windows.

צפיתי בקמפוס הקולג' שלי הופך ממחשבים ניידים של Windows לים של מחשבי MacBook בין השנים 2006 ל-2007. תמורת פחות מ-1,500 דולר, סטודנטים יכלו לקבל מחשב נייד חזק שיעשה כל מה שהם רוצים - ועדיין יוכל להריץ את Windows כשצריך בהחלט.

השקת ה-MacBook חלה גם במקביל ל-'קבל מק' מסע פרסום. במשך ארבע שנים, "אני מק ואני PC" הפך למוצר פרסומי ועזר למכור מיליוני מחשבי מק.

אני אפילו טוען שההצלחה של ה-MacBook - ושל מחשבי ה-Mac של אינטל בכלל - עזרה לרגש את הציבור הרחב לגבי מה שיהיה המוצר החשוב ביותר של אפל: האייפון.

כשהאייפון הוכרז בינואר 2007, המעבר של אינטל הושלם רק לכמה חודשים. ולמרות שאנשים רבים הכירו מחדש את אפל בזכות ה-iPod, התעוררות הפופולריות של Mac רק עזרה להפוך את המוצר לנחשק הרבה יותר.

גם ל-Mac, כפלטפורמה, הייתה רנסנס עצום לאחר המעבר של אינטל. כבר היו טונות של מפתחי אינדי שבנו אפליקציות למק, אבלהַצלָחָהשל ה-Mac של אינטל מהשער עזר ליצור שוק ליישומי Mac פנטסטיים של צד ראשון.

למרות המשחקים, הרבה חברות בונות כעת יישומים עבור ה-Mac תחילה (Evernote, 1Password, Sketch ו-Pixelmator, אם להזכיר כמה) ושמות את Windows במקום השני (אם בכלל). יתרה מכך, המעבר לאפליקציות מבוססות אינטרנט הפך את ההבחנה בין מערכות הפעלה פחות חשובה מאי פעם.

עשר שנים אחרי

לפני עשר שנים, אם נכנסת למשרד, לאוניברסיטה או לבית של אדם ממוצע, כנראה פגש אותך מחשב אישי.

ה-Mac, כפלטפורמה, זכה לחידוש עצום לאחר המעבר של אינטל.

היום, זה פשוט לא המקרה. תסתכל על כל סטארבקס, בית ספר או משרד סטארט-אפ ותקבל את פניך על ידי מחשבי מק.

ה-MacBook Air, שבעצם הפך ליורש של ה-MacBook הראשון של אינטל, הגדיר ללא עוררין איך נראה מחשב נייד מודרני. הMacBook חדשכבר מתחיל להיות אהשפעה דומה.

Windows עדיין מוכרת הרבה יותר על ה-Mac -- מכשירי ה-Chromebook כעת מוכרים יותר גם על ה-Mac -- אבל ה-Mac עשה קאמבק מדהים. ואצל אפל, משתמשי Mac נוטים להיות נאמנים לכל המערכת האקולוגית. הם קונים טאבלטים לאייפד ומכשירי אייפון. הם קונים את Apple Watch.

וכל זה לא היה קורה ללא המעבר לאינטל x86. החומרה לא הייתה מסוגלת לעמוד בקצב - אבל חשוב מכך, היכולת הזו להריץ את Windows - ליתר ביטחון - עזרה לתת לצרכנים ולמשתמשים עסקיים את הביטחון שבמקרה הגרוע ביותר, הם עדיין יכולים להפעיל גם דברים של מיקרוסופט.

כשאני מסתכל אחורה על כמה טוב המעבר של אינטל טופל, חשוב גם לחשוב איך זה יכול היה להשתבש.

כאשר חלונות 8 שוחררה, מיקרוסופט ניסתה להביא חלקים ממערכת ההפעלה שלה למעבד ARM באמצעות מערכת הפעלה חדשה, Windows RT.Windows RT היה אסון.

מיקרוסופט לא יצרה שכבה דמוית רוזטה כדי להביא יישומי Windows x86 קיימים ל-Windows RT. במקום זאת, זה דרש מהמפתחים לבנות קוד שיריץ את שני המקומות (בדומה לבינאריים אוניברסליים). הבעיה הייתה שמעולם לא הייתה השקעה גדולה מספיק ממיקרוסופט (או יותר מכך, שותפי החומרה שלה) כדי שמפתחים יטרחו לשנות את שיטות הקידוד שלהם.

למעשה, מיקרוסופט כןעדיין מנסהלהעביר מפתחים לבניית יישומי Windows אוניברסליים. הפעם, המטרה היא לא לגרום לאנשים לבנות אפליקציות לפלטפורמת Windows RT מבוססת ARM, אלא לטלפונים מבוססי ARM המריצים את Windows 10.

ולראות את מיקרוסופט נאבקת כדי לגרום למפתחים שלה לאמץ את יישומי Windows אוניברסליים (יחד עם הקריסה המוחלטת של פלטפורמת Windows RT) פשוט מדגיש עד כמה מדהים ש-Mac OS X עבר מהר ועם מעט צלקות קרב.

ייתכן שהציוץ נמחק

עבור אכמה שנים, היו השערות שאפל תעביר את מערכת ההפעלה השולחנית שלה ל-ARM. שחרורו של הMacBook מבוסס Intel Core Mפיזר רבות מהשמועות הללו, אבל האמת היא של-iOS ו-macOS יש את אותו ליבה ועכשיו חולקים הרבה מאותו קוד.

מעבר עבור רוב המפתחים מ-x86 ל-ARM כנראה ידרוש פחות עבודה מהמעבר מ-PowerPC לאינטל - ולו רק בגלל השינויים שנעשו בפיתוח תוכנה וכלי עבודה.

אני לא משוכנע שנראה מק המבוסס על ARM בזמן הקרוב, אבל לא אתפלא אם זה יקרה בשלב מסוים בעתיד. יתר על כן, אם אפלהיולעבור שוב פלטפורמות עיבוד, אני משוכנע אפילו יותר שזה יצליח.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.