לונדון - עבור ילדים רבים, חיית מחמד משפחתית מייצגת שעות של כיף אינסופי ומקור לנוחות. אבל, עבור איריס גרייס בת השש, קבלת חיית מחמד משפחתית סימנה נקודת מפנה בחייה.

לאיריס יש אוטיזם קשה, ובשנים הראשונות לחייה היא לא הצליחה לתקשר. אבל, כשהמשפחה שלה החליטה להשיג חתול, הכל השתנה.

אמה של איריס, ארבלה קרטר-ג'ונסון - המתגוררת בלסטרשייר, בריטניה - כתבה על הקשר של בתה עם חתולת המחמד שלה, Thula וההשפעה הדרמטית שהייתה לו על חייה.

לפני תולה, הוריה של איריס גילו שהיא "לכודה בעולם שלה, בלתי ניתנת להשגה". איריס לא הרימה את מבטה כשאמה נכנסה לחדר, ורק לעתים רחוקות חייכה או דיברה.

"לפני שתולה נכנסה לחיינו איריס נאבקה לתקשר איתנו, היא בעיקר הראתה לי מה היא רוצה בצורה פיזית יותר, הצביעה או לקחה אותי לדברים", סיפרה קרטר-ג'ונסון.ניתן למעוך.

ואז, יום אחד המשפחה החליטה להשיג חתול, בשם Thula על שם אחד משירי הערש האהובים על איריס. לאיריס הייתה זיקה מיידית לתולה והחלה להיפתח ולתקשר עם בן לוויה החדש בצורה שלא עשתה קודם לכן.

"אחרי תולה, איריס התחילה להשתמש בקול שלה הרבה יותר ועכשיו היא שמחה לספר לי מה היא הייתה רוצה לאכול, לראות, לעשות", אומרת קרטר-ג'ונסון.

"כל כך הרבה דברים השתנו אחרי שתולה נכנסה לחיינו. איריס גילתה שישנה קשה מאוד, אבל זה השתפר מיד. היא הייתה מסתפקת בערב והשתוקקת לקום בבוקר כדי לראות את החברה הכי טובה שלה".

מֶחקָרמציעשילדים עם אוטיזם שיש להם חיות מחמד משפחתיות נוטים להיות בעלי כישורים חברתיים גדולים יותר. מחקר משנת 2012הראהעלייה בהתנהגות פרו-חברתית אצל ילדים אוטיסטים כאשר חיית מחמד הוצגה למשפחה. ומעניין, התוצאות הראו שהקשר היה נפוץ יותר במקרים שבהם חיות מחמד הוכנסו למשפחה במהלך הילדות, ולא מלידה.

במקרה של איריס, הכנסת תולה למשפחה פירושה שהיא שמחה יותר לנסוע במכונית; ותספורות וזמן רחצה - שהיו בעבר טראומטיים - כבר לא היו בעייתיים.

"איריס גם שנאה ללבוש חולצות, היא התחילה ללבוש בגדים שוב. זה היה כאילו כל הקשיים האלה ממוינים אחד אחד על ידי בן לוויה הנאמן שלה", אומרת קרטר-ג'ונסון.

אם איריס התעוררה בלילה, תולה הייתה שם כדי לנחם אותה. תולה התבוננה באיריס בזמן שהיא משחקת, והצטרפה בכל פעם שהיא יכלה. כשאיריס עמדה ליד שולחנה ושיחקה בבצק משחק, תולה ישבה לצידה וחיקתה את תנועותיה.

"הם היו נוחים אחד ליד השני מההתחלה ולא הייתי צריך לעשות כלום, וזה היה חידוש", אומרת קרטר-ג'ונסון.

איריס התחילה לדבר איתה זמן קצר מאוד לאחר שהגיעה והיא הייתה אומרת "עוד חתול" ו"שיבה חתולה" נותנת לה הנחיות לגבי מה שהיא רוצה שהיא תעשה.

אמה של איריס הבחינה בקשר חזק שנוצר בין השניים, משהו שהיא מתארת ​​כ"קשר חזק שחיפשנו כל הזמן הזה".

קרטר-ג'ונסון שמה לב שבתה גדלה יותר ויותר חיבה כלפי החתול, מעסה את כפותיה של תולה ומלטפת את המעיל שלה.

"איריס הפכה להיות יותר חיבה בגלוי לאביה, PJ, ויותר שובבה. היא נהנתה ממשחקים ומכל הטיפשות שרצינו לחוות איתה כל כך הרבה זמן", אומרת קרטר-ג'ונסון.

איריס, שבעבר לא אהבה שיחבקו אותה, התנשקו או אפילו דיברו איתה לפעמים, התחילה לצחוק כשסבא שלה חיבק אותה, והיא הייתה ניגשת אליו ולוקחת את ידו להוביל אותו להרפתקה בגן.

"זה היה כאילו היא נפתחה לכולנו אחרי שתולה נכנסה לחיינו", המשיכה קרטר-ג'ונסון.

"איריס נהיית יותר חיבה ובמהלך הימים האחרונים ראיתי אותה מחבקת ומנשקת את חברתה; משהו שלא קורה כל כך הרבה אבל תזכורת נוגעת ללב כמה איריס מעריכה אותה", אומרת קרטר-ג'ונסון.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.