אולי היא בנתה עולם קוסמים קסום, אבלג'יי קיי רולינגרוצה להחזיר אותך לאדמה.

בנאום עוצמתי שנאמר ב-2016עֵטחגיגת פרסי הספרות ביום שני בלילה, קראה רולינג את המועמדת לנשיאותדונלד טראמפעל חוסר סובלנות ודיבורי שנאה.

"אני מוצאת כמעט כל מה שמר טראמפ אומר מעורר התנגדות", אמרה רולינג. "אני מחשיב אותו כפוגעני ומסורבל".

אבל הנאום של רולינג לא היה כל כך הורדה של טראמפ, כמו שהוא היה לאמבסט נגד מי שישתיק אותו.

"אבל יש לו את תמיכתי המלאה לבוא לארצי ולהיות שם פוגעני וקנאי", פנה אלַעֲתוֹרהחל לאסור על דונלד טראמפ להיכנס לבריטניה.

לאחר מכן הבהירה רולינג, "אם הרגשות הנעלבים שלי יכולים להוות איסור נסיעה על דונלד טראמפ, אין לי בסיס מוסרי לטעון כי מי שנפגע מפמיניזם או מהמאבק למען זכויות טרנסג'נדרים או זכות בחירה אוניברסלית לא צריכות לדכא פעילים למען מטרות אלה. אם אתה מבקש את הסרת החירויות מיריב רק בטענה שהם פגעו בך, חצית קו לעמוד לצדו עריצים שכלואים, מענים והורגים בדיוק באותה הצדקה".

"אם אתה מבקש את הסרת החירויות מיריב רק בטענה שהם פגעו בך, חצית גבול לעמוד לצד עריצים שכלואים, מענים והורגים בדיוק באותה הצדקה".

רולינג סיכמה את נאומה כשהיא מזכירה את דבריה של טל אל-מאלוהי, בלוגרית סורית בת 18 שנכלאה בשל כתיבתה.

"'כל מה שאתה ואני צריכים לעשות זה לכבד אחד את השני, לסבול את דעותיהם של היריבים שלך בקור רוח ובסבלנות. תוך כדי הקשבה להם, אל תחשוב להגיב בלי להקשיב לכל הדעות המנוגדות'".

נאומה של רולינג לא היה הפעם הראשונה בלילה שהערב נוטה לכיוון פוליטיקה.

"יש לנו מועמד לנשיאות שפורס עלבונות ושקרים לא מתנצלים כדי לבסס את כוחו", אמר נשיא PEN אנדרו סולומון במהלך נאום הפתיחה של הגאלה. "אנחנו מתמודדים עם מערכת פוליטית גדולה יותר שהחלה את שנאת הזרים, והפחידה את כולם עד כדי כך שאמריקאים רבים לא יעזבו את ארצם ולא יקומו לקבל את פני אלה שדפקו על דלתנו".

ובתחילת השנה, בטקס פרסי ה-PEN לספרות, זוכת פרס ברוקלין, טינה צ'אנגהעיר, "בהתחשב ברקע [המשפחתי] שלי, היינו הכי לא פופולריים בקרב מועמדים מסוימים לנשיאות... אני חושב שאנחנו צריכים פחות חומות ויותר פרסי ספרים."

צ'אנג אמנם לא קראה לטראמפ בשמו בטקס, אבל היא כן הבהירה בקבלת פנים לאחר מכן, "אני חושבת שכולנו ידענו על מי אני מדברת".

דבריה של רולינג עצמה נאמרו במהלך נאום הקבלה שלה לפרס השירות הספרותי של קרן PEN/אלן לשנת 2016, פרס שנתי המוענק לסופרת שזכתה לשבחים, שעבודתו מגלמת את משימתה של PEN להתנגד לדיכוי בכל צורה ולתמוך במיטב האנושות. הזוכים הקודמים כללו את המחזאי טום סטופארד, סלמן רושדי ופיליפ רוט.

אתה יכול לצפות בנאום של רולינגכָּאןועיין בטקסט המלא של הנאום למטה.

ראשית, אני רוצה להודות לך מאוד מאוד על הכבוד העצום הזה, שניתן כפי שהוא על ידי ארגון שהערצתי מאוד מאוד במשך שנים רבות. זו הייתה גם זכות מוחלטת לחלוק את הבמה הערב עם המצטיינים הקודמים שלך. הקמפיינים של PEN למען סופרים כלואים הם חיוניים ומעוררי השראה, אם כי זה עצוב לשקף את הצורך שההגנה שלך על סופרים ממשיכה להיות היום.

אם אני מדבר באופן אישי, יש לי מעט מאוד מה להתלונן לגבי חופש הביטוי שלי. פעם התעמתתי עם פונדמנטליסט נוצרי בחנות צעצועים כאן בניו יורק. לא היה לי מושג שהמשפט, "אני מתפלל בשבילך" יכול להישמע כל כך מאיים. פעם הוגש איום בפצצה על חנות שבה הופעתי. הנחת היסוד בוצעה, לא נמצא דבר, האירוע יצא לדרך. וספרי הארי פוטר הופיעו לעתים קרובות ברשימות של האסורים ביותר. אבל מכיוון שרשימות כאלה כוללות רבים מהכותבים האהובים עלי, תמיד החמיאו לי להיכלל.

כמובן, אני יכול להרשות לעצמי להקל על הדברים האלה, מוגן כמוני באזרחות של אומה ליברלית שבה חופש הביטוי הוא זכות יסוד. המבקרים שלי רשאים לטעון שאני מנסה להמיר ילדים לשטניזם. ואני חופשי להסביר את טבע האדם ואת המוסר. או לומר, "אתה אידיוט", תלוי מאיזה צד של המיטה קמתי באותו יום.

עם זאת, מעולם לא לקחתי את החירויות האלה כמובן מאליו. בשנות העשרים לחיי, עבדתי עבור אמנסטי אינטרנשיונל, שם למדתי עד כמה בדיוק מחיר גבוה אנשים ברחבי העולם שילמו וממשיכים לשלם עבור חירויות שאנו במערב לוקחים לפעמים כמובנים מאליהם. למעשה, אני חושש שאולי אנו בסכנה לאפשר את השחיקה שלהם למרות שאננות גרידא.

גאות הפופוליזם והלאומיות השוטפת כיום מדינות מפותחות רבות לוו בדרישות להרחקת קולות לא רצויים או לא נוחים מהשיח הציבורי. התקשורת המיינסטרים הפכה למונח של התעללות בחלק מהגורמים. נראה שאם לא פרשן או ערוץ טלוויזיה או עיתון משקפים בדיוק את תפיסת העולם של המתלוננים, הוא חייב להיות אשם בהטיה או בשחיתות.

חוסר הסובלנות כלפי נקודות מבט חלופיות מתפשט למקומות שגורמים לי, מתון וליברל, לאי נוחות. רק בשנה שעברה ראינו עצומה מקוונת לאסור על דונלד טראמפ להיכנס לבריטניה. זה זכה לחצי מיליון חתימות. עכשיו, אני מוצא כמעט כל מה שמר טראמפ אומר מעורר התנגדות. אני מחשיב אותו כפוגעני ומסורבל. אבל יש לו את תמיכתי המלאה לבוא לארצי ולהיות שם פוגעני וקנאי.

החופש שלו לדבר מגן על החופש שלי לקרוא לו קנאי. החירות שלו מבטיחה את שלי. אלא אם כן ננקוט בעמדה המוחלטת הזו ללא אזהרות או התנצלויות, דריסת רגלנו על כביש עם יעד אחד בלבד.

אם הרגשות הנעלבים שלי יכולים להוות איסור נסיעה על דונלד טראמפ, אין לי שום בסיס מוסרי לטעון שאלו שנפגעו מפמיניזם או מהזכות לזכויות טרנסג'נדריות או זכות בחירה אוניברסלית לא צריכות לדכא פעילים למען מטרות אלה. אם אתה מבקש את הסרת החירויות מיריב רק בטענה שהם פגעו בך, חצית גבול לעמוד לצד עריצים שכלואים, מענים והורגים בדיוק באותה הצדקה.

אני רוצה לסיים את ההערות האלה בקריאת שני קטעים קצרים מהבלוג של נערה מתבגרת. בשנת 2009 הפכה טל אל-מאלוהי לאחת האסירות הצעירות ביותר בעולם כאשר נלקחה מביתה על ידי כוחות הביטחון הסוריים. היא הייתה בת 18. חבריה ובני משפחתה נאלצו לחכות 11 חודשים כדי לגלות שהיא הואשמה במתן סיוע למדינה זרה. הוריה הורשו לראות אותה רק פעם אחת. היו חששות שאולי היא עברה עינויים.

זה חלק מהחומר שנחשב כל כך מסוכן ודלקתי עד שהיא נשארת כלואה:

"'אני לא אוהב את דבריו של המשורר רודיארד קיפלינג 'המזרח הוא מזרח והמערב הוא מערב ולעולם לא ייפגשו השניים'. במקום זאת, אני מקדם את איחוד המזרח והמערב. הם נפגשים איפשהו. במחשבה רציונלית, שתי נשמות גדולות מכאן ומשם יכולות להסכים זו עם זו, ללא קשר להפרדה העצומה של זמן ומרחב. הו אחי בן אדם, אם אני לא מסכים איתך במחשבות, עקרונות ואמונות, האם זה מכחיש את העובדה ששנינו אנושיים. כל מה שאתה ואני צריכים לעשות הוא לכבד אחד את השני, לסבול את דעותיהם של היריבים שלך בקרירות ובסבלנות. תוך כדי הקשבה להם, אל תחשוב להגיב בלי להקשיב לכל הדעות המנוגדות'".

אני חוזר על התחינה היפה הזו לריבוי, לסובלנות ולחשוב שבשיח הרציונלי בתקווה שטל אל-מאלוהי ישוחרר בקרוב. בינתיים, עוד תמשיך PEN להילחם עבורה, למען החירויות שעליהן נשענת חברה ליברלית, שבלעדיהם לא תהיה ערך לספרות. באמת תודה רבה.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.