התמונות קורעות הלב האלה חושפות את חלומותיהם של פליטים

לונדון - ילד בן 14 מחאלב, סוריה, בוהה במצלמה עם הבעה לא ברורה על פניו.

נור אל-דין עומד במחנה הפליטים קארה טפה בלסבוס, יוון. הוא רק דיבר על החלומות שלו.

הסיפור שלו - בדיוק כמו כל האחרים המרכיבים את סדרת התמונות ההרסנית "זה יכול להיות אנחנו" - הוא סיפור של שברון לב ותקוות שבריריות.

ראה גם:

הסדרה צולמה על ידי צלםטרה טודרס-וויטהילומופק על ידימשחקי הכסהשחקנית לנה הידי.

מדבר עםניתן למעוךבטלפון הסבירה Headey כיצד הפרויקט נוצר לאחר ביקור במחנה הפליטים ביוני עםועדת ההצלה הבינלאומית(IRC). לאחר שנפגשו עם אנשי המחנה, הם החליטו לחזור ולתעד את סיפוריהם במצלמה.

"אנשים רוצים קול, והם לא רוצים שישכחו אותם," אמר Headey.

"דיברנו על ביקור חוזר ולתת לאנשים פשוט לספר לנו מה החלומות שלהם והתקוות שעדיין היו להם אחרי כל מה שהם עברו".

Headey מקווה שהם יגבירו את המודעות למצבים איתם מתמודדים המתגוררים במחנות.

"אני חושב שכולם באותו לילה באו ושואלים 'מה אני יכול לעשות?' שאולי הם לא שאלו קודם", אמרה.

"אני רק חושב שאם אתה מסתכל לתוך אחת מהעיניים האלה... מה שהיה כל העניין של טארה לעשות אותן בגודל כזה; זה בלתי נמנע... אתה יודע, אתה לא יכול להימנע ממבט.

"ואפילו לא תצטרכו לקרוא חצי מהסיפורים כי זה בעיניהם, נכון? כשאתה מסתכל על התמונות האלה אתה פשוט חושב שלאדם הזה יש מה להגיד לי..."

התמונות צולמו במחנה קארה טפה בלסבוס, יוון, בספטמבר והוצגו בתערוכהבלונדון בנובמבר.

"חלום החיים שלי היה להתבגר ולהיות סטודנטית באוניברסיטה. חלום החיים שלי היה שאמא שלי [תבחר] את הכלה שלי. אבל אמא שלי מתה והבית שלי נהרס. אמא שלי מתה בתוך הבית. אני והאחים שלי הלכנו לקנות דברים ליום ההולדת שלי כשחזרנו, ראינו איך הבית נהרס. עכשיו אני רק רוצה ללכת לאבא שלי להיות עם אבא שלי".

"חייתי באושר עם הילדים שלי. יש לי הרבה בנים ובנות. המלחמה באה והסבל בא איתה. הלכנו לאיבוד. עזבתי עם הבן שלי. הילדים שלי נמצאים במקומות שונים. באנו לכאן בלי שציפינו לזה -- תשישות וסבל אנחנו סובלים כבר חמש שנים, אני ובעלי, כל זה הוא בגלל המלחמה עזרו לנו להגיע לא ארץ בטוחה כדי שאני, הבן שלי והילדים שלו יחיו ביציבות אנחנו סובלים כבר חמש שנים התקווה שלי עכשיו היא להתיישב במדינה בטוחה, אני והבן שלי".

"מימי ילדותי - כשהייתי בן ארבע עד חמש ובמהלך בית הספר היסודי, ב-1980 - זו הייתה מלחמת איראן-עיראק שנמשכה שמונה שנים. מלחמת [המפרץ] נמשכה שנה אחת. ואז פעם האמריקאים התערבו, הם תקפו אותם, והמצור החל לאחר המצור, האמריקאים חזרו ב-2003 כדי להפיל את הדיקטטור, הם אמרו שהם הפילו אותו ואז הם עזבו [מה שנקרא המדינה האסלאמית] הגיע במהלך 40 שנותיי, לא חייתי יום אחד טוב בעיראק, הכל היה דיקטטורה, מלחמה ומצור.

"במסע שלי התעללו בי גברים. הים היה קשה, [זה היה] חוויה רעה. עכשיו אני רוצה חינוך. החלום שלי הוא לתמוך באימי הקשישה. עדיין לא מצאתי פתרון. אנחנו לא עזרנו לבעיות כאן, לא רצינו לעזוב את אריתריאה, אבל המנהיגים הם רעים עבור אנשים אני רוצה להמשיך בחינוך שלי".

"קיוויתי שאחיה כמו כל אחד אחר, אבל מאז שפקחתי את עיניי בעולם הזה, מעולם לא הייתי מאושר בחיי. החלום שלי הוא בדיוק כמו החלומות של אחרים. הייתי רוצה לחיות באחד מה מדינות אירופה, כי בעיראק אין דמוקרטיה ואין חופש זה מאבק בין הסונים, השיעים, היזידים והכורדים - קבוצה של מפלגות דתיות וחילוניות שנראות נאמנות לעיראק. הלאומיות שלהם, אבל מאפיות קונות ומוכרות את העם העיראקי, ללא קשר לגזע שלהם, אני רוצה לחיות כמו שאר האנשים, בחופש ושגשוג אין הבדל, אם זה מוסלמי או נוצרי או יזידי".

"גרתי בעיראק כתשע שנים בבגדד. לא יכולתי להמשיך לגור בעיראק בגלל הכיבוש האמריקאי. למדתי בערך עד כיתה ג', ואז עלינו לסוריה ב-2006. גרנו שם בערך 10 שנים לא יכולתי להמשיך ללמוד בגלל מה שקרה בסוריה, [בגלל] הפצצות ועקירה הבית או ללכת לבית הספר הפציצו אותנו הצטרפו לבית הספר. באנו לכאן כדי לחפש מקלט במדינות אירופה. נאלצנו להישאר כאן ביוון ולהתמודד עם הסבל של חוסר חינוך ומצב בריאותי רע שאף אדם לא היה מקבל להמשיך ללמוד, לקבל עתיד ולהתמקם עם המשפחה שלי בבית אבל תנאי החיים שינו הכל והיינו צריכים לנסוע ולהגיע לכאן. החלום שלנו השתנה: לנסוע לגרמניה או לכל מדינה אירופית להתיישב, להמשיך ללמוד, להגיע לעתיד שבו נוכל להמשיך את חיינו".

"החלום שלי כשהייתי קטן היה לנסוע לאבא שלי בגרמניה. לא ראיתי אותו כבר שנתיים." [במכתב של הצלם נכתב: זהרה התחילה לבכות אחרי שדיברה על אביה ולא יכלה להמשיך בראיון.]

לנה הדי על טראמפ, משבר הפליטים והחשיבות של שמירה זה על זה.

Headey, שמרבה לצייץ על נושאים פוליטיים והומניטריים, מודאג מאוד מהמצב הנוכחי של העולם. היא הייתה פעילה בטוויטר לאורך כל מערכת הבחירות בארה"ב, ולדבריה היא "עדיין בהלם קלה" מהתוצאה.

"ברור שהנשיא הנבחר אינו הפתוחה והמכילה ביותר מבין בני האדם", אמרה, כשנשאלה מה ההשפעה שלדעתה עשויה להיות לתוצאות הבחירות על משבר הפליטים. "אני חושב שאנחנו יודעים את זה עד כה. אני מניח שאנחנו רק צריכים לראות... לראות מה יש בחנות."

"אני חושב שהכל מדאיג, אתה יודע למה אני מתכוון? אני חושב שהעמדה בה אנחנו נמצאים כרגע, בכל העולם מדאיג. אני לא רואה בינינו מנהיגים הומניטריים גדולים וחזקים במיוחד כרגע ."

ייתכן שהציוץ נמחק

סרסיי לאניסטר עשויה להיות אחת הדמויות המרושעות ביותרמשחקי הכס, אבל Headey היא ללא ספק מיליון מיילים מהדמות שלה.

לצד האקטיביזם והעבודה ההומניטרית שלה, היא מרבה להשתמש בטוויטר כפלטפורמה להפצת מסרים של עידוד ותמיכה למעריצים שלה. היא סיפרהניתן למעוךהיא מודאגת לגבי איך ייראה העולם עבור ילדיה בעוד 10 או 20 שנה אם אנשים לא ימשיכו לשאוף במודע לעשות את הדבר הנכון.

"אתה מכיר את כל מי שאנחנו מכירים... גם אם נראה שהכל בסדר, אנחנו יודעים מהניסיון שלנו שימים מסוימים הם קשים יותר מאחרים ואני חושבת שלחלק מהאנשים יש תקופה מאוד קשה", אמרה. "בין אם זה מחלה, עוני, ספק עצמי, לבבות נשברים, חדשות נוראיות... אני לא יודע, אני פשוט חושב שיש גדלות בעולם ואני חושב שאחד הדברים הגרועים ביותר הוא להרגיש בלתי נראה ולא אהוב.

"אז אני די אוהב להפיץ קצת שמחה, ואת יודעת, הכלה. אני מלמד את הילדים שלי שכל יום: אי אפשר להדיר אנשים. אנחנו אותו דבר. אתה יודע, אמא תרזה אמרה את זה: 'אנחנו שייכים ל אֶחָד אֵת הַשֵׁנִי'.

"ודי איבדנו את זה בדרך."

ראה גם: פרצופים מפורסמים מדקלמים שיר על משבר פליטים