אתנועת סטודנטיםנגד אלימות בנשק מקבלסיקור חדשותי מתמשךוהיה מכריע בבניית מומנטום סביב עצרת March for Our Lives בשבת, 24 במרץ, בוושינגטון הבירה, בערים אחרות בארה"ב וברחבי העולם.

סטודנטים משתמשים במדיה החברתית והחדשותית כדי לבנות מומנטום ולקדם חקיקה בעקבות 14 בפברואריְרִיבבית הספר התיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה. תלמיד לשעבר פתח באש בבית הספר והרג 17 בני אדם.

ייתכן שהציוץ נמחק

כְּמוֹמומחהעל ההיסטוריה שלעיתונאות נוער ואקטיביזם תקשורתישפרח בשנות ה-60, אני רואה את התלמידים של היום כחלק מרצף שהתחיל בתנועה ההיא.

למרות שלא כולם מבוגרים מספיק כדי להצביע, סטודנטים בפארקלנד מפעילים לחץ על תאגידים ממשלתיים ופרטיים לעמוד בדרישותיהם.

מושל פלורידה ריק סקוט חתםחשבון בטיחות בנשקלחוק על9 במרץ, בעוד שלחברות כמו דלתא איירליינס והרץ ישלנתק קשרים עם איגוד הרובאים הלאומי. תנועת הסטודנטים היא כוח שיש להתחשב בו.

התלמידים יוצרים מדיה משלהם

סטודנטים עיתונאים השתמשו בתקשורת ככלי מפתח לאקטיביזם בתנועות החברתיות הנרחבות של שנות ה-60, כותבת חוקרת העיתונות קיילין דיאל ארמסטרונגבספר שלה איך עיתונאים מדווחים על אי שקט בקמפוס. מחאת סטודנטים בולטת התרחשה בוושינגטון הבירה,לפני 50 שנה.

באביב 1968 כבשו מפגיני סטודנטים את בניין ההנהלה באוניברסיטת הווארד, בית ספר שחור היסטורי בוושינגטון למחאה על אי השוויון הגזעי. החל מה-19 במרץ, יותר מ-1,000 סטודנטים השביתו את הפעילות האדמיניסטרטיבית באוניברסיטה עד ל-23 במרץ.

אחת המארגנים המובילים, אדריאן מאנס, הייתה העורכת הראשית של עיתון הסטודנטים של הווארד,ראש הגבעה.ראש הגבעהתמך במפגינים מלכתחילה.

"זו אחריות שלראש הגבעהלהציג בעיות ולהציע פתרונות",קרא מאמר מערכת בעמוד הראשוןב-8 במרץ 1968, לקראת הכיבוש.

המארגנים ראו במחאה חלק מהרחבה יותרהתנועה לזכויות האזרחשל שנות ה-60. ארמסטרונג כותב שתלמידי הווארד דרשו מההנהלה להפוך את תכנית הלימודים לרלוונטית יותר לסטודנטים שחורים ולתת להם סמכות על עבודת הסטודנטים. ההנהלה נענתה לדרישות אלו ב-23 במרץ, והסטודנטים סיימו את עיסוקם.

בשנת 1968, הסטודנטים העיתונאים של הווארד הציגו את הנושאים והפתרונות הללו, וסיקרו אירועים שתומכים בגאווה ובזהות שחורה. הם גם הציעו רפורמות ברחבי האוניברסיטה. ההצעות כללו תכנית לימודים ממוקדת בשחור, תכנית עבודה-לימוד המאפשרת לסטודנטים להתחבר לקהילה הסובבת, ושליטה רבה יותר של הסטודנטים על פעילויות הקמפוס.

ראש הגבעההעיתונאים שלסיפקו באותה שנה דיווחים מעמיקים יותר בנושאים מאשר הגישה האובייקטיבית והמנותקת שהתקשורת המקצועית העניקה לסטודנטים מחאות. מאנס הוכיח שסטודנטים עיתונאים יכולים להסתמך על חוויותיהם כפעילים, תוך שימוש בתקשורת כדי לספר נרטיבים חלופיים, לבנות תמיכה ציבורית וליצור שינוי.

מאוחר יותר ב-1968, כשאני חוקרהמחקר שלי, סטודנטים באוניברסיטאות ברחבי אונטריו, קנדה, הצטרפו לעיתונאים ששביתו כדי לתמוך בהכרה של האיגוד. בזמנו, הבוחן פיטרבורובאונטריו הייתה בבעלות תאגיד התקשורת הרב לאומי Thomson Newspapers - הידוע כיום בשםתומסון רויטרס. מאות המעורבים בתנועת הסטודנטים מלפחות שש אוניברסיטאות הצטרפו לעובדים על קו כלונסאות. יחד, הם הקימו עיתון מקומי מחוץ לקמפוס,העיתונות החופשית, שאותו פרסמו במשך קרוב לחודשיים.

העיתונות החופשית תיאר את עצמוכאלטרנטיבה מקומית ל-בּוֹחֵן" ו"עיתון מודע לקהילה כמובוחן פיטרבורוהיה לפני שתומסון השתלט".

עיתוני תומסון המשיכה לפרסם אתבּוֹחֵןבמהלך השביתה, אך היא דיווחה מעט על השביתה ומידע מקומי אחר. כַּמָהעיתונות חופשיתמאמרים התמקדו בשביתה, מתחו ביקורת על עיתוני תומסון ועל העיתונות המונעת על ידי רווחים. אבל רוב המאמרים דיווחו על חדשות מקומיות במגוון נושאים, כולל פוליטיקה עירונית וספורט.

העיתונות החופשיתעזר למלא פער בסיקור החדשות המקומי על השביתה. העיתון האלטרנטיבי גם עזר לעיתונאים של תומסון להפעיל לחץ על תומסון לנהל איתם משא ומתן. בעוד תומסון לא עמד בכל דרישותיהם, העיתונאים סיימו את השביתה שלהם ב-6 במאי 1969 וחזרו לעבודה.

סטודנטים בפארקלנד מייצרים עיתונות מולטימדיה

כיום, לרשות התלמידים עומדים יותר כלי תקשורת מאשר בשנת 1968. במהלך הירי בפארקלנד, סטודנטיםדיוויד הוג, בן 17, הוציא את הטלפון שלו והתחיל לצלם ולראיין חברים לכיתה. הוא התחבא בארון בית הספר באותו זמן, בזמן שהחמוש הלך במסדרונות.

"אם הייתי הולך למות, רציתי למות כשאני עושה את מה שאני אוהב, וזה סיפור סיפורים",אמר הוג.

אנשים ברחבי העולם קיבלו גם מבט מבפנים על הצילומים בבית הספר מתלמידים שפרסמו תמונות וקטעי וידאוסנאפצ'ט. זמן קצר לאחר תחילת הצילומים, Snapchat פרסמה סיפור מפורסם בשם "High School Shooting" בתכונת שולחן העבודה החדשה שלה בשםSnap Maps. התכונה שוחררה יומיים לפני הצילומים והורכבה מקבוצת תמונות ששלחו משתמשים באותו מיקום.

הסטודנטים ניקיטה נוקלה וכריסטי מא, שתיהן בנות 17, פרסמו את הדיווח שלהן על היריעין הנשר, העיתון של תיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס. בניגוד לעיתונאים בכלי חדשות מסחריים, נוקלה ומא שאבו את החוויות הייחודיות שלהם כעיתונאים וניצוליםלבנות אמון עם חברי הקהילה ולהעניק לגיטימציה לסיקור שלהם.

המהפכה תצויץ בטוויטר

תלמידי פארקלנד השתמשו במדיה חברתיתעל בסיס יומימאז הירי.

מארגן סטודנטיםאמה גונזלסיצרו חשבון טוויטרב-18 בפברואר- ארבעה ימים לאחר הירי בפארקלנד. כעת יש לה יותר מ-1.4 מיליון עוקבים. היא משתמשת בטוויטר כדי לשתף מסרים של סולידריות וכדי ללגלג על פוליטיקאים בנוגע לשליטה בנשק.

"אנשים תמיד אומרים 'תרדי מהטלפונים', אבל המדיה החברתית היא הנשק שלנו", אומר מארגן סטודנטיםג'קלין קורין. "בלי זה, התנועה לא הייתה מתפשטת כל כך מהר".

לאחר הירי, מארגן סטודנט נוסף,קמרון קאסקי,השתמש בהאשטאג #NeverAgain, שהפך ויראלי כזעקה מקרבת לתנועה.

ייתכן שהציוץ נמחק

על ידי שימוש בכלי מדיה שונים, תלמידי פארקלנד הוכיחו שהם כןמעורב פוליטית, למרות מה שכמה מבקרים אומרים על היותם של בני דור המילניוםחסרי אינטרס פוליטית. בהספר שלהם צעירים ועתיד החדשות, החוקרים לין שופילד קלארק ורג'ינה מרצ'י קוראים לפרקטיקות הללו "עיתונות מקושרת". הם מסבירים כיצד נוער עובר מעניין בנושא להשתתפות פוליטית בעידן המדיה החברתית.

ההיסטוריה מוכיחה שתקשורת בהובלת סטודנטים יכולה לספק פלטפורמה לבני נוער להביע את דעותיהם, לשלוט במסריהם ולהקל על השתתפות פוליטית.

במבט באור זה, חשוב להכיר כיצד צעירים משתמשים במדיה החברתית והחדשותית ככלי גיוס רב עוצמה, כמו שעושים סטודנטים המעורבים במרץ למען חיינו. עבור בני הנוער בפארקלנד, התקשורת מספקת נשק לתמיכה ברפורמה בנשקלגייס צעירים להצביע.

למרות שסטודנטים השתמשו במדיה לאקטיביזם בשנות ה-60, לסטודנטים יש כעת יותר כלים להפיץ במהירות את המסרים שלהם לרחבה ובכך לעצב שיחות לאומיות.

ארול סלמון הוא חוקר פוסט-דוקטורט ומלומד אורח בתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה.