צ'רלי פלאמר ואיב לינדלי מתרווחים בשמש ב"המנון הלאומי". קרדיט: TIFF
יש מי באמריקה שיגרום לך להאמין שאין מקום בתרבות המערב הכפרית לעם להט"ק+. אנשים אלה עשויים לטעון שהקאובוי הוא הסימן האולטימטיבי לגבריות מסורתית. הם עשויים להציע שהחיים בחווה הם כל כך קשים, שהם בהחלט הטרונורמטיביים. הם עלולים לגחך, אין מקום לגרור לרודיאו. האנשים האלה ישנאוההמנון הלאומי.
להופעת הבכורה שלו בקולנוע, שותף לכותב/במאי לוק גילפורד מצא השראה בחוויותיו כילד קווירי שהגיע למשפחת רודיאו ובצילום המקצועי שלו לכידת רודיאו קווירי.ההמנון הלאומיהוא סיפור לא של התנגשות תרבות אלא של שילוב תרבות. דרך סיפורו של צעיר בודד, הדרמה הזו חוקרת צד של אמריקנה שהוא כפרי ואבני חן, חוצפן אמיתי והומואים באמת. שם, הוא לא רק ימצא את אהבתו הראשונה, אלא גם את עצמו.
על מה עוסק ההמנון הלאומי?
קרדיט: TIFF
צ'רלי פלאמר מככב בתפקיד דילן, קאובוי מופנם בן 21 שעובד ימים ארוכים בבנייה כדי לפרנס את אמו החד-הורית (רובין לייבלי) ולאחיו הקטן והעליז, שיכורה. חייו הם של הקרבה. הוא נותן את זמנו, כספו וסבלנותו לצרכיהם תוך התעלמות משלו. כלומר, עד שהוא פוגש את פפה החסון (רנה רוסדו) ואת השמיים הבריזים (אחיםאיב לינדלי).
בעומק דרך עפר בניו מקסיקו, הזוג הפוליאמור הזה הוא הבעלים של חווה בשם House of Splendor. שם, הם גרים עם משפחתם שנמצאה, הכוללת חברים הומוסקסואלים וטרנסים וכן מלכת דראג לא בינארית עם אווירה של סנדקית פיות (איש החול'של מייסון אלכסנדר פארק). מהיום הראשון, דילן לא יכול שלא לעצור ולבהות ביראת כבוד מהרוחות החופשיות האלה, שרוכבות על סוסים בשמלות מנצנצות, רוקדות בתחתונים בלי בושה וצוחקות בקול רם וגאה כמו שאיש בביתו לא עשה מעולם. אבל זה סקיי קורן שגונב את ליבו.
Mashable Top Stories
כשהקבוצה מקדמת אותו בברכה לחדר שלהם - ולרודיאו הקווירי שבו הם מתחרים על אבזמי חגורה מבריקים - דילן מתחיל לצאת מהקונכייה שלו. קצת איפור עיניים כחולות שם, שיחה ללא שיפוטיות שם, ועד מהרה הוא מאושר יותר ממה שאמא שלו ראתה אותו אי פעם. זה מעלה את חשדותיה, במיוחד כשהוא מתחיל לקחת את אחיו הקטן לטיולי יום עם חבריו החדשים.
ההמנון הלאומי הוא חלום מעורפל של אהבה צעירה.
קרדיט: TIFF
התסריט של קווין בסט, לוק גילפורד ודיוויד לארגמן מאריי קליל עלילה, מתמקד בחצי פה בהתאהבות של דילן בסקיי - ובמידה פחותה, בפפה. הם יפלרטו, יזיין וישתפו את הרגשות שלהם - כשהצלמת קטלין אריזמנדי לוכדת תשוקה וליטוף נלהב בקלוז-אפים משתוקקים. הכימיה בין השלישייה הזו מלהיבה ולוהטת, מזכירה סרטים אירופיים של שנות ה-60 וה-70, עם ליטוש מבריק של לידים מדהימים לחלוטין ופלטת צבעים חמה שמתענגת על בשר סמוק. עם זאת, הסרט הזה גדול מהרומנטיקה שלהם - ואינו עוסק בתיוג הדמויות שלו בספקטרום הלהט"ב.
הסרט נותן קול לגיבורו המסתייג, מסוג הקאובויים שלעתים קרובות מדי מתעלמים ממנו בתרבות המערב במדינה. הכמיהה של דילן אינה מסתתרת בין הסאבטקסט של משחק יריות, כמו בהווארד הוקסנהר אדום.הרצון שלו גם לא עיקם אותו לפרודיה נקמנית על הטרו-מצ'יסמו, כמו בכוחו של הכלב, ולא כופף אותו לדמות ממלמלת ואומללה של טרגדיה, כמו בהר ברוקבק.וזה לא הפך אותו ברגע לאייקון בוקרים הומואים נוצץ, כמו ליל נאס X ב"כביש העיר העתיקה".המסע שלו כולל איפור של בתי מרקחת, פאות זולות וביצועים מגושמים אך עוצמתיים. מקיף את דילן ברודיאו, יש רק אהבה - במונטאז' מסחרר של קרופ-טופ וכובעי בוקרים, דובים חסונים מתבלטים כשהחגורה שלהם מתנגשת, בזמן שדראג קווין שחורה ונוצצת בשמלת פאייטים וכובע פריך בגודל עשרה ליטר שרה את ההמנון הלאומי. במקום להציע נרטיב מסודר, גילפורד נותן לקהל שלו מרחב בטוח מלכותי ביופיו הטבעי של שטח רחב ידיים והזוהר והחושניות הלא מתנצלים של פולק הרודיאו הקווירי שלו.
שם טמוןההמנון הלאומיהמעלה הגדולה ביותר של. בעוד שרבים רבים של נרטיבים של קוויריות באמריקה - במיוחד אלה המתרחשים במרחבים שמרניים מסורתיים - מתמקדים בטרגדיה,ההמנון הלאומיעוסק בשמחה קווירית. יש רגעים שבהם המשפחה המצוי הזו חולקת את שברון הלב והנידוי שהם סבלו מהורים הומופובים. אבל הדמויות האלה מוצגות הרבה יותר מאשר מוזרות וטרגיות. הם שמחים. הם יצירתיים. הם עמידים. בין אם משתוללים על במה או מתקשרים עם סוס מנומס, הם נמצאים בבית במקום הזה. ואנחנו מוזמנים להיכנס לחוות את האושר של בית הפאר.
מבוסס על הופעות פגיעות אך תוססות,ההמנון הלאומיהיא חגיגה של מוזרות כפרית. זו לא זעקת עצירה, אלא הכרזה נחרצת של קיום ורדיפה אחר האושר. עטופה בגוונים שטופי השמש של המדבר המקסיקני החדש ומרחפת על כריזמה של אנסמבל סקסי ופגיע, הדרמה הזו מתווה דרכה משלה בעיניים צלולות ולבבות מוזרים.
ההמנון הלאומינמצא בבתי הקולנוע עכשיו.
עדכון: 11 ביולי 2024, 14:07 בצהריים"המנון הלאומי" נבדק מתוך פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו במאמר זה, שפורסם במקור ב-14 בספטמבר 2023. הביקורת עודכנה כדי להכיל מידע על יציאת הסרט לאקרנים.
קריסטי פוצ'קו היא עורכת הסרטים ב-Mashable. מבוססת בעיר ניו יורק, היא מבקרת קולנוע וכתבת בידור מבוססת, שטיילה בעולם במשימה, סיקרה מגוון פסטיבלי קולנוע, אירחה יחד פודקאסטים ממוקדי סרטים, ראיינה מגוון רחב של אמנים ויוצרי קולנוע, וקיבלה אותה עבודה שפורסמה באתר RogerEbert.com, Vanity Fair ו-The Guardian. חבר באיגוד בחירת המבקרים וב-GALECA כמו גם מבקר מוביל בנושא עגבניות רקובות, המוקד העיקרי של קריסטי הוא סרטים. עם זאת, היא גם ידועה כמי שגולשת על טלוויזיה, פודקאסטים ומשחקי לוח. אתה יכול לעקוב אחריהלְצַפְצֵף.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.