עבור ברידג'ט, הגיבורה שלסנט פרנסס, הפלה אף פעם לא הייתה שאלה.

"אני בטוח נפטרת מזה," היא אומרת לחבר הלא ממש החבר שלה, ג'ייס, וסגרה את ההצעה הטנטטיבית שלו שהם דנים באפשרויות שלהם. לבריג'ט, התשובה ברורה. אכן, ייתכן שזהורַקתשובה ברורה שהיא נתקלת במהלך הסרט, שרואה אותה נקלעת כמעט במקרה לתוך רומן, הופעה מטפלת, וקשר משנה חיים עם מעסיקיה במהלך הקיץ.

כשלעצמה, ההחלטה של ​​ברידג'ט אינה כל כך יוצאת דופן - בערך אחת מכל ארבע נשים תעבור הפלה עד גיל 45,לפי מכון גוטמאכר. מה ראוי לציון, בשניהםסנט פרנססועוד סרט אחרון,אף פעם לעתים נדירות לפעמים תמיד, כך מוצגת הבחירה לבצע הפלה.

שני הסרטים יושבים בשני קצוות של מה שאפשר לכנות חווית ההפלות בארה"ב. חוויית ההפלה בארה"ב היא קלה יחסית, הכוללת פגישה מהירה עם רופא בעיר הולדתה שיקגו והחלמה מרגיעה עם בן זוג מתחשב. סתיו, הגיבורה המתבגרת שלאף פעם לעתים נדירות לפעמים תמיד, נאלץ לצאת למסע מטריד מהכפר פנסילבניה לעיר ניו יורק לצורך הליך מורכב בן יומיים.

אבל שני הסרטים מביאים אותנו לאינטימיות נדירה עם הדמויות האלה. הם מעניקים לנו גישה לרגעים הפרטיים ביותר שלהם, ממבוכות קטנות ועד למשברים רגשיים גדולים. במקום לדבר בזהירות מסביב"התמוטטות",או למשוך אחורה עם אתקופה מאוחרתאוֹשינוי לב, הסרטים האלה ממשיכים את ההחלטה, ואז מחזיקים את מבטינו גם כשהדברים הופכים לא מסודרים, לא נוחים או ממש מכוערים. בכך הם פותחים לרווחה את שיחת תרבות הפופ סביב הפלות.

עֲבוּרסנט פרנססהסופרת קלי אוסאליבן, שגילמה גם את בריג'ט, היותה גלויה פירושה לדחות את התיאורים הרגילים של הפלות כמְצַעֵראוֹמְסוּכָּן, ונשענת על ההיסטוריה שלה. "חשבתי שיש הזדמנות לתאר הפלה כמו שחוויתי אותה, וזה לא היה טראומטי", היא מספרת ל-Mashable בטלפון. "כן, כרוך ברגשות מורכבים. אבל לא כרוך באשמה או חרטה".

סנט פרנססמוצגת כקומדיית חברים צנועה, שסובבת בעיקר סביב הידידות ההולכת וגוברת של ברידג'ט עם הממונה הצעירה שלה, פרנסס. אפילו במסגרת זו, הסרט מפנה מקום למציאות הלא נאותה של חייה.

בתור התחלה, הסרט גדוש בזריקות דם. בניגוד לסרטים שמתייחסים למחזור כאל מגעיל, או מתעלמים ממנו לגמרי,סנט פרנססמראה לנו דם על ג'ייס לאחר שברידג'ט קיבלה מחזור במהלך יחסי מין בתחילת הסרט, על סדינים ותחתונים כאשר ברידג'ט ממשיכה לדמם לאחר ההפלה שלה, בשירותים סתומים בטמפון משומש.

המטרה היא לא לזעזע, אלא לשקף את המציאות היומיומית של החיים בגוף נשי. "אני חושב שהבלגן הוא חלק מהותי מהנשיות", אומר אוסאליבן. "הדרך היחידה לתאר את הסיפור בצורה מציאותית הייתה ממש לשים את הדם על הפריים. כי לא לעשות את זה ימשיך לומר, ובכן, זה לא ראוי למקום בסיפור של אישה, כשבאופן מציאותי זה חלק מהנושא שלנו. סיפורים".

באופן דומה, הסרט מאפשר לברידג'ט לחוות מגוון שלם של רגשות על החוויה שלה, אפילו כאשר ברידג'ט עצמה הייתה סוגרת אותם מיד - ומודה בממולחת שהם מסובכים עוד יותר בגלל החששות לגבי האופן שבו היא מדמיינת שאחרים יגיבו לתגובתה , והפחדים שהיא הפנימה כשהיא חיה בחברה שלא רואה בעין יפה את הבחירות שלה.

זו אמביוולנטיות שאוסאליבן מכיר. "אני יודעת בשבילי שכשעברתי את ההפלה, למרות שהיו לי רגשות מורכבים, היה בי חלק שהרגיש כמו פמיניסטית גרועה להודות שיש לי רגשות לגבי זה בכלל", היא נזכרת.

סנט פרנסס, היא מקווה, יראה לקהל דרך טובה יותר. "אני חושבת שלצפייה בדמויות על המסך חוות משהו, זה מלמד אותך באופן מוזר איך אתה צריך להרגיש לגבי משהו", היא אומרת. כאשר תיאורים שליליים של הפלה יכולים לעורר בושה ופחד, "להיות ההפך מזה, או לפחות גרסאות שונות של זה, אני חושב, יכול להראות לך שאתה לא לבד, וזה בסדר."

אלא, כלומר כשזה לא.אף פעם לעתים נדירות לפעמים תמידקיבל השראה בעקיפין מהטרגדיה האמיתית שלSavita Halappanavar, שמתה באירלנד ב-2012 לאחר שנשללה ממנה הפלה מצילת חיים. בהתאם, הוא מספר סיפור הרבה יותר אפל. המסע של סתיו מתרחש כמו מותחן, המתרחש במבוך מסחרר של הגבלות משפטיות עם איומים פיזיים ורגשיים אורבים בכל פינה.

אולם מה שהסרט לוקח על עצמו הוא לא הבחירה של סתיו, שהיא מציגה כהגיונית, ולא ההליך עצמו, שמתבצע בזהירות ובחמלה. "אני חושב במה שמיוחדאף פעם לעתים נדירות לפעמים תמידהאם זה מתמקד בחסמים האמיתיים שנשים נתקלות בהם בניסיון לבצע הפלה חוקית", אומרת הסופרת-במאית אלייזה היטמן ל-Mashable. "הכוונה שלי הייתה להראות בעצם כמה קשה לעשות את הדברים האלה".

במקרה של סתיו, המכשול הגדול ביותר הוא שקטינים לא יכולים לבצע הפלות ללא הסכמת הורים בפנסילבניה; מכאן הטרק לניו יורק. היא ובן דודה סקיילר מסתובבים בסופו של דבר בעיר עם מעט מאוד כסף, אין למי לפנות ואין איפה להישאר. המצלמה מתעכבת על שתיקות ומבטים ארוכים, ומונעת בריחה קלה ממצבים לא נוחים.

"בכתיבת התסריט, המטרה שלי היא לחבר את הקהל לחוויה שלה כמה שאפשר, והם מובאים למרחבים מאוד פרטיים ולרגעים מאוד פרטיים", אומרת היטמן. "במיוחד עבור קהל גברי, הכנסת קהל גברי להורות מתוכננת ולחדר ניתוח - זו לא חוויה שהם חוו. אז זה היה חשוב לי, היה לבנות תחושת הבנה גדולה יותר מקהל ש אולי אין גישה לחוויות מסוג זה."

הנסיונות הללו כוללים את האינטראקציות של סתיו וסקיילר עם גברים, לעתים רחוקות נראו מדברים ישירות עם הבנות, אך לעתים קרובות הבחינו בו מתעופפים או בוהים בהן. הבנות לוקחות אותן בצעדי ענק, כי אין להן ברירה אחרת - כפי שמציין היטמן, "כל כך הרבה מהתבגרות כאישה צעירה במדינה הזאת עוסקת בלימוד לנווט וחוסר רגישות, למרבה הצער, לטורפים זכרים ולאינטראקציות גבריות. "

אבל אם למצוקה של סתיו יש קרן אחת של תקווה, זו סקיילר. הבנות לא מדברות הרבה, אפילו אחת לשנייה, אבל הן לא חייבות. "ממש רציתי לחקור, ספציפית, את הקשר הבלתי מדובר בין שתי נשים צעירות שעוברות כל יום את החוויות האגרסיביות האלה שכוללות גברים, והן צריכות להסתכל בשקט אחת על השנייה ולהתכווץ בצורה מסוימת", מסבירה היטמן.

תחושת הסולידריות הזו, לפחות, תהיה מוכרת לברידג'ט באמצע הדרך ברחבי המדינה. עבור הרבהסנט פרנסס, היא ומעסיקיה - זוג לסביות שזה עתה ילד שני באמצעות הפריה חוץ גופית - כל אחד נאבק בתחושות של בידוד סביב בחירות הרבייה שלהם. רק כאשר ברידג'ט, מאיה ואנני מתחילות להיפתח זו לזו, לדבר בכנות רבה יותר על הטינה, התסכולים וחוסר הביטחון שלהן, הן מסוגלות להתחיל לרפא.

"הדבר שגיליתי הוא שכל מה שגרמו לך להתבייש עליו, אז אתה לא רוצה לדבר על זה, וזה מאוד בודד. אתה מרגיש שאתה האדם היחיד שהולך אליו. דרך זה, ואתה גם לא יודע מה נורמלי, אם אתה לא מנהל שיחות על זה", אומר אוסאליבן. "זה היה פשוט מאוד חשוב לנו להראות שהבידוד לא מביא שום דבר טוב. לנהל שיחות זה באמת הדבר הכי חזק בזה".

סנט פרנססואף פעם לעתים נדירות לפעמים תמידעוזרים לעורר שיחות גלויות ומסובכות על נושא שנוי במחלוקת, יחד עם סרטים אחרונים אחרים, החל מילד ברוראֶללִבלוֹעַ. לעתים קרובות, מציין היטמן, מאפיינים נרטיביים אלה מסוגלים לעשות זאת בדרכים שסוגים אחרים של סיפורים אינם יכולים לעשות זאת.

"במיוחד בהפלות, קשה מאוד למצוא נשים שיהיו מושאיות בסרטים דוקומנטריים שעברו חוויות מהסוג הזה שרוצות את פניהן במצלמה", היא מסבירה. "אז במובן מסוים, אני חושב שהסרט נותן פנים לחסרי פנים".

ולמרות ששני הסרטים האלה מציגים שתי נקודות מבט שונות מאוד על הפלות באמריקה, אף אחד מהם לא אמור לעמוד בתפקיד של כל הנושא. "אני חושב שהניסיון של נשים עם זה הוא אינדיבידואלי כמו האנשים המעורבים", מדגיש אוסאליבן. "אני יודע שעם הסרט שלנו, אנחנו מספרים סיפור אחד מאוד ספציפי, חוויה אחת מאוד ספציפית. ויש כל כך הרבה גרסאות שונות לסיפורים של אנשים אחרים".

עם כל מזל,סנט פרנססואף פעם לעתים נדירות לפעמים תמידיבואו אחריו הרבה הרבה יותר.

דיווח נוסף מאת ארין סטקר.

'פרנסס הקדושה'ו"אף פעם לעיתים רחוקות לפעמים תמיד"זורמים כעת.