שאלות ייעוץ מקוונות מזרים יכולות לעצב את חיינו. קרדיט: VICKY Leta / Mashable
כשאנחנו מבלים כל כך הרבה מזמננו באינטרנט, אנחנו חייבים ללמוד משהו תוך כדי לחיצה וגלילה. גלה משהו חדש עם הסדרה של Mashable למדתי את זה באינטרנט.
מתויקת בקטלוג העצום שלי של פחדים אפלים עמוקים, תיקיית המשנה הקשורה לאינטרנט, היא האימה לגלות את עצמי כאנטגוניסט במכתב בטור עצות.
במהלך תקופה קשה במיוחד בעבודה לפני שנים, נאלצתי להפסיק לקרוא את טור עצות העבודה המצוינות של אליסון גריןשאל מנהל. הייתי חרד לא הגיוני שנתקלתי במצב הבלתי נסבל שהייתי בו, שסופר בצורה מסודרת כדי שגרין יוכל לשלוט נגדי. עצם המראה של "34F" (גילי ומגדרי הנוכחיים, לא מידת החזייה שלי) בפוסט עצות של Reddit לעתים קרובות מעורר בי הבזק רגעי של אזעקה לפני שאני ממשיך ומאשר שלא, כנראה שאני לא בקרוב של הסופר- גיסת לעתיד שדורשת שהחמוסים שלה יחליפו את אחיינו של החתן כנושא הטבעת.
אני מכורה לעצות באינטרנט במשך שנים. דחיתי באינטרנט בתשלום מראש בספריית האוניברסיטה שלי באמצע שנות ה-00, ספדתי על פני שנים של טורים שנשמרו בארכיון Dear Prudence ו-Sin You Asked ב-Slate ו-Salon, בהתאמה, ואז Savage Love ו-Heather Havrilesky Dear Rabbit. קראתי את האברילסקי ב"המרצע".תשאל את פוליולאחר מכן עקבו אחר חברים שונים ב-Awl/Hairpin/טוֹסטיקום תוכן מורחב למאוחר יותרמכוני ייעוץבְּ-אתרים גדולים יותר. (אף פעם לא עברתי שלב גדול סוכר יקר, איכשהו.) ועכשיו, כמובן, יש מגוון מפואר של חכמי אינטרנט, משלום אבא!אל גוש העצות המבוקשות במקורות המונים והדמוקרטים בדברי הימים הממכרים של עצות סופרדיטס, מ-r/AITA ועד r/יחסים.
התענגתי על הריגושים הרכילותיים של קריאה על חמותם האיומות של אנשים (כל כך הרבה!), וגמעתי עצות קשוחות ורכות לדילמות קיומיות יותר בזמן שהתחבטתי עם שלי. למדתי את התסריטים המנוסחים בקפידה שכמה דודות ודודות ייסורים שהוצעו למצבים עדינים - כאדם נוירודיברגנטי שלא תמיד מצוין עם רמזים חברתיים ופרספקטיבה רגשית, מצאתי שנקודות מבט אלו היו דרכים שימושיות לבנות אמפתיה ותמונה טובה יותר של מה "נכון" במגוון מצבים. ולפני כמה שנים בכיתי על מאות פוסטים ומכתבים כמעט זהים מאנשים שתוהים אם "מותר" להם להיפרד מאדם טוב שהם אוהבים כדי לתת לשניהם סיכוי טוב יותר לאושר. (הם, וכך גם אני.)
זה ממכר, ובהחלט כדאי לזכור שכפי שמזהיר אותי הסופר פרודנס היקר של סלייט, דניאל לאברי, "טורי עצות עוסקים בבידור, לא רק בהוראה מוסרית." אבל כפי שמוכיחות תיבות הדואר הנכנסות הגדושות של כל בעל טור עצות בולט, אף פעם לא חסר אנשים שמזעקים על שניהם.
"אנשים כותבים לטורי עצות מכל מיני סיבות, אבל כנראה סיבה כללית גדולה היא הרצון לספר על בעיה שיש להם", מסבירה אמילי גולד, סופרת ותוספת חדשה לטור העצות להורות של סלייט.טיפול והאכלה. "'לבקש עצה' הוא טופס. בתוך הצורה הזו, אתה יכול לספר סיפור".
ג'ניפר פיפס, המכונה בלוגרית עצותקפטן מביך, התחילה לשמור עמודי עצות בזמן שלמדה קולנוע בבית ספר כי הם "היוו חומר מקור נהדר לתסריטים וסיפורים בדיוניים אחרים".
"יש לך דמויות, יש לך קונפליקט, יש לך נקודת מבט ברורה במונחים של מי שואל את השאלה ועד כמה הם קריינים אמינים", היא אומרת.
ייתכן שהציוץ נמחק
גם כשאנחנו לא נאבקים באופן פעיל עם בעיה קוצנית ספציפית משלנו, זה טבעי לחפש את עצמנו בסיפורים של אחרים, לחפש את הדמויות שאנחנו מזדהים איתן ולבחור צד, כי סיפורים הם - תגידו את זה איתי - איך אנחנו עוזרים להבין את עצמנו ואחרים.
אבל בין אם אנחנו ממש עמית לסיוט לעבודה או שושבינה חסרת מושג או לא, מה בעצם יוצא לנו לטרוף את הדילמות האלה? האם הם באמת יכולים ללמד אותנו, כפי שמבטיח אוסף מכתבי העצות והתשובות של האברילסקי,איך להיות אדם בעולם?
זה עדיין נחשב להושיט יד
צִפחָהבעל טור עצות סקס סטויה, שהחלה לחלק מומחיות "ב-Tumblr בשנות ה-2010" חמושה בניסיון שלה בבידור למבוגרים, אומרת בפשטות שמדורי עצות הם "דרך מצוינת ללמוד".
Mashable Top Stories
"הגעתי לבגרות וקוראת את דן סאבאג'", היא אומרת לי במייל. "הטור שלו התפרסם בעיתון שבועי מקומי בפילדלפיה, והוא התמודד עם כל כך הרבה מהמציאות של תקשורת על מין, שלא הצלחתי למצוא ספרים שמכסים אותה באותה תקופה. ברור שהואניתן לביקורת, אבל למדתי ממנו הרבה על להמשיך הלאה כשמשהו לא מתאים, שלדעתי שירת אותי היטב ועולה בעבודה שלי עבור סלייט".
ויש יתרון מהותי יותר בלהיות בקהל עבור הבעיות המשותפות האלה: הן מחברות אותך לאנשים שחולקים אותן. כן, אתה זוכה להציץ לחייהם, בעילום שם ובהסכמה ובבטחה, אבל הם גם מכניסים משהו קטן מעצמם לתוך שלך.
"אין ספק שאהבתי לקרוא [טורי עצות] כי אני נהנה - ואלה הם סדרה של דחפים סותרים לפעמים, שמתקיימים ביחד בשלווה מושלמת - איך קריאה על בעיות של אנשים אחרים יכולה בו זמנית לגרום לי להרגיש בטוח יותר, מבריח, חכם יותר, פחות לבד, מוצדק, מעורב, מאותגר, מעורר השראה", אומר לי לאברי מ-Dear Prudence. "אני חושד שהרבה קוראים אחרים חולקים את התגובות האלה, למרות שאני לא יכול לדבר בשם כולם. זה לא רק צוואר גומי, אני מניח שזה מה שאני מתכוון לומר."
"אני חושב שהעולם המקוון מילא תפקיד גדול בנרמול התמיכה בבריאות הנפש ובדיונים סביב בריאות הנפש באופן כללי."
"גם אם אתה רק קורא [עצות מקוונות] ולא לוקח חלק בשום דיון, זה יכול להגשים את הרצון הזה לחיבור חברתי שיש לכולנו, גם אם זה פסיבי", אומר ד"ר בראד רידאוט, סגן יו"ר קבוצת המחקר של סייברפסיכולוגיה באוניברסיטת סידני (אותו מוסד שבו התעלמתי מהמטלות לקריאת בולמוס פולי היקרה). רידאוט, בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמקד כיום בפיתוח רשת חברתית עם שירות ייעוץ לנוער אוסטרליקו סיוע לילדיםשבו צעירים יכולים לגשת לתמיכה אנונימית ומבוססת טקסט מיועצים מוסמכים.
"המדיה החברתית, באופן כללי, לא רק עצות מקוונות, מילאה תפקיד עצום בנרמול התנהגות של חיפוש עזרה, במיוחד כאשר אנשים יכולים לעשות זאת בעילום שם", אומר Ridout. "אני חושב שהעולם המקוון מילא תפקיד גדול בנרמול התמיכה בבריאות הנפש ובדיונים סביב בריאות הנפש באופן כללי".
עזרה בקבלת עזרה
בטח, יש אנשים שממש יכתבו לבעל טור עצות (או ישימו נובלה משעשעת או מצמררת ב-Reddit)במקום ללכת לטיפול. וכדי להיות ברור, יש כל כך, כל כך הרבה מצבים שכמה מאות מילות עצות מאישה לבנה נחמדה מהמעמד הבינוני (כמו כל כך הרבה מכותבי העצות האהובים ביותר) לא יכולות לפתור. מבריאות נפשית או בעיות כלכליות מתישות, למערכות יחסים פוגעניות ואחריות משפטית רצינית - תיבות הדואר הנכנס של כותבי טורים עמוסות בסיפורי אימה לצד שאלות נימוס קלילות יותר.
"הפכתי למומחה מקרי בזיהוי דינמיקה פוגענית בכל מיני מערכות יחסים, מה שאומר שהרבה אנשים כותבים לי על מערכות היחסים הפוגעניות שלהם, בקלות פי 100 ממספר המכתבים על כך שמופיעים באתר, וכן אני מבלה הרבה זמן רק בתקווה ובייחלות ובתפילה שהאנשים יוכלו לברוח בשלום וששום דבר שאמרתי לא יחמיר את המצב", אומר פיפס מקפטן Awkward. "חלקם כותבים לי שנים לאחר מכן כדי לומר לי שהם בטוחים, ואני מוקיר את אלה, כי רוב הפעמים לעולם לא אדע." (יש לה גם קטגוריית מיילים בשם Above The Captain's Paygrade, לכותבי מכתבים שהצרות שלהם הן יותר מערכתיות מאשר אישיות: "אפשר לפתור את חצי תיבת הדואר הנכנס שלי עם מדיניות דיור בר השגה וסיוע מזון מספיק, כך שאף אחד לא צריך לחיות עם הגרועים ביותר אנשים שהם מכירים כדי לשרוד זו לא הגזמה.")
עבור הבעיות הכבדות יותר, בעוד שלבעל טור (או מדור הערות) יש עצות אדיבות, בוטה ושימושיות לגבי איך להתמודד, מקצוען אחראי ימליץ להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך לתמיכה נוספת בטווח הארוך, בין אם זה אומר ייעוץ זוגי, פרטני טיפול, או ייעוץ משפטי רשמי.
"אנחנו מופגזים בתמונות של אנשים, אתה יודע, שיש לנו הכל ביחד ותרופה נגד זה מראה לנו שלא לכולם יש הכל ביחד, וזה בסדר לדון בחלקים המכוערים יותר של החיים."
משאבים אלו אינם נגישים לכולם (אם כי הם צריכים להיות) וגם "קבל טיפול" אינו התשובה לכל הבעיות. אבל חזרה על המסר הזה בכל מקום שמתאים מחזירה לנורמליזציה של חיפוש התמיכה הזו, ולא רק עבור כותבי המכתבים. כפי ש-Ridout מציין, "זה יכול להיות הרבה יותר קל לקבל עצה אם היא מכוונת לאדם אחר."
יתרה מכך, הוא אומר, קריאת המכתבים והפוסטים האנונימיים של היבלות והכל יכולה לשמש כמשקל נגד לגרסאות החיים הנוצצות והאוצרות יותר שאנו רואים שאנשים מפרסמים תחת שמם. "אנחנו מופגזים בתמונות של אנשים, אתה יודע, שיש לנו הכל ביחד ותרופה נגד זה מראה לנו שלא לכולם יש הכל ביחד, וזה בסדר לדון בחלקים המכוערים יותר של החיים", הוא אומר.
איך להיות דודה מייסרת של עצמך
שאלתי את כותבי הטורים מה הם יגידו לי ולחברי המכורים לעצות, אורבים ללא הרף בפינות המודאגות של האינטרנט, בחיפוש אחר הקצב המרגיע הזה של דילמה ופתרון, או אולי תשובה לשאלה שעדיין לא שאלנו. יותר מאחד יעץ לנו לנסות לעשות DIY.
"אני חושב שרוב האנשים האלה הם סופרים, בין אם הם מבינים את עצמם כסופרים או לא, והם עשויים ליהנות לעשות תרגיל שאני משתוקק להקצות לתלמידי כתיבה: כתוב סיפור קצר בצורה של טור עצות, עם שאלה ותשובה", אומר גולד.
פיפס אומר שצורת מכתבי עמוד העצות היא כל כך עוצמתית, שלפעמים היא יכולה להיות חלק מהפתרון מבלי שכותב הטור יזרוק אי פעם את שני הסנטים שלו. "אחד מ'מייל המעריצים' הטובים ביותר שאני מקבל הוא מישהו שאמר 'כתבתי לך מכתב שלם, ואז הבנתי מה אני צריך לעשות ועשיתי את זה, תודה לך!'", היא אומרת. "כֵּן! סיפרת את הסיפור שלך והוא הראה לך איך זה צריך להיגמר. עבודה טובה."
"אתה יכול לדמיין שמישהו שואל אותך על המצב", מציע סטויה, "או שאתה יכול לדמיין שאתה מזמינה את כותב העצות האהוב עליך להתמודד עם השאלה של האדם הזה ולדמיין מה הם עשויים לומר."
גולד מסכים.
"יש דמיון רב במרקם חייהם של אנשים רבים כרגע - זהות מתחלפת עם רעות", אומר גולד. "אני אוהב לדמיין שההיבט של 'למד איך לספר את הסיפור שלך' של זה מועיל לאנשים אחרים. לפעמים, זה עוזר לי.
"רק להוריד את זה לדף יכול לעזור מאוד. לא משנה איך - או בעצם אם - מישהו עונה לך."
קרא עוד מתוך למדתי את זה באינטרנט
קייטלין היא העורכת האוסטרלית של Mashable. היא כתבה ל"גרדיאן", "ג'ונקי" ולכל מספר פרסומי מוזיקה ותרבות צנועים, שהתנהלו על ריח של סמרטוט שמן ומאז נמחקו מהאינטרנט כמו דג זהב מת על ידי בעליהם החדשים. היא גם עבדה ב-Choice, המלכ"ר והמגזין של אוסטרליה לקידום צרכנות, וככזו יש לה דעות מוצקות באופן מפתיע על מוצרים לבנים. היא נהנית מסרטי אקשן גדולים ומטומטמים, מסרטי אקשן חכמים גדולים, קומדיות פולחן קנדיות המתרחשות בעיירות קטנות, קרלי ריי ג'פסן, The Replacements, מזקל מעושן, דחיינות נקמה לפני השינה, ולהישאר לבד כשהיא קוראת.
