לוס אנג'לס - בימים שחלפו מאז מותו של פרינס בגיל 57, סרטוני ביצועים של מעריצים מהקונצרטים של אייקון המוזיקה החלו לצוץ בהמוניהם ביוטיוב - דבר שלעולם לא היה קורה בעודו בחיים.

תהנה מהם כל עוד הם נמשכים. סביר להניח שרובם לא יישארו ערים לאורך זמן.

בחיים, פרינס היה כל כך מושקע באופן אישי בהגנה על זכויות היוצרים שלו, עד שמפרים העבירו אותו לפעמים מהצד השני של שיחת טלפון. במוות - לאחר שטף של העלאות עם כוונות טובות אך לא מורשות - משאירים את הניקוי לחברה נגד פיראטיות שבה השתמש, כמה כלים מובנים ביוטיוב, עזבונו וכל גורם מעוניין אחר שירצה לקחת להעלות את הלפיד.

זה היה רק ​​לפני שנתייםפרינס הודיע ​​שהוא תובע 22 אנשים על מיליון דולר כל אחד. בעוד ש-20 מהנאשמים נותרו אנונימיים, שניים זוהו כדן צ'ודרה וקרינה ג'ינדרוב, מעריצים יומיומיים שניהלו דף מעריצים של פרינס בפייסבוק.

22 האנשים האלה העלו סרטוני ביצועים לפייסבוק או לבלוגים, שבתביעה פרינס השווה ל"אלפי פעולות נפרדות של הפרה והתקפה".

בעוד, כן, הואביטלו את התיק רק יום לאחר מכן, זה שלח מסר חזק: פרינס לא אוהב שאתה מפרסם את ההופעות שלו באינטרנט.

וכן, הוא עלול פשוט לתבוע אותך אם תעשה זאת.

אז זה לא מפתיע שסרטוני ביצועים מה-Purple One מתחילים לכאורה להיות מוסרים מיוטיוב.

סרטון שצולם מעריץ של ההופעה האחרונה שלו ל-"Purple Rain" - ששותף על ידי מספר כלי תקשורת -הוסרעקב תביעת זכויות יוצרים של Web Sheriff, חברת האנטי-פיראטיות שאיתה עבד פרינס מ-2007 ועד מותו.שריף האינטרנט כבר הוציאהודעות הסרה של למעלה מ-1,000 קבצים באתרי שיתוף קבצים בשבוע שחלפו מאז מותו.

בניגוד לאתרי שיתוף קבצים אחרים, הודעות הסרה של YouTube אינן מדווחות באינטרנט. אבל רוב הסיכויים שזו רק ההתחלה.

כאשר פרינס התחיל לעבוד עם שריף האינטרנט, אמר המייסד ג'ון ג'יאקוביהגרדיאןשלא מדובר בכסף, אלא בשליטה באמנים.

"הוא רוצה להגדיר תבנית. אנחנו לא רוצים להיפטר מהכל אלא רוצים להפריד בין תוכן ראוי ונורמלי מפיראטים מסחריים", אמר אז. "הוא רוצה שאנשים יראו את האמנות שלו כפי שהוא תפס אותה במקור, לא באמצעות מכשיר טלפון נייד או משהו כזה".

שבע שנים מאוחר יותר, ב-2014, פרינס השתלט חזק יותר על הקטלוג שלו על ידי הבאת פרסום המוזיקה שלו לבית באמצעות הוצאת NPG Music משלו. NPG תואר כ"נוסד על ידי אמנים לאמנים".

כלומר, אפילו פרינס עצמו ישתתף בבקשות הסרה.

בראיון עםהמסגרת, סקוט גודמן של yourlisten.com אמר שכאשר פרינס משך את המוזיקה שלו מכל מקום מלבד Tidal, הוא קיבל טלפון מפרינס עצמו וביקש להסיר את המוזיקה שלו מהאתר.

"מעולם לא היה לנו האמן שהחליט להתקשר אלינו פיזית ולבקש מאיתנו להוריד את המוזיקה הזו", אמר.

נציגי Web Sheriff ו-NPG Publishing לא הגיבוניתן למעוךהבקשה של להגיב אם הם מתכננים להמשיך להסיר את הסרטונים. לנציגים של פרינס ויוטיוב לא הייתה תגובה.

ג'יימס סמטארו, עורך דין בידור במיאמי עם ניסיון בדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני, צופה כמה "מחזות אגרסיביים" בימים ובשבועות הקרובים.

מקור שמכיר את ניהול התוכן של פרינס מספרניתן למעוךשהמוזיקה שלו מנוהלת באמצעות תערובת של הודעות הסרה של Content ID ו-DMCA (Digital Millennium Copyright Act). Content ID מאפשר לאמנים לספק קובצי עזר לעבודות שלהם, כך ש-YouTube יכול להתאים אותם להעלאות מעריצים, מה שנותן להם את הבחירה לחסום, להרוויח כסף או לעקוב אחר מעורבות המשתמש בסרטונים שהוגשו לגביהם תלונה.

למרות שזה יעיל מאוד כאשר מעריץ מעלה, למשל, גרסת אלבום של "Purple Rain", זה קצת יותר מסובך לסרטוני הופעות חיות.

בשל המספר העצום של סרטונים שפורסמו בימים האחרונים בלבד, סמטארו אומר "הם יצטרכו להעריך אילו באמת מזיקים."

ייתכן שהם גם שוקלים את פוטנציאל הרווח ואת הסיכון של ניכור מעריצים.

"זה מעניין כי הם מתפרסמים בצורה מכובדת, לכבד את המורשת ולחלוק לו כבוד", הוסיף. "אבל זה היה נוגד את כל מה שהוא האמין בו, ויש לשמור עליהם ולהתייחס אליהם בכבוד הגבוה ביותר".

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.