בשנת 2019, רומן הביכורים הפופולרי ביותר של קנדיס קארטי-וויליאמס,קוויני, היו קוראים שניסו להתמודד עם הגיבורה המורכבת, גיבורת הכותרת של הרומן. חלקם היו מבולבלים, חלקם מאוהבים, חלקם אי נוחות עמוקה. עכשיו, עםערוץ 4 ועיבוד הטלוויזיה של Hulu, קוויני ג'נקינס מגיעה לקהלים חדשים שרוצים לפרוק אותה, במלוא הבלגן המפואר שלה.

קווינימספר את סיפורה של אישה ג'מייקנית בריטית שחורה בת 25 מדרום לונדון המנסה לנווט משבר של רבע חייה. כמו נשים רבות, קוויני (דיון בראון) מוצאת את שנות העשרים שלה מאתגרות. היא מנוכרת מאמה, עובדת בעבודה עיתונאית לא מספקת שבה היא לא מסוגלת לספר את הסיפורים שהיא רוצה על הקהילה שלה, ורק עברה הפלה. כדי להחמיר את המצב, החבר שלה לטווח ארוך טום (ג'ון פוינטינג) מבקש הפסקה, אז היא עוברת מהבית המשותף שלהם לדירה פחות אידיאלית. כאן, קוויני מחפשת נחמה באלכוהול ובחיבורים מזדמנים שבסופו של דבר משאירים אותה תחושת חוסר כוח.

הסיפור של קוויני מתמודד עם נושאים של ערך עצמי, התעללות במשפחה, טראומות ילדות ושנאת נשים. גם הספר וגם הסדרה מעודדים הזדהות כלפי החוויות הללו, בקשה להרהור שעלולה להפוך לא נוחה עבור הצופים. אבל סיום הסדרה הוא שמוכיח עד כמה ייצוג כזה יכול להיות בעל ערך.

מה קורה בסוף קוויני?

לקראת סוף התוכנית, אנו רואים את טראומת הילדות הבלתי פתורה של קוויני מדביקה אותה - כמו גם את האירועים האחרונים מאז פרידתה. תוך פרק זמן קצר היא מגלה שגיא (ג'וזף אולמן), אחד הגברים שאיתם התחברה, יצא גם עם חברתה, קסנדרה (אלישע אפלבאום). היא מתעמתת ברחוב עם אשתו של עדי (מים שייח), גבר מקומי מבריקסון שהיה קולני על האהבה שלו לקוויני ושאלו היא התחברה בחלק האחורי של המכונית שלו. גם חבר לעבודה טד (טום פורבס), שאליו התחברה בשירותים במשרד, מסתבר שהוא נשוי ובדרך ילד. כאשר אשתו של טד חושדת ברומן שלו (שנראה שהיו כמה מהם), הוא מדווח על קוויני ל-HR על התקדמות בלתי הולמת, וכתוצאה מכך השעייתה. המכה האחרונה מגיעה כאשר קוויני מתמוטטת, ולאחר מכן היא מחליטה לבסוף לספר לאקס שלה על ההפלה שלה - רק כדי לגלות שהוא המשיך הלאה עם מישהו אחר.

בפרק האחרון, קוויני עברה למרחב חדש, פיזית, מקצועית ואישית. היא הולכת לטיפול, גרה בדירה חדשה, והיא פרסמה סרטון באינטרנט המראיין את סבתה ורוניקה (Llewella Gideon) על בניית בית בבריטניה, מתחילה סדרה חדשה בוחנת קולות חסרי ייצוג בקהילה השחורה. עד הגמר, קוויני הבינה את הערך העצמי שלה עד כדי כך שהיא יכולה לסלוח לקסנדרה, להכיר בכך ש"גברים גרמו לשניהם להשתגע", אבל לא לקבל אותה בחזרה לחייה. קוויני מסוגלת להסכים עם הבוסית שלה, ג'ינה (סאלי פיליפס), שמגיע לה יותר מהעבודה הנוכחית שלה ומתפטרת, תוך שהיא מדגישה כיצד קוויני מוציאה את השליליות מחייה.

מדוע הכוח של קוויני טמון בהתאמה ואי הנוחות שלה

בחלק גדול מהסדרה, צעד ברירת המחדל של קוויני הוא לספר לכולם שהיא בסדר. אבל בתרבות הבריטית, ל"אני בסדר" יש הרבה משמעויות. זה יכול להיות שאני בסדר, אני לא בסדר, או שהחיים שלי מתפרקים, אבל אני עדיין הולך לדבוק במסורת, להיות סטואי, ולשתוק עד שאגיע לנקודת השבירה - וזה מה שזה אומר עבור קוויני .

בכמה דרכים,קוויניחותך באופן פעיל את ההדחקה הרגשית הטבועה עמוק בחברה הבריטית. האיפוק הרגשי של העם הבריטי נקשר לעתים קרובות לסטריאוטיפ שאנגליה היא אומה חזקה ואמיצה, שלרגשות אין בה מקום. מחקר משנת 2007 של המרכז מחקר בנושאים חברתיים(SIRC) חשף שפחות מ-20 אחוזים מהבריטים טענו ש"שחררו הכל" ב-24 השעות האחרונות, למרות ש-72 אחוז האמינו שבקבוק רגשות מזיק לבריאות שלך. נטל הרגש המודחק נותר טבוע בהיסטוריה של בריטניה. הסטואיות הזו באה לידי ביטוי בביטויים פופולריים כמו המסר מוטיבציה של מלחמת העולם השנייה"הישאר רגוע ותמשיך הלאה" וכיצד עלינו "להסתבך" בתקופות מצוקה כפי שהדהדה המלכה אליזבת השנייה במהלך מגיפת הקורונה כשהיאאמר לאומה"שהתכונות של משמעת עצמית, של נחישות שקטה עם חוש טוב ושל תחושת עמיתים עדיין מאפיינות את המדינה הזאת", גם בתקופות של אבל וקשיים.

אם אתה דור Z או בן דור המילניום, לעתים קרובות מעודדים אותך לטפל בטראומה שלך בטיפול. א 2023סקר של American Enterprise Instituteמצא ש-27 אחוזים מהמבוגרים מדור ה-Z הלכו לטיפול בשנות העשרה שלהם, בהשוואה ל-4 אחוזים מהבומרים, 10 אחוזים מדור ה-X ו-20 אחוזים מבני המילניום. עם זאת, כפי שהסיפור של קוויני ממחיש, בעיות בריאות הנפש עדיין נחשבות לטאבו מאוד לא רק בתרבות הבריטית אלא גם במשקי בית בקריביים ובאפריקה. לכך מצטרפת הציפייה החברתית מנשים שחורות להיות "נשים שחורות חזקות" - סטריאוטיפ שמתחזק לעתים קרובות ב"חבר שחור חזק" בתרבות הפופ. גם המהגרים וצאצאיהם מתמודדים עם לחץ להיות שמורים, מה שאנו רואים כאשר משפחתה של קוויני חוזרת ומדגישה שהטיפול אינו בשבילם. אסקר 2015 של ארגון הצדקה לבריאות הנפש Mindגילו שרבע מבני 18 עד 34 חשים שהצגת רגשותיהם היא סימן לחולשה. זה מדגיש ניתוק בחברה שיצר מחסום שבו אנשים יכולים להביע את דעתם אך לא להרגיש בנוח מספיק כדי להודות שהם עשויים להזדקק לעזרה מקצועית.

המופע מתייחס ישירות לסטריאוטיפ של אנשים שחורים הנמנעים מטיפול, ומתאר את הדור המבוגר לומד מהצעירים. למרות נדר של שתיקה דורית שהוטבעה במשפחתה של קוויני, הם בסופו של דבר אלה שעוזרים לה להתקדם. בפרק האחרון, סבתה של קוויני אומרת לה, "את לא חזקה בגלל שאת קשוחה או בגלל שאת לא מרגישה כאב. אתה חזק כי אתה לא מפחד להגיד שאתה עדין." המסר הוא: פגיעות לוקחת כוח. יש הקבלות ברורות בין קוויני לאמה סילבי (עיישה אנטואן), שכן סבה וילפרד (ג'וזף מרסל) מגלה שגם סילבי נהגה לטעון שהיא בסדר למרות שסבלה מהתעללות במשפחה, מה שממחיש מעגל דורי של טראומה. זה מה שהופך את השיחה האחרונה של קוויני עם וילפרד בגמר לכל כך משפיעה כשהיא חורגת מהתגובה הרגילה שלה כדי להודות, "זה היה קשה אבל טוב".

של קוויניהכוח טמון בהיעדר ייצוג חיובי אך בר קשר. במהלך הטיפול, קוויני חווה התקף פאניקה בעודה אומרת למטפל שלה, "אני לא יכולה להיות אישה שחורה חזקה, ג'נט. בְּסֵדֶר? אני לא יכולה להיכנס לשום מקום ולא להיות אישה שחורה". ראינו בטלוויזיה ובמציאות שתמיד מרגישים צורך לצמצם את החוויות של נשים שחורות, בין אם זה הטעויות שלהן או היכולת שלהן להרגיש חולשה. עם זאת, קוויני מנפצת את הדרישה החברתית הזו ובונה מחדש את חייה מהתחתית.

בשנים האחרונות חלה עלייה של נשים שחורות שהורשו להיות בלגן על המסך, כולל דמויות כמו Zendaya's Rue בהַרגָשָׁה טוֹבָהניהול התמכרות לסמים ופייג' אלכסנדר של קרי וושינגטוןללא כלא, שמבין שיש אב נעדר במהלך הילדות יכול לייצר התנהגויות לא בריאות כמבוגר. אבל בניגוד לרו או פייג', קוויני לא מסתירה שום חלק מעצמה.

קוויני מציגה ללא בושה את הצדדים האפלים והבלתי מסוננים ביותר של ההוויה שלה, שפוגעת כל כך קרוב לבית שהיא מאלצת אותנו להתחשב בבעיות שסביבנו - ועבור חלקנו, בתוכנו. תחושת הפגיעות הגולמית של קוויני מתוארת בצורה מציאותית, שכן לטראומה בלתי פתורה יש את היכולת להשפיע על קבלת החלטות, דבר שרבים מאיתנו חווים אך מהססים להודות.

למה אנחנו מרוויחים את הסוף של קוויני

בסוף הסדרה, מסעה של קוויני מגיע לשיאו ברגע קתרזי שבו היא נותנת לאמה את המרחב להתנצל. "אני מצטער אם משהו שעשיתי אי פעם גרם לך להרגיש שאתה לא מספיק. העולם כבר עושה את זה. הייתי צריך לשים אותך במקום הראשון", אומרת סילבי בסיום. ההשתקפות של סילבי לגבי איך העולם תופס נשים שחורות היא משמעותית. אנשים צבעוניים רבים גדלים בקהילות לבנות בעיקרן, מה שמוביל לתחושות של חוסר ביטחון ובידוד, כמו גם למערכת יחסים פגומה עם זהותם.

התוכנית לא מסתירה את העובדה שהמאבק של קוויני בזהות שלה נעוץ בנטישה של אמה ובהוראה מתמדת להקטין את עצמה. סילבי אומרת לקוויני להפוך לבלתי נראית לאביה החורג, היא קיבלה הוראה לעמוד על הקו בעבודה, והאקס שלה, טום, אומר לה שהיא "יותר מדי". זה מה שהופך את סצינת הסיום של התוכנית לעוצמתית כל כך, שבה אנחנו רואים את קוויני וסילבי מביעות אהבה זו לזו - וקוויני סוף סוף מסוגלת לומר, "גם אני אוהבת אותי". שורות אלו בסדרה מדגישות את החשיבות של חילוץ עצמך ממרחבים שלא מעריכים אותך. זה רגע מכונן שבו קוויני סוף סוף מכירה שהיא ראויה לאהבה ושכל מה שקרה לה לא רק עליה.

המסע לקראת הסוף עונה גם על שאלה גדולה מדוע קוויני יצאה עם גברים מסוימים. אנו למדים שההחלטה שלה לצאת עם גברים לבנים מעולם לא הייתה קשורה לעובדה שהיא לא אהבה גברים שחורים, אבל היא נבעה מהעובדה שגברים שחורים עשו לה טראומה היסטורית. בקוויני, יחסים בין-גזעיים הופכים לסיפור אזהרה, שאפשר לטעון שאנשים מסוימים צריכים לשמוע. זה הופך את המסע של קוויני לעבר פרנק (סמואל אדוווני) לחריף עוד יותר כאשר הוא יוצא לשבור את המעגל עבורה. פרנק מרגיע אותה בגלוי: "אני צריך שתדע שאני אף פעם לא כמעט אתייחס אליך כמו איך שהבחור הזה התייחס לאמא שלך. רק דע את זה." הסצנות הללו הן תזכורת לכך שנשים יכולות בו זמנית לא לקבל את כל התשובות ולחוות אהבה; אנחנו רק צריכים זמן וסבלנות כדי לעבוד על עצמנו קודם.

קוויניהוא ייצוג מציאותי של אישה צעירה שרק מנסה להבין דברים. היא גורמת לצופים לשאול עד כמה אנחנו באמת שונים ממנה. כן, היא בלגן ויכולה להיות מעצבנת, אבל היא גם חכמה, מצחיקה וכל הדברים שביניהם, והאם זה לא משהו שכולנו יכולים להיות?קווינימדגיש את החשיבות של הצגת נשים שחורות במורכבותן המלאה, כולל הצדדים המבולגנים שלהן. הסדרה מזכירה לנו שאנחנו צריכים עוד דמויות כמוה, שאנחנו נאלצים להסתכל עליהן בניואנסים ולהתחבר ברמה עמוקה יותר - גם אם זה בא עם אי נוחות.

איך לצפות:קוויניזורם כעת ב- All4 בבריטניהוהולו בארה"ב