של רדיוהדבריכה בצורת ירחהוא אחד משני דברים: הכרה בכך שכולנו לגמרי, לגמרי דפוקים, או אחד האלבומים הכי מלאי תקווה של הלהקה עד היום.
על המאמץ התשיעי שלה - והראשון של הלהקה מאז 2011מלך הגפיים --נראה שרדיוהד נותנת למאזין להחליט באיזו דרך ללכת. רדיוהד לא בטוח שאדם אחד יגיב לקריאה לנשק. אבל בחלקים מהאלבום העשיר והיפה הזה, תזמורתי מוקפד - בגיבוי של התזמורת העכשווית של לונדון ברצועות רבות - קשה שלא להשתכנע.
אחד מהדברים הרבים שהפכו את רדיוהד ליקיר קריטי הוא ההתפתחות המתמדת של הקבוצה, סירוב לתת לעצמה להיסגר בעברה. זה קרה מאלבום לאלבום - כמו כשתום יורק ושות'. להשיל את כל המאפיינים של "להקת רוק" עם הניסויילד א-- וגם בתוך שירים, שמתחילים לעתים קרובות כדבר אחד, ואז מסתחררים או מתנפחים למשהו אחר לגמרי.
באופן דומה,בריכה בצורת ירחהיא יציאה נחרצת מהאוהבים לפעמים, האהובים לעתים רחוקותמלך הגפיים.אבל כמו ב-2007בקשתות בענן,רדיוהד לא נראה מודאג מדי להופיע.
רבים מהשירים הללו נשמעו בעבר, ויש להם מגוון רחב של תאריכי לידה. (מעריצים חיכו לגרסת אלבום של "True Love Waits" כבר 15 שנה.) אבל כולם מלוטשים בקפידה - "True Love Waits" שופץ בפסנתר רך, ולא בגיטרה - מה שהופך את להאזנה מוסיקלית מגובשת, גם אם הנושאים הליריים של האלבום דיכוטומיים יותר.
יש הצצות לצדדים המכוערים והקוצניים ביותר של הטבע האנושי, אצבעות באמצע לאדם. הטעון ביותר בא ב-"Burn the Witch", שיר עם מיתרי סטקטו שמתרגשים יותר ויותר עד שנראה שהם מתאימים כראוי.
Mashable Top Stories
זו אולי אחת ההצהרות הפוליטיות הבוטות יותר של רדיוהד בשנים האחרונות, כאשר סולן החזית תום יורק נוטל על עצמו את התפקיד המיליטריסטי של צייד מכשפות, וקורא לאחרים להצטרף אליו ו"לזנוח כל היגיון". לפי אנימטורפועל פוקסהסרטון של המסלול אמור להיות הצהרה על משבר הפליטים באירופה.
יש שירים עם חרדה ובדידות ברמת "איך להיעלם לגמרי". ל-"Glass Eyes" יש קטע מיתר חרד עמוק שתומך ביורק כשהוא שוקל לסגת לגמרי מהחברה. "Identikit" הוא סיפור של לב שבור ובגידה שמסתיים בסולו גיטרה מהמם ותזזיתי.
ואז יש את השירים כל כך מיואשים עד שהם גובלים בפרודיה עצמית. בעוד ל-"Daydreaming" יש ריף פסנתר יפהפה ומבנה גוף מותח במיוחד, המילים של יורק הן ממש מופרעות וקצת עצלות - נעשה שימוש בקלישאה "עבר את נקודת האל-חזור". אתה תוהה אם הוא באמת לשון הרע.
אבל מבעד לכל האימה הזאת, יש תחושה של תקווה שיוצאת החוצה. יורק הוא "חי לגמרי, לגמרי משוחרר" בפולקי "דיסק איילנד המדבר", שיר הארה ותזכורת לכך ש"אפשרויות סוגים שונים של אהבה". "זמן הווה" בהשפעת הבוסה נובה כמעט,כִּמעַטמעז להיות עליז: "אל תהיי כבד, שמור על זה קל ותמשיך בתנועה", שר יורק. "כשהעולם שלי מתמוטט, אני רוקד."
אפילו חיה נסערת של באנגר פרידה, "Ful Stop", לוקחת סיבוב לעבר החיובי בקצה הזנב. "למה אני צריך להיות טוב אם אתה לא?" שואל יורק. אולי זה לא מכוון לאדם אחד, אלא לכולנו.
ואז מגיע "The Numbers", הגרסה הקולנועית של שיר שנקרא בעבר "Silent Spring". "אנחנו קוראים לאנשים/ לאנשים יש את הכוח הזה," שר יורק מעל גיטרה אקוסטית מרגיעה, צליל הפטפוט חודר מדי פעם. "העתיד חי בתוכנו/ זה לא במקום אחר."
לסיום הכל,יָרֵחַמסתיים בשיר שכולם מחכים לשמוע באלבום מאז 2001. "True Love Waits" הוא דבר משגע, מסוג השירים שגורמים לך להאמין באהבה ללא תנאי ושוברים את הלב בו זמנית.
ואולי זה העניין: לבני אדם יש הרבה כוח, כוח לשבור את הלב אחד של השני וכוח להרוס הכל. אבל יש לנו גם את הכוח לתקן - ואת הכוח לאהוב.
יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.
