ארון הספרים שלי בחדר השינה שלי בבית ילדותי מתפוצץ מלא בספרים שעיצבו את החינוך שלי, כשחושבים על זה, את כל חיי עד היום.

במהלך ביקור אחרון בבית, הבחנתי שרובם המכריע של הספרים הללו - שרבים מהם היו טקסטים שנכתבו במהלך לימודיי מהכיתה השישית ותואר הספרות שלי - נכתבו על ידי גברים.

עם זאת, מבין אותם ספרים שאספים אבק, הספרים בעלי אוזני הכלב והאגודלים הטובים ביותר נכתבו על ידי נשים. הספרים האלה היו חברים ותיקים שהייתי חוזרת אליהם שוב ושוב במהלך שנות העשרה והעשרים שלי. המחברים שלהם: וירג'יניה וולף, ג'ורג' אליוט (AKA מרי אן אוונס), האחיות ברונטה, מרי שלי, מרגרט אטווד, אדית וורטון, מאיה אנג'לו, איריס מרדוק, סילביה פלאת', ג'ואן דידיון, אם להזכיר כמה.

אבל, אחרי שלמדתי ספרות אנגלית באוניברסיטה, משהו דחה אותי את הקריאה במשך שנים רבות. רובם המכריע של הספרים שקראתי במהלך לימודיי נכתבו על ידי סופרים גברים, ולעתים קרובות הם סיפרו סיפורים על דמויות גבריות. הייתי רעב לקול של אישה, לסיפור שדומה לחיים שלי, לדפים שנקראים כמו בתוכי. אבל, הלימודים שלי באוניברסיטה לא סיפקו את התזונה שכל כך השתוקקתי לה. מהר קדימה כמה שנים ודי הפסקתי לקרוא לגמרי. "אתה לא קורא", אמר לי החבר הכי טוב שלי בשנה שעברה. איך אני, תולעת ספרים לשעבר, התרחקתי כל כך ממשהו שהגדיר את 20 השנים הראשונות של חיי? לא ידעתי איך להצית מחדש את הרומנטיקה שלי עם הקריאה.

אבל, משהו קרה מוקדם יותר השנה ששינה הכל עבורי. בהפסקת צהריים בתחילת מרץ, שוטטתי לחנות ספרים פופ-אפ בשםכמו אישהבמזרח לונדון שהחזיקה רק כותרים שנכתבו על ידי נשים. החנות הוקמה על ידי ההוצאה לאור Penguin Books במקביל ליום האישה הבינלאומי - אבל בראיון עם היוצר שלה הבנתי שזה לא סתם עוד פעלול של מותג. זיינב ג'ומה, מנהל קריאייטיב בפינגווין והיוצר של חנות הספרים, אמר לי שסופרות אחראיות לחלק עצום מההצלחה המסחרית של ספרות ספרותית, אבל אין להן הערכה גסה כשמדובר בפרסים. "רוב רבי המכר ברשימת הספרות הבדיונית בשנה שעברה נכתבו על ידי נשים, אבל מתוך 114 חתני פרס נובל, היו רק 14 נשים. ארבע עשרה מתוך 114, זה מטורף", אמר לי ג'ומה. "נשים תורמות תרומה נוראית בלי בהכרח ההכרה הנלווית לכך".

מלבד פרסים, למחקר ישנמצאשספרים של סופרים גברים נוטים יותר לביקורת על ידי מבקרים בפרסומים ספרותיים מוערכים כמוניו יורק ביקורת ספריםואתמוסף ספרותי של טיימס. הסופר הבריטי-אמריקאי ניקולה גריפית'מְנוּתָח15 שנים של פרסי סיפורת ספרותית כולל פרס מאן בוקר, פרס פוליצר, בין היתר, כדי לבחון את החלוקה המגדרית של הזוכים. התוצאות הראו שבין 2000 ל-2015 "אף יצירה אחת באורך ספר מנקודת מבט של אישה או על אישה לא נחשבה ראויה" לפרס פוליצר. "גם כשנשים זוכות בפרסים, זה בדרך כלל לרומנים על גברים", אמר לי גריפית' באימייל. "אז האם אנחנו רואים התקדמות רבה במונחים של עוד רומנים על נשים שזוכות בפרסים ספרותיים יוקרתיים? אולי קצת, אבל לא הרבה. לא מספיק".

אגב, גם נשים אחראיותשני שלישיםמבין אלה שקונים רומנים בבריטניה, אבל סופרים ונרטיבים גברים עדיין שולטים בביקורת הספרותית. אז מי אחראי לפיחות התרבותי של נשים בהוצאה לאור - תעשייה שבה נשיםשלטורשימת רבי המכר ב-2017. גריפית' סבור שהטיה מגדרית בחינוך היא האשמה.

"אם הייתי צריך להצביע על אשם בודד, הייתי אומר חינוך. כלומר, סטנדרטיזציה של סילבס, ולכן קנון/ים", אומר גריפית'. "אם אנחנו גדלים לקרוא ולהיבדק על ספרים של גברים ועליהם, ואם אנחנו רואים סרטים וטלוויזיה של ועל גברים, איך נוכל להימנע מהפנמת ההבנה שנשים פחות מעניינות וראויות לפרס מגברים?"

"מושבעים בפרסים הם אנשים, תוצרים של התרבות שלנו. נשים וגברים במושבעים של פרסים מאמינים לעתים קרובות באמת ובתמים שהם בוחרים בספר הטוב ביותר מבחינה אובייקטיבית. הבעיה היא שכולנו גדלים כשמלמדים אותנו ש'הכי טוב' = זכר", היא מוסיפה.

בשנת 2017, פשוט30 אחוז מהטקסטים שנקבעושנקבעו על ידי מפרטי GCSE הם ספרים שנכתבו על ידי נשים. הנתונים הסטטיסטיים המזעזעים הללו עוררו עצומות וקמפיינים למען ייצוג נשי נוסף בתכניות הלימודים בבתי הספר - תכניות לימודים שמעצבות בהכרח את תפיסת התלמידים לגבי מה שנחשב לספרות הטובה ביותר.

אנחנו, כקוראים וכותבים, לא בהכרח שולטים במה שמחנכים בוחרים לכלול בסילבס, אבל יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע על השינוי. "מה ש*קוראים* יכולים לעשות זה קל: לקנות ספרים על נשים, לקרוא אותם ולדבר עליהם", אומר גריפית'.

גריפית' כתבה תגובה לספרה של ג'ואנה ראס משנת 1983איך לדכא כתיבה של נשיםמתאר מה אנחנו כקוראים יכולים לעשות כדי להפוך את הכתיבה של נשים לגלויה יותר ולהערכה תרבותית יותר. "הדבר החשוב ביותר שאנו (קוראים, סופרים, עיתונאים, מבקרים, מו"לים, עורכים וכו') יכולים לעשות כדי לשפר את הנראות של ספרים מאת ועל נשים, ולהבטיח את הנראות הזו לעתיד, הוא לדבר עליהם בכל פעם אנחנו מדברים על ספרים",כותבגריפית. "ואם אנחנו באמת לא יכולים לחשוב על ספרים מאת ועל נשים 'טובים מספיק' כדי להתאים לאלה על גברים אז עלינו לתהות בקול (או בדפוס) מדוע זה כך."

לאחר ביקור בחנות הספרים ההיא יום לפני יום האישה הבינלאומי, התחייבתי בעצמי. בשנה הבאה הייתי קורא רק ספרים של נשים, על נשים. התחיל מסע של גילוי מחדש של האהבה שלי לקריאה, של חזרה לדבר שפעם אהבתי יותר מכל דבר אחר. כמובן, אני לא דוגלת כאן בבדלנות פמיניסטית או להיכנס לצמיתות לתא הד אחר. עבורי, זה יותר על שיקום חוסר איזון היסטורי בספרים שלימדו אותי להעריך מאז שהחינוך שלי התחיל. זה כיול מחדש.

מאז קבלתי ההחלטה, קראתי כל כך הרבה ספרים שגרמו לי לרצות לצעוק עליהם מהגגות.

הספר הראשון שקראתי היה של ג'ואן דידיוןשנת החשיבה הקסומה, תיאור השנה שלאחר מותה הפתאומי של המחבר והרהור נוגע ללב על מציאות האבל על אדם אהוב. הבא היהכל מה שאני יודע על אהבהמאת דולי אלדרטון, ספר זיכרונות שניתן להתחבר להפליא על ניווט במערכות יחסים בשנות העשרים של האדם. ממשיך בנושא שלי של לזלול ספרי חיבורים, קראתיתראה חי שם בחוץמאת סלואן קרוסלי, שהיא אחת הכותבות האהובות עליי.

הבא היהלא נורא: שליחות מתרבות האונסמאת Roxane Gay, טקסט הכרחי כדי להופיע בנוף שלאחר MeToo#. ואז קראתיהכללים אינם חליםמאת אריאל לוי, ספר שהיה חדור כל כך הרבה רגשות גולמיים שמצאתי את עצמי צומח על הצינור. בחופשה בצרפת קראתיהדגים, שהייתה קריאה מהירה ומהנה בקיץ (מי לא אוהב קצת אירוטיקה של מרמן?). כשחזרתי להתאהב בקריאה, שמתי לב שאני כבר לא רואה בקריאה מטלה, כמשהו שלא היה לי זמן אליו. עכשיו אני קורא בכל פעם ובכל מקום שאני - בברים, בתחבורה ציבורית, במיטה, בחלל הפריצה בעבודה.

טחנתי דרךפלורידהוגורלות וזעמותמאת לורן גרוף. קראתישנת המנוחה שלי והרפיהמאת אוטסה מושפג ואהבתי אותו כל כך שקניתי מיד את הספר הקודם שלה,איילין. קראתיצַרֶבֶתמאת נורה אפרון והעריצה כל עמוד.

ואז קראתיאיזה זמן להיות לבדמאת Chidera Eggerue,היא בטח כועסתמאת צ'רלי קוקס,השכנוע הנשימאת מג ווליצר. הספר הבא היה אולי הספר האהוב עליי שקראתי מזה שנים. ספר שהרגיש כאילו אני קורא את חיי על דף, המחשבות הפנימיות שלי מאויתות באותיות -אנשים רגיליםמאת סאלי רוני. זמן רב לא קראתי עיבודים מציאותיים כל כך של נבכי הרגשות והיחסים האנושיים. עקבתי אחרי זה מיד עם רומן הביכורים המבריק של רונישיחות עם חברים.

כשהקיץ הפך לסתיו, קראתי במהירותנָאמאת אוליביה לאינג, ואז עברה לחושךחדר מאדיםמאת רייצ'ל קושנר, ויוקר המחיהמאת דבורה לוי. ספר החיבורים האחרון היה מחשבה כתובה להפליא על מה זה אומר להיות סופרת ואישה. אני עכשיו קוראפוטנימאת סופקה זינוביף ואני מוצא את זה סוחף ומטריד באותה מידה.

אני לא לבד במשימה שלי לקרוא רק סופרות השנה. חלקם בוחרים לקרוא ספרים של נשים צבעוניות. ג'ליסה וויטלי, מייסדת ארגון שוויוןהשפעה לא קשורה, אמרה לי שהיא החליטה לקרוא רק ספרים של נשים צבעוניות השנה "מפני שלעתים קרובות לא מדברים עלינו ברשימות הספרים ש'חייבים לקרוא'".

"בהסתכלתי על רשימת Goodreads שלי, הבנתי עד כמה היא נשלטת על ידי גברים ותהיתי איך זה ממסגר את הדרך שבה ראיתי את העולם", היא אומרת. "רציתי להרחיב את מסגרת ההתייחסות שלי ולחשוף את עצמי לסוגים שונים של סיפורים שמרכזים את חוויותיהן של נשים בדרכים מרובדות, מסובכות ומייצגות את הדרכים הרבות שבהן אנו מופיעים בעולם, כולל אך לא רק תפקידינו בתור נשים, אמהות ותחומי אהבה".

וויטלי אומרת שהיא פנתה לאנשים בטוויטר כדי לקבל רעיונות מה לקרוא ובסופו של דבר היא קיבלה מאות המלצות על ספרים. "יכולתי פשוט לקרוא נשים צבעוניות בחמש השנים הבאות", היא אומרת. "נחשפתי לספרים מדהימים כולל:כשהם קוראים לך מחבלמאת Patrisse Khan Cullors,אסטרטגיה מתעוררתמאת אדריאן מארי בראון,חצי שמש צהובהמאת Chimamanda Ngozi Adichie,אמא שלי הייתה לוחמת חופשמאת אג'ה מונה,נישואים אמריקאיםודרור כסףמאת Tayari Jones,ספר האמריקאים הלא ידועיםמאת כריסטינה הנריקז,בארץמאת מיה אלבר ועוד רבים אחרים." היא אומרת שברגע הפוליטי הזה הספרים האלה העניקו לה "קהילה" ו"נחמה" וגם גרמו לה לצחוק, לבכות ו"להתמריץ מחדש להתנגדות".

ייתכן שהציוץ נמחק

גם אני שותף לתחושת ההתחדשות הזו. לעד אהיה אסיר תודה על כך שבחרתי לצאת לטיול באותה ארוחת צהריים במרץ. ואני שמח שזכיתי לפגוש את זיינב ג'ומה, שהתובנות שלו גרמו לי להטיל ספק בסוגי הספרים שהחברה אומרת לנו שראויים יותר לתשומת לבנו.

בסופו של דבר, זה היה, וממשיך להיות, שיעור בהפעלת בחירה על פני הדפים שהנחתי מול הפנים שלי. מה שנאמר לנו לקרוא על ידי המורים, הפרופסורים, מבקרי הספרות ואפילו החברים שלנו הם לא בהכרח הטובים ביותר. אם אנו מעצימים את קולן של נשים כותבות באמצעות קריאתן, שיתוףם ברשתות החברתיות והמלצה לאנשים בחיינו, אנו מזכירים לקוראים שכתיבת נשים היא חיונית.