ריימונד בראון נסע ברחבי הארץ והלך לאירועי גאווה כדי לקבל את הדופק על 'מצב הגאווה'. קרדיט: באדיבות ריימונד בראון / Mashable Composite
Mashable חוגגת את הגאווה כל השנה ומכבדת את חודש הגאווה ביוני על ידי חקירה וקידום שלLGBTQהעולם על כל הקוויריות המפוארת שלו - כולל המנהיגים, השיחות והמרחבים, הן באינטרנט והן מחוץ, המרכיבים קהילה שמחבקת וממשיכה להילחם על החופש לשגשג כעצמי האותנטי ביותר שלנו.
כל יום שלחודש הגאווה, Mashable ישתף שיחות מאירות עם חברי קהילת ה-LGBTQ שעושים היסטוריה עכשיו.
כשריימונד בראון היה בתיכון, ספר הלימוד שלו בהיסטוריה אמריקאית בקושי שרט את פני השטח של ההיסטוריה של הלהט"ב.
אז אחרי הלימודים הוא ניסה ללמוד כמה שיותר. "עדיין יצאתי והשלמתי עם הזהות שלי סביב ההיסטוריה של התנועה לזכויות הלהט"ב", אמר בראון, שנסע בארה"ב והשתתף באירועי גאווה עבורמצב של גאווה, סרט תיעודי שיצא ב-YouTube החודש.
כחלק מהמחקר שלו, הוא צפההזמנים של הארווי מילק, סרט תיעודי משנת 1984 על המפקח ההומו הגלוי הראשון של סן פרנסיסקו וכן על נאום הקבלה של האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר של הבמאי שלו, רוב אפשטיין.
"זה היה בשנות ה-80 והוא עמד על הבמה ודיבר על אהבה אקספרסיבית לבת זוגו, שבאותה תקופה הייתה מהפכנית מאוד ורגע ענק של נראות", אמר בראון.
מהר קדימה להווה ובראון מקדם כעת את הסרט שעשה לצד אפשטיין ועוד זוכה האוסקר ג'פרי פרידמן.
מצב של גאווה, זמין להזרמה ביוטיוב, מציג את הנער בן ה-29, שיש לו משלוערוץ יוטיובעל נושאי LGBTQ, ראיונות אנשים כשהם השתתפו -- או בחרו לדלג על -- אירועי גאווה. הוא מתעמק בנושאים איתם מתמודדים טרנסים, הומוסקסואל ממשפחה מורמונית אדוקה, פליט שמשתתף באירוע הגאווה הראשון שלו ואחרים.
אחת האפשרויות הגדולות ביותר של בראון מהכנת הסרט - שהוא, ללא ספק, פיסת היסטוריה משלו - הייתה הצורך להקים אירועי גאווה במקומות רבים ככל האפשר.
"אנחנו ממש בכל מקום, בכל נקיק של המדינה, בעולם, מהעיירות הכפריות הקטנות ביותר ועד הערים הגדולות ביותר, והגאווה צריכה לשקף את זה", אמר.
"כי אני חושב שזה שולח מסר חזק מאוד לאנשים בקהילות האלה שיש אנשים כמוהם במקום שבו הם חיים".
Mashable דיבר עם בראון עלמצב של גאווה,מביא את אמו לאירוע הגאווה הראשון שלה, ההאשמות האחרונות נגד התגובה של YouTube לדיבור שנאה והערצתו לחוסן של קהילת הלהט"ב.
הראיון להלן נערך לצורך אורך ובהירות.
Mashable: דבר איתי על מה שלמדת בזמן צילומי הסרט.
ריימונד בראון:רק בגלל שאתה מזדהה עם אות אחת בתוך המטריה הרחבה יותר של LGBTQ+ לא אומר שאתה מבין מטבעו את האתגרים או את החוויות החיים של אנשים אחרים המייצגים אותיות שונות בתוך מטריית LGBTQ. זה באמת הדגיש את החשיבות של לדבר ולהיות בקהילה אחד עם השני ולפתח קשרים אישיים עם אנשים שיש להם זהויות וחוויות ורקע שונים בתכלית משלנו. אני חושב שבאמצעות השיחות האלה, החברות האלה, מערכות היחסים האלה נוכל ללמוד באופן טבעי יותר איך להזדהות זה עם זה ולהיות בני ברית זה לזה.
בעוד שהרעיון של הגאווה הוא ליצור מרחב שבו כולם מרגישים מקובלים ומחוגגים ומבורכים, זו לא המציאות עבור אנשים מסוימים בקהילה שלנו. יש לנו עוד עבודה לעשות כדי שגאווה תעמוד באידיאלים ובסטנדרטים שלה ותהווה מקום שבו כל אחד יכול לבוא ולהיות מי שהוא ולהיחגג על כך.
ראה גם:
Mashable: מהם חלק מאותם כאבי גדילה, או נקודות גדילה, שאתה רואה את הקהילה מנסה להתנער או להשיג בשנים הקרובות?
RB:המנהיגות והגופים המארגנים צריכים לשקף את המגוון של הקהילה. אני מעודד לראות שיש יותר מאמצים מכוונים למנהיגות שתשקף את המגוון של הקהילה, אבל עדיין יש עבודה לעשות שם.
הרבה מזה מסתכם בנראות. של מי הסיפורים מסופרים סביב הגאווה? יש כל כך הרבה החלטות שמתקבלות בכל אירוע גאווה שמאורגן. מי במנהיגות? יש מצעד? יש צעדה? האם זה יותר מפלגה או מחאה? באילו תאגידים או מותגים מדובר? מי מקבל את המיקרופון וכמה זמן הוא מקבל? מה סדר המצעד ומי הכי גלוי? מי זוכה להיכנס לחדשות המקומיות ולדבר על גאווה?
כל ההחלטות הללו שולחות מסר רחב יותר סביב הכללה ואיזה קולות וזהויות ונקודות מבט מתרכזים.
Mashable Top Stories
Mashable: אם לוקחים את המחשבה הזו רחוק יותר, משהו ששמתי לב אליו במהלך הצפייה בסרט היה הגיוון של האנשים שאיתם דיברת. ראיינת נשים טרנסיות צבעוניות כמו גם גבר הומו שעזב את הכנסייה המורמונית בניסיון לשכנע את משפחתו הדתית להניף דגל קשת בענן בביתם. על ידי הצגת מגוון זה של אנשים, מה אתה מנסה להעביר? מה אתה מנסה להגיד?
RB:ובכן, בראש ובראשונה רצינו לכלול כמה שיותר קולות ונקודות מבט מהקהילה. אנשים להט"ביים מגוונים כמו העולם בו אנו חיים. אני לא חושב שמישהו יכול להצהיר על המשמעות, המטרה והערך של הגאווה כי זה שונה עבור כל אחד על סמך האופן שבו הוא חווה אירועי גאווה ומה המסע האישי שלהם היה.
מה שבאמת רצינו לעשות זה לעורר שיחה, לתת לך כמה שיותר נקודות מבט שונות מאנשים שאוהבים מאוד את הגאווה ומצפים לה בכל שנה ורואים בה כאירוע חגיגי, מציל חיים ומאשר את החיים הזה. אנשים כמו דרונשיה [שהתראיינה לסרט התיעודי] שאומרים שאני לא מרגישה רצויה בגאווה, ואני לא אשתתף בה.
Mashable: האיש שעזב את הכנסייה המורמונית מזמין את בני משפחתו למצעד של סולט לייק סיטי, ואמו משתתפת באירוע הגאווה הראשון שלה במצלמה. מה היה בסיפור הזה שרצית להדגיש?
RB:רצינו מאוד לחקור את המתח הזה בין דת לקהילת הלהט"ב. ההצדקה מספר אחת ששימשה לאפליה נגד להט"ב מבחינה היסטורית הייתה הדת. כמובן שאנחנו יודעים שיותר ויותר קהילות הופכות יותר מקבלות ומכילות ויש הרבה להט"ב שהם גם דתיים עמוקים. כשאתה מדבר עם הרבה להט"בים, הרבה מהם התמודדו עם אפליה או דחייה משפחתית או בושה סביב דת. סולט לייק סיטי כקהילה חדורת דת. אם אתה מסתכל על ארצות הברית, זו אחת הערים האיקוניות ביותר שנחשבות כבעלות קשר חזק לאמונה דתית. חשבנו שזה יהיה ממש מעניין לחקור את הגאווה בעיר שיש לה רקע דתי באמת.
ואז אני חושב שכל כך הרבה אנשים להט"ב משתוקקים לקבל את המשפחה שלהם ובמיוחד הוריהם. ראיינתי, בשלב זה של הקריירה שלי, אלפי להט"בים וכל כך רבים מהם אומרים שהחלק הקשה ביותר ביציאה הוא מערכת היחסים שלהם עם הוריהם ולנסות לחנך את הוריהם, בחיפוש אחר אישור והבנה של הוריהם. תְמִיכָה.
אני חושב שכל כך הרבה אנשים יכולים להזדהות עם הסיפור של קרסון ואמו. גם מהצד של קרסון של השתוקקות לקבלה ואהבה מהוריו וגם מהצד של אמו. היו לי הרבה הורים שהתמודדו עם שאלה דומה: איך אני מיישב את האמונה הדתית המאוד אדוקה שלי עם האהבה הבלתי מותנית שלי לילד שלי?
דבר אחד שאני חושב שאנחנו רואים מאמו של קרסון שאני חושב שכל כך הרבה הורים חווים עם הגאווה הראשונה שלהם הוא רק תחושת היראה מגודל התמיכה שקיימת. יש את הנרטיב הזה שיש להרבה הורים, כשהילד שלהם יוצא הם אומרים, 'אני פשוט לא רוצה שהחיים שלך יהיו קשים יותר' או 'אני מודאג מכל האפליה והפוטנציאל לאלימות והפוטנציאל של דיכוי ורק חיים קשים יותר״. אז אם הורה ישתתף ב-Pride, סוג של מהפכים את הנרטיב הזה, כי הם רואים בעיר שלהם, בקהילה שלהם, את ההשתפכות הזו של אהבה ותמיכה וחגיגה.
אני חושב שאחת הסצינות החזקות ביותר בסרט היא כשאנחנו על הפנים של אמא של קרסון כשהיא עוברת בגאווה, ואפשר ממש לראות את ההילוכים עוברים.
Mashable: הבאת גם את אמא שלך לגאווה הראשונה שלה. איך זה היה בשבילך?
RB:יש לי מערכת יחסים כל כך קרובה עם אמא שלי, ורציתי שהיא תהיה חלק מהסרט התיעודי ומהמסע והחוויה. היא תמיד תמכה בי וסקרנית והיו לה שאלות על גאווה, וחשבתי איזו הזדמנות נהדרת עבורה לחוות את הגאווה הראשונה שלה בבירת המדינה, אחת הגאווה הגדולות במדינה. זו הייתה חוויה ממש מיוחדת עבור שנינו. אני חושב שאמא שלי הכי התרגשה מרמת התמיכה. היא כל הזמן דיברה על כמה שהיא נראת מהשכבות והשכבות והשכבות של האנשים כשצעדנו במסלול המצעד שהיו שם מריעים ותומכים וחוגגים.
גם המרכיב החינוכי. ב-DC, יש להם את המצעד בשבת, ואז ביום ראשון, יש להם את הפסטיבל. יש הרבה דוכנים שונים ועמותות וארגונים עממיים וארגונים פוליטיים שמעוררים מודעות לגבי אתגרים שונים איתם מתמודדת הקהילה שלנו. ההזדמנות לעבור את זה איתה ולדבר על האלימות הלא פרופורציונלית נגד טרנסים ועל השיעורים המדאיגים של צעירים להט"ב שחווים חוסר בית בגלל שהם סולקו מהבתים שלהם באמת סיפקה לה הזדמנות חינוכית לפגוש אנשים שהיו ישירות מושפעים ממדיניות וחקיקה מסוימים, ורק כדי ללמוד עוד על מה שהקהילה מתמודדת עם.
זו הייתה הדואליות הזו של להיות ביראת כבוד ולחגוג את גודל התמיכה, אבל גם להעמיק וללמוד על העבודה שעדיין צריך לעשות.
Mashable: לפני State of Pride ולפני שהפכת לאישיות יוטיוב, עבדת בגוגל ויצרת את מסע הפרסום #ProudtoLove, הגיחה הראשונה של YouTube לשיווק להט"בים. תהיתי מה דעתך על יוטיוב ועל הטיפול של המנכ"לית סוזן וויצ'יצקי בביקורת לאחר שסירבה להסיר סרטונים נגד הומואים?
RB:אני ממש גאה ושמח בכל היוצרים והפעילים של הלהט"ב שמדברים על הנושא הזה. אני חושב שכל כך הרבה מאיתנו נלהבים מזה כי היסטורית YouTube היה מרחב שבו אנחנו באים לחפש קהילה ולחפש את החיבור הזה. וכמי שגדל בעיירה שמרנית קטנה בצפון מערב אוהיו, יוטיוב ומדיה חברתית היו אחד מקווי החיים והחיבורים הראשונים שלי ליצירת הבנה טובה יותר של עצמי, קבלת גישה למשאבים, נקודות מבט וקולות.
כשאתה רואה מרחב שהיה חלק עצום מהמסע שלך לקבל את עצמך ולפגוש אנשים אחרים ואתה רואה דיבור פוגעני, מגעיל ומזלזל ומלהיב, זה כואב להפליא. ואני מסכים שצריך לעשות הרבה עבודה כדי ליצור מרחב ב-YouTube עכשיו שבו אנשי LGBTQ מרגישים בטוחים באמת, כלולים ומכובדים וזה כולל אכיפת מדיניות נגד הטרדה ודיבורי שטנה. צריכה להיות אפס סובלנות לדבר שטנה, הטרדה ואפליה בפלטפורמה. אני לא עובד יותר עבור YouTube, אבל שיתפתי איתם משוב חזק מאוד על כל זה.
Mashable: מה אתה חווה? האם אתה חווה את אותו סוג של הטרדה בערוץ שלך?
RB:אני חושב שיצירת תוכן מקוון והצבת קולך בכל פלטפורמות המדיה החברתית, אתה חווה אנשים שיש להם דברים נוראיים לומר. ואני שונא שזאת מציאות עבור כל כך הרבה מאיתנו שמדברים על סוגיות להט"ב. אני חושב שכל פלטפורמות המדיה החברתית, כולל יוטיוב, צריכות להיות ערניות מדי יום לאכוף מדיניות ולעשות כל שביכולתן כדי לנסות לחסל את התרבות הרעילה שיכולה להתקיים ברשת עבור אנשי להט"ב שחולקים את הסיפורים שלהם או מדברים על נושאים חשובים להם.
כן, חוויתי את זה באופן אישי ואני חושב שרוב יוצרי הלהט"ב שמתבטאים בנושאים חוו את זה באינטרנט, וזו הסיבה שאנחנו כל כך נלהבים לנסות לשנות את זה.
Mashable: מה זה משהו חברתי, פוליטי או תרבותי שעומד בראש שלך לאחרונה, משהו שחשבת עליו, שמזין את האקטיביזם שלך? מה משהו שאתה רוצה לשנות?
RB:באמת חשבתי על הרעיון הזה של גאווה כמפלגה וגם כמחאה. איך נוכל ליצור מרחב שבו אנשים יכולים לבוא ולנשוף ולחגוג אחד את השני ולהיות במרחב שבו הם מרגישים רצויים ומשולבים? וגם איך הגאווה מכבדת את שורשיה, שהם באקטיביזם ומחאה ומרד?
כמו כן, הייתי רוצה לראות חגיגות גאווה כוללניות ממש בכל קהילה ברחבי הארץ הזו. טיילתי ברחבי הארץ וברחבי העולם ופגשתי כל כך הרבה אנשים להט"ב ואני יכול לומר בוודאות, ואני חושב שזה משהו שכולנו יודעים, שאנחנו ממש בכל מקום, בכל נקיק של המדינה, בעולם, מהעיירות הכפריות הקטנות ביותר ועד הערים הגדולות ביותר, וגאווה צריכה לשקף זאת.
אני לא חושב שאנשים צריכים לנסוע רחוק כדי להשתתף באירוע גאווה שבו הם יכולים להיפגש ולהיות בקהילה עם אנשים כמוהם. אני ממש מתרגש מעוד גאווה כמו טוסקלוזה, אלבמה, שהייתה רק זו השנה השלישית בסרט התיעודי. הרעיון הזה של עיירות קטנות יותר וקטנות יותר מאמצות את הגאווה שלהן. כי אני חושב שזה שולח מסר חזק מאוד לאנשים בקהילות האלה שיש אנשים כמוהם במקום שבו הם חיים.
יש את הנרטיב הזה שאני לא אוהב שמספר להרבה ילדים להט"ב, ובכן, אם זה לא טוב איפה שאתה נמצא, אם אתה לא אוהב את המקום שאתה גר, או אם זה לא כולל להט"ק, פשוט תעבור לאחד מהקוסמופוליטיים ערים גדולות. וקודם כל, להרבה אנשים אין את המשאבים או הגישה לעבור, ואולי הם לא רוצים לעבור. אולי יש להם משפחה או שורשים במקום. אני רוצה להעביר את הנרטיב לדבר על איך אנחנו הופכים כל קהילה ליותר מכילה כדי שאנשים לא יצטרכו לזוז.
זה יכול לנבוע מקיום יותר אירועי גאווה מקומיים. זה מאלץ שיחה. אם אתה רואה שיש אירוע גאווה בעיתון של עיר הולדתך, לאנשים יש תגובות לזה וזה פותח שיחות. זה מאוד מאשר עבור האנשים בקהילה הזו שמזדהים כלהט"ק לראות שיש אנשים כמוהם בקהילה שלהם. ואם אנשים לא תומכים בקהילה, גאווה יכולה לפתוח בשיחה או דיון שיכול להוביל לחינוך נוסף. אני רוצה לראות גאווה נוספת צצה בכל קהילה ברחבי הארץ.
Mashable: הפכת למודל לחיקוי עבור אנשים שצופים בערוץ היוטיוב שלך כאשר אתה בעצמך אמרת שאין לך מודל לחיקוי של הומואים שגדלים בעיר שלך. מה אתה חושב על שינוי הגורל הזה שעברת?
RB:זה תמיד מאוד מרגש אותי בכל פעם שאני פוגש מישהו, במיוחד אנשים צעירים יותר שהתרגשו בדרך כלשהי מהעבודה שהוצאתי. אני פשוט יודע וזוכר ברמה כזו עד כמה זה חזק ומאשרר כשאתה נמצא ברגעים הכי פגיעים ומפחידים ומפחידים של תהליך היציאה שלך, תהליך הקבלה העצמית שלך למצוא מישהו שנותן לך את הרגע הזה של תקווה או אפשרות או התרגשות או פותח צוהר למה שעתידך יכול להיות.
אני מקווה שאוכל לשלם את זה קדימה ולעודד אנשים אחרים לשלם את זה קדימה. אני מרגיש שבכל כך הרבה מובנים הזהות שלנו כאנשי להט"ב היא פוליטית. לפעמים להיות בחוץ ולחלוק את הסיפור שלך כשלעצמו יכול להיות מעשה של הסברה. אתה לא יודע מי צופה, אתה לא יודע איזה ילד מגיב לסיפור שלך כדי לראות אותך גלוי. כשאתה באמת מכיר אנשים שהם להט"ב, אתה מנהל את השיחות האלה ליד שולחן המטבח, או שאתה באמת מכיר את הקולגות שלך שהם להט"ב, זה מותאם אישית את הבעיות שעומדות בפנינו.
כשאתה שומע על חקיקה נגד להט"ב, זה כבר לא רק כותרת, אתה חושב על חבר שלך או על אדם שאתה אוהב שמושפע מכך. ככל שיוצאים יותר מאיתנו ומספרים את הסיפורים שלנו, זה יוצר גל משולש של קבלה מכיוון שבאמצעות האינטרנט אתה יכול להתאים את שיחות שולחן המטבח אחד על אחד.
Mashable: מה המשהו בעצמך שאתה הכי גאה בו?
RB:אני גאה בסקרנותי וביכולת שלי להיכנס לכל השיחות והמצבים השונים ולהתחבר לאנשים. זה משהו שתמיד אהבתי לעשות הוא להיכנס למגוון מצבים, לפעמים שנויים במחלוקת, לפעמים זרים לגמרי או שונים, ולמצוא דרך להתחבר לאנשים ברמה האנושית. אני גאה בנכונותי וביכולתי לעשות זאת.
Mashable: ומה יש בקהילת הלהט"ב שאתה הכי גאה בו?
RB:אוי אלוהים! יש כל כך הרבה! אני גאה בחוסן המדהים, הברק, היצירתיות והכישרון של הקהילה למרות הצורך, במצבים רבים, להתמודד עם אלימות ממוקדת, הטרדה, דיכאון, אפליה ובושה רק בגלל היותך מי שאתה. ובכל זאת, למרות כל זה אנחנו מהאנשים היצירתיים, הגמישים, החזקים, האקספרסיביים, האמפתיים ביותר. אני חושב שאם הייתי צריך לזקק את זה למשפט אחד, הייתי אומר שאני הכי גאה בחוסן שלנו.
קרא עוד סיפורים נהדרים של חודש הגאווה:
בריטני לוין בקמן הייתה העורכת המנהלת של Mashable. היא נהנית ליצור רעיונות לתכונות, ללמוד דברים חדשים ולתוכים למסיבה. לפני שעבדה ב-Mashable, היא סיקרה חדשות קהילתיות בלוס אנג'לס טיימס וב-Orange County Register. כך היא פגשה זנקי ואת הגבר הגבוה בעולם.
