לפני כשנה, סופר ופרופסור באוניברסיטת ברקליגרייס לאברימְקוּבָּלעסקה של שש ספרות מ-Substack, תחת פלטפורמת הניוזלטרערכת פרו. בסוף ינואר השנה החליט לאברי לעזוב את הרציף,"באיחור",ניתוק קשרים חוזיים וסגירת חשבונה.

"מעולם לא היו לי אשליות לגבי הסיבה לחוקרת ספרות המתמחה בספרות ויקטוריאנית ובפסיכואנליזה הוצע הרבה כסף על ידי סטארט-אפ טכנולוגי", כתבה בפוסט בבלוג שלה. "זה בגלל שאני אישה טרנסית, ולפני כשנה סאבסטאק ספגה ביקורת ציבורית על פרסום של מספר מחברים שמבקרים את התנועה למען זכויות אזרח טרנס".

לאברי הודה בכך של Substackהסכם מוציא לאורמתעקש על המשתמשים לא להשתמש בפלטפורמה "באופן שהוא הונאה, מטעה, מאיים, פוגעני, מטריד", אך כתב, "אין לי עוד אמונה שהצוות המנהל ב-Substack יאכוף את אלהתנאי שימוש, או ההנחיות תוכן. מכיוון שאני לא סומך על כך שהפלטפורמה תאכוף את הכללים שלה, אני עוזב".

הצעד שלה מגיע לאחר שובל ארוך של תקריות טרנספוביות ב-Substack. Lavery הוא כעת חלקיציאה של כותבי Substack, רובם רואים בו בית למשתמשים המביעים הערות טרנספוביות ומרוויחים כסף עבור צפיות כאלה (בעיקר, לאברי עצמה הייתההושעה מטוויטר בחודש שעבר, על שאמרה שהיא מקווה שהמלכה תמות כשאובחן כחולה ב-Covid-19).

תגובה קולקטיבית כזו לסירוב של Substack להתמודד עם מידע מוטעה ודיבורי שטנה עדיין מתרחשת. סופרים מדברים בפומבי על עזיבת Substack או קוראים למדיניות החברה בכל הנוגע לחופש ביטוי, ניהול תוכן וצנזורה.

זה קרה לראשונה בשנת 2021, כאשר כותבי טרנס כוללג'וד אליסון סיידי דויל,נתן טנקוס, ויאניקרא Substack בעקבות סירובה של הפלטפורמה להסיר תוכן מזיק. בפוסט אחרון ב-Substackלפני היציאה לפלטפורמת פרסום ללא מטרות רווחרוּחַ, דויל כתב ש-Substack בחרה "לפלטפורמת קבוצות שנאה". בינתיים, Yanyi כתב, "אין לי אמונה ש-Substack יגן עלי או טרנסים אחרים מפני הטרדה או התעללות".

סוג זה של תוכן שנאה הופק על ידי אנשים כמו סופר בריטיגרהם לינהן, שפרסם הטרדות לשון הרע, הערות טרנספוביות ודברי שטנה כלפי לאברי ואחרים באמצעות העלון שלו Substack. לינהן היההוצא לצמיתות מהטוויטרבשנת 2020 בגין "הפרות חוזרות ונשנות של הכללים שלנו נגד התנהגות שנאה ומניפולציות במצע". עם זאת, הוא נשאר ב-Substack עם אלפי מנויים בתשלום.

Substack עצמופרסם פוסטבערך בזמן הזה, הכפילו את "פילוסופיית הידיים" שלהם על ניהול תוכן, ואמרו שכותבים וקוראים ב-Substack הם "אחראים" על מה שהם אומרים ולמי הם מנויים. "כותבים הם הבעלים של התוכן שלהם ורשימות התפוצה שלהם ויש להם שליטה עריכה מלאה ב-Substack. הקוראים בוחרים בעצמם אילו כותבים להזמין לתיבות הדואר הנכנס שלהם ולמוחם", נכתב בפוסט. זה הדגיש את הרעיונות של Substackהנחיות לניהול תוכן: שהפלטפורמה "שונה מפלטפורמות המדיה החברתית", הכותבים מקבלים תשלום על ידי הקוראים, שבתורם, "שולטים בשליטה מלאה על מה שהם רואים".

בינואר 2022, Mashable דיווחה על ניוזלטרים של Substack שמקדמיםרגשות נגד חיסונים ומידע מוטעה לגבי COVID-19, עם סופרים כמו ד"ר ג'וזף מרקולה, סטיב קירש ואלכס ברנסון, כל אחד הידוע בפרסום שלל מידע שגוי סביב המגיפה, ומצא בית ב-Substack לאחר שהיההושתק במקום אחר. "הסיבה שבחרתי בפלטפורמת חברות בתשלום ב-Substack היא כי היא תגן על כל התוכן שלי מפני צנזורה", מרקולהכתבשל השקת הניוזלטר שלו בפלטפורמה.

בעקבות דוח זה, Substack לאחר מכןפרסמה פוסט באמצעות ניוזלטר החברה שלה, נכתב על ידי המנכ"ל כריס בסט והמייסדים השותפים Jairaj Sethi והאמיש מקנזי. הם תיארו את "הלחץ הגובר" העומד בפניהם לצנזר תוכן ש"לחלקם נראה מפוקפק או מעורר התנגדות".

"אנו מאמינים שכאשר אתה משתמש בצנזורה כדי להשתיק קולות מסוימים או לדחוף אותם למקום אחר, אתה לא גורם לבעיית המידע השגוי להיעלם, אלא אתה מחמיר את בעיית חוסר האמון", כתבו.

המייסדים הוסיפו כי ימשיכו לתת כוח הן לקוראים והן לכותבים, ו"ינקוטו עמדה נחרצת בהגנה על חופש הביטוי".

ייתכן שהציוץ נמחק

הפוסט הזה, עבור לאברי, היה נקודת מפנה והמוטיבציה מאחורי ההחלטה הסופית שלה לעזוב את Substack.

היא מספרת ל-Mashable כי תלונותיה על Linehan "נלקחו ברצינות" על ידי צוות ניהול התוכן של Substack באמצעות דואר אלקטרוני, אך הם התעקשו ש"ההתנהגות שלו עברה את תנאי השימוש". לאברי גם ציטט את ההבחנה בין חופש ביטוי להטרדה, ואמר, "זה נראה ממש מוזר ש[סאבסטאק] לא מוכן לעשות את ההבחנה הזו".

ק. טמפסט ברדפורדגם סופר ומורה עזב את Substack השנה, במחאה דומה.

"באמצעות אי-המתנה, Substack לא יוצרת יותר אמון, הם מטפחים סביבה שאינה בטוחה לאנשים שוליים ופגיעים", היא אומרת ל-Mashable. ברדפורד אומר שההצהרה של Substack בינואר לא הייתה הזרז להחלטתה, אבל היא "בהחלט חיזקה" שהיא עשתה את ההחלטה הנכונה עבור עצמה.

"זה חוסר אחריות, במיוחד בשלב הזה של האינטרנט", היא אומרת.

באופן דומה,קירסטן האןעיתונאי ופעיל בסינגפור, היה בין הכותבים שעזבו את המצע. האן כתב עלון ב-Substack על פוליטיקה, חברה אזרחית וצדק חברתי בסינגפור; היא גם הייתהמקבל המענקמהחברה באפריל 2020. אבל היא עזבה את Substack בשנה שעברה (עברה לרוּחַגם), תוך ציטוט של טרנספוביה ב-Substack ואף העלאת חששות ישירים עם החברה לגבי התוכן של Linehan. בשנה האחרונה היא גם השתמשה בטוויטר כדי לקרוא מידע שגוי על COVID על Substack ועל גישת הידיים של החברה לניהול תוכן.

"חברות Substack וטכנולוגיה צריכות לפעול כדי להיות שקופות, מתחשבות, לעבוד עם החברה האזרחית על אחריותן", היא אומרת.

כמו ברדפורד, האן אומר ל-Mashable של-Substack יש אחריות "למתן יותר", במיוחד בגלל שחלק מהניוזלטרים המפיצים דברי שטנה "מגיעים לטווח רחב" ועושים רווחים.

רבים מכותבי הניוזלטר המעבירים מידע מוטעה וחוזרים על דעות טרנספוביות נמנים עם המשתמשים בתשלום של Substack. כותבים המשתמשים במודל מנוי כוללים את Linehan, Mercola, Berenson ו-Kirsch. יוצרים בתשלום שומרים90 אחוז מההכנסות, בעוד Substack שומרת עשר. זו הצעה מושכת: הפלטפורמה המוצעת היא מלוטשת, יעילה ופוטנציאלית מתגמלת כלכלית.

לְפִיהמרכז למלחמה בשנאה דיגיטלית (CCDH), Substack צברה לפחות 2.5 מיליון דולר בהכנסות עקב עלונים נגד חיסונים, בשנה. הארגון ללא מטרות רווח אמר כי מרקולה וברנסון הן התורמות העיקריות להכנסות אלו, והן מרוויחות "בשילוב של 183,000 דולר בחודש".

ולמרות תגובה של להקת כותבים ומשתמשים, Substack גרפה את המספרים הכוללים: החברה צברה למעלה מ-35 מיליון צפיות בינואר 2022 בלבד,לפי SimilarWeb. יש יותר ממיליון מנויים בתשלום לפרסומים ב-Substack,לפי החברה, ו-10 הפרסומים המובילים בתשלום בפלטפורמה "מכניסים יותר מ-20 מיליון דולר בשנה".

נראה שלברי, האן ובראדפורד כולם מסכימים שהרווחים הכספיים שכותבים - אלה שמפיצים נזק ושנאה - מפיקים מסאבסטאק עודדו את חוסר שביעות הרצון שלהם מהחברה. מספרים כאלה הוכנסו לטיעון העומד של ברדפורד לעזיבה, היא אומרת: "הגילוי שהחברה שילמה לסופרים מסוימים מה שהסתכם בשכר כדי לגרום להם לפרסם את הניוזלטרים שלהם באמצעות Substack".

האן מעריך את הטיעון איתו מתמודדים מנהיגי Substack.

"אני מבין שזה נושא מסובך. אני מקבל את הרצון להגן ולהגן על חופש הביטוי ולהיות פלטפורמה לחופש הביטוי. זה נושא שאני עובד עליו הרבה בסינגפור. פשוט הרגשתי ש[Substack] לא מרוויח מספיק הבחנות ולהיות מקדימים עם עצמם לגבי האחריות שלהם, אם מה שמופץ הוא שקרי, זה לא חופש ביטוי, אני לא מרגיש בנוח עם השוויון הכוזב הזה אומר.

לאברי גם מביע "איזושהי אהדה" עם Substack.

"אם יימצאו שיש להם שליטה עריכה על חלק כלשהו בפלטפורמה שלהם, הם יאבדו את התואר העסקי שלהם - זה היה נופל לרצפה", היא אומרת. "ברגע שהם עושים את זה, הם מפסיקים להיות מו"ל, והם מתחילים להיות הוצאה לאור".

כאשר פנו לתגובה, נציג Substack אמר ל-Mashable שהם "מכבדים את החלטת הכותבים לגבי היכן הם רוצים לפרסם את עבודתם", וזו הסיבה שהם "מקלים" לארוז ניוזלטר של Substack ולעבור בצורה מסודרת לפלטפורמות אחרות.

"אמנם זה מבאס בכל פעם שכותבים עוזבים את הפלטפורמה, אבל אנחנו ממשיכים להאמין בחופש העיתונות ובחופש הביטוי, ונמשיך בגישת הידיים שלנו למתן תוכן", אמרו.

ייתכן שהציוץ נמחק

יש לציין שיש כאלה שמבקרים את Substack אבל ממשיכים להשתמש בפלטפורמה. קנט אנדרסון, מוציא לאור לשעבר במַדָעמהאגודה האמריקאית לקידום המדע ומנהל ההוצאה לאור שלNew England Journal of Medicine,היה משתמש ב-Substack מאז 2018, באמצעות הניוזלטר שלוהגייזר. הוא התבטא בפה מלא בנוגע לנוכחות של מידע מוטעה על הפלטפורמה.

"הכרתי את המייסדים [של Substack] וראיינתי אותם ל-The Geyser, שם הם הציגו את Substack כאלטרנטיבה לפלטפורמות של מידע מוטעה וכזו שמוקדשת לאמת", אומר אנדרסון. הוא מאמין שהם מאז "נטשו" את עמדתם.

"כשאתה נכנס למרחב המידע, מוטלת עליך החובה לדאוג - האם המידע שאתה מפרסם מדויק, לגבי מה שקוראים עשויים לחשוב או להאמין על סמך מה שאתה אומר להם, לגבי המוניטין שלך בחברה, ולגבי יושרה וחמלה", אומר אנדרסון. "זה מתאים לכל מי שמעורב, כולל ספקי פלטפורמות." הוא מוסיף ש-Substack ניזונה ל"מעגל קסמים" של מידע מוטעה וחוסר אמון.

אנדרסון עדיין לא עזב את Substack, אבל אומר ל-Mashable שהוא "שוקל אפשרויות וחלופות", ממשיך להישאר על הפלטפורמה לעת עתה.

עבור רבים, האטרקטיביות ש-Substack יכולה להציע פשוט לא הספיקה כדי למתן החלטות מסוימות. האן אומר ל-Mashable, "במובן מסוים, [העזיבה] הסתדרה. אבל לפני כל זה, הייתי שמח ב-Substack."