מה יש בהיסטוריית הצפייה של טאבלו? NewJeans, AI ונפילת FTX.

בשבועות שקדמו לאלבום החדש של קבוצתו Epik Highתּוּת, טאבלו בן ה-42 שיווק את הפרויקט בלהט של מילניום מקוון כרוני. "אני מכין ממים מלפני שהיו קיימים ממים, במשך 15, 16 שנים טובות", הוא אומר ומסביר מדוע בחר להקפיץ עשרות מהם כדי לקדםתּוּתבכל חשבונות האינסטגרם והטוויטר שלו. "יש לי מאות ממים מוכנים ללכת. אני מוכן."

טאבלו וחברי הלהקה טוקוץ ומיתרה הם אדריכלים של היפ הופ קוריאני, ויתכן שהחנון הטכנולוגי של טאבלו עזר להם להגיע לשם. "אני חושב שזו אחת הסיבות לכך ש-Epik High זכתה לאריכות ימים. היינו מהאמנים הראשונים בקוריאה שהיו בטוויטר, שהעלו את התוכן שלנו ביוטיוב". וכשביקשנו ממנו לשלוח רשימה של סרטונים בהם צפה לאחרונה, הוא לקח את הבקשה כפשוטו. "אני מניח שאחרים [אורחים של היסטוריית הצפייה] אוצרים את זה. אולי זה מה שהייתי אמור לעשות, אבל נכנסתי ישר להיסטוריה האמיתית שלי. אלה היו חמישה שממש הורדתי מיוטיוב".

מקריסת קריפטו ועד לעולים חדשים ב-K-Pop, הנה הבחירות המובילות שלו.

1. "סם בנמן-פריד התראיין בשידור חי על קריסת ה-FTX"

Mashable: היי טאבלו! הלכת לסטנפורד אני תוהה אם העניין שלך ב-FTX הוא תוצאה של זיקה תת-מודעת לעמק הסיליקון.

לוּחַ:היי! כן, זה אפשרי. כשהייתי שם יצאתי מגדרי כדי להרחיק את עצמי מכל הדברים הטכנולוגיים שהתרחשו סביבי. השותף שלי בשנה הראשונה לחדר, סטיבן צ'או, היה אחד האנשים הראשונים בגוגל. הוא עזר ליצור מפות גוגל ולהמציא את Street View, ואז הוא עבר ל[ניהול מוצר] ב-Uber. באותו זמן, גוגל הקימה טבלה ב-Stanford Quad וחילקה עלונים שכתוב עליהם "השתמש בגוגל". עד כדי כך מוקדם ומרגש זה היה. אבל כבר הגדרתי את עצמי כאמן. הייתי מאוד מודע לכמה יזמי עמק הסיליקון, ודאגתי שהצד האמנותי שלי יתאים באופן טבעי. אלו מחשבות שרק לילד בן 18 יהיו. כמו, "אני לא רוצה להיבלע על ידי עולם הסטארטאפ הזה ולהפוך למיליארדר".

חלילה!

כן, חלילה לא ללכת עם השותף שלי ולעשות את הדבר הזה בגוגל ולהרוויח מיליוני דולרים. אני צריך להגן על עצמי מזה ולהפוך למשורר או מה שלא נועדתי להיות. למרבה המזל, זה הסתדר, אבל אני מצטער על זה לפעמים. ואני חושב שזה חלחל לתוכי כי יש לי עניין עצום בטכנולוגיה.

צפיתי בזה [ראיון עם מייסד FTX הכושל סם בנמן-פריד] בשלמותו, מחכה לעלות על מטוס בבנגקוק. מה שעניין אותי זה שהבחור הזה שיקר בבירור. והוא ממש הרס את חסכונות החיים של אנשים רגילים. כששמעתי ש-ניו יורק טיימסהתכוונתי לעשות איתו ראיון, זה די התעסק לי במוח. הייתי כמו, "עדיין לא ראיתי ראיון אחד של הקורבנות, כל האנשים שהושפעו מזה." אבל הבחור הזה היה בכל התקשורת.

הרגשתי כמו, "אנחנו פשוט נמשיך להקשיב לשקר הבחור הזה? בסדר, בוא נראה איך הם ניגשו לראיון הזה." זה היה מרתק לצפות בו מול קהל מרמה סוציולוגית, אנושית. לקראת הראיון הזה הכותרות על הבחור הזה היו זוהרות. במקום "כל כך הרבה אנשים נפגעו [מחילופי הדברים האלה]," הכותרות היו כמו "חלומו הכושל של בחור צעיר". איך הכותרות האלו אמיתיות בכלל? חף מפשע עד שהוכחה אשמתו חל בשני הכיוונים. אתה לא יכול לקבל כותרות זוהרות שמזדהות עם מישהו.

זה קצת כמו, התעדכנת עם מה שקרה עם ת'ראנוס?

כַּמוּבָן! WeWork וכל החברות האלה

המיתוס של המייסד שהיה אמור להיות גאון ואז דפק את הכל. אולי זו תוצאה של תשומת הלב התקשורתית שהוקדשה לרמאים או לרמאים קודמים.

אני אפילו לא חושב שהמילה הונאה או הונאה חותכת את זה. הבחור הזה פשוט לקח את הכסף של אנשים והשתמש בו כשלו. אז הוא פשוט גנב. Theranos, WeWork, ברני מיידוף - האנשים האלה נמצאים בתודעה התרבותית הקולקטיבית שלנו. יש לי את הקסם הזה למה אנחנו מוקסמים. הייתה לי תיאוריה זו [שאנחנו] מתעניינים בנפילתם של אנשים שאנו מחשיבים ככוכבים כי הדוגמאות המושלמות לא ממש מלמדות אותנו הרבה. אזרחים שומרי חוק הולכים אחר החלומות שלהם וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה - זה מה שכולם רוצים [לעצמם], אבל אני לא יודע אם יש הרבה מה ללמוד מזה מלבד לקבל השראה. אבל יש אמִגרָשׁללמוד מלראות אנשים נופלים. הסיפורים האהובים ביותר שלנו הם על נופלים של גיבורים. אפילו בתנ"ך, לוציפר, כל הגיבורים היוונים. עכשיו אנחנו מקבלים את זה בחיים האמיתיים, בצורה דוקומנטרית.

2. "בוב דילן מסיבת עיתונאים בסן פרנסיסקו 1965"

אם זה סוג אחד של מסיבת עיתונאים עבור סוג אחד של אלילים, מסיבת העיתונאים של בוב דילן היא פורמט דומה אבל סוג אחר לגמרי של דיאלוג. מה מסקרן אותך בזה?

זה סרטון שאני צופה בו כל שישה, שבעה חודשים. בוב דילן מאוד מסוכסך עם כל השאר בחדר. הוא שם כדי לקדם את הדבר שלו אבל לא מרוצה להיות שם. אתה יכול לראות אותו די מנותק, צופה בזה וצוחק מזה. כל כך אהבתי את מסיבת העיתונאים הזו שעשינו עליה פרודיה כשהצגנו את האלבום החדש שלנו [ברצועה "תות"].

מה לגבי בוב דילן שניסית לחקות?

אני חושב שזה פחות קשור לחיקוי. הזדהיתי עם [דילן] כי הייתי בחדרים כאלה שבהם העלו אותי לבמה ואנשים מתייחסים אלי כאילו יש לי חשיבות כלשהי. אבל יחד עם זאת, אני מרגיש הרבה זלזול [מהם]. במצבים אלה, חלק מהאנשים נכנסים לפאניקה או כועסים או מתוסכלים. אבל בדרך כלל אני צוחק. בחיי, בקריירה שלי, עברתי דברים נוראיים לחלוטין. באמת שקשה למצוא בו הומור, אבל אני איכשהו כן. אני חושב שזו הנטייה הטבעית שלי. זה מה שאני מכיר במה שבוב דילן עושה במסיבת העיתונאים הזו. הוא היחיד בחדר ההוא שמודע למגוחך של כל העניין.

המשורר אלן גינסברג, חברו של דילן, נמצא בקהל. מעניין אותי שגינסברג התנהג כמעט כמו קונספירטור, שלח שאלות מצחיקות לדילן וצחק יחד איתו. הם מעורבים בבדיחה ביחד. בדיוק כמוך ומיתרה ותוקוץ. יש לך אנשים משלך בחדר שמקבלים אותך.

זו נקודה מצוינת. אני חושב שאני צופה בזה כדי להזכיר לעצמי שלעולם לא לקחת את עצמי ברצינות. בוב דילן הצעיר היה, לפחות בעיני, המאסטר של זה. הוא נמצא לעתים קרובות בחדרים שבהם כולם רציניים מדי לגבי האמנות שלו, והבחור שבמרכזה מסוגל איכשהו לזהות כמה זה מגוחך. Epik High תמיד היה כזה. ולפעמים אני צריך להזכיר לעצמי להמשיך בזה. כי רק ככה תישאר שפוי בעולם שבו סם בנקמן-פריד יושב במכנסיים קצרים, מצמרר על אי [ומתראיין על ידיניו יורק טיימס]. אנחנו צריכים תמיד להכיר כמה סוריאליסטי וכמה כל זה מגוחך.

3. "הסכנה האמיתית של ChatGPT"

איך אתה מרגיש לגבי עתיד פוטנציאלי שבו כותבי שירים משתמשיםכלי בינה מלאכותית כמו ChatGPTלכתוב מוזיקה?

יש סרטון שפרסמתי לאינסטגרם שלי שבו ביקשתי מ-ChatGPT לכתוב ראפ בסגנון Epik High. פרסמתי את זה כי זה היה מצחיק אבל, כמובן, זה לא נהדר. משהו ש-ChatGPT כתב לא הולך להיות טוב כאילו אני כותב אותו. אבל עלינו להיות מודעים לכך שהדברים האלה משתפרים באופן אקספוננציאלי. פרסמתי את הסרטון עם כיתוב כמו "התפטרתי מהעבודה שלי היום".

הדרך שבה אני ניגש לטכנולוגיה היא: ברגע שאתה יודע על זה, זה בזבוז זמן לשבת ולדון אם זה טוב או לא. כי זה שם. אנחנו צריכים לדון איך לטפל בזה. Chat GPT עומד לשנות באופן מהותי את הדרך בה אנו מתקשרים ויוצרים, וזה לא יכול להיות רק רמאות.

אני מעדיף שכל מי שעושה עבודה יצירתית בכלל יגיד "איך אני יכול להשתמש בזה כדי להגביר את מה שאני עושה?" במקום "זה לעולם לא יהיה טוב כמוני". כי זה יכול להיות. מדע בדיוני הוא רק בדיוני עד שהוא הופך למדע של ממש. כדי לא להיות מוחלף, אתה צריך למצוא דרך להשתמש ב-[AI] שבו אתה עדיין חלק מהמשוואה.

ואני מתכוון, יש אנשים שהם פשוט סופרים איומים. הם יצטרכו עזרה.

4. "11 מונולוגים מעולים לסרטים"

הייתי מדבר איתך על זה עוד 20 דקות, אבל אני חייב להעביר אותנו הלאה. ספר לי על 11 המונולוגים הטובים ביותר של הסרט.

זה מצחיק שאנחנו מדברים על זה מיד אחרי Chat GPT. מונולוגים קלאסיים, סולילוגים כתובים היטב ודיאלוג תמיד היו הז'אנרים האהובים עלי. תמיד התעניינתי בכתיבה, ודמיינתי שאהיה יוצר קולנוע או תסריטאי בשלב מסוים בחיי. וזה היה בגלל הנאומים הגדולים האלה, הן בעולם האמיתי והן בעולם הבדיוני. אני אקשיב לסרטון היוטיוב בזמן שאני מנקה את הבית. כל מה שאני עושה זה לשאוב אבק, אבל מונולוג מגיע ואני אומר, "אני שואב אבק עם מטרה!" יש כל מיני אוספים כאלה ביוטיוב, ואני צופה בהם לעתים קרובות כשאני צריך סוג של עידוד או ביטחון.

שמתי לב שכל 11 היו גברים. אני צריך אחד מאישה חזקה!

זה רק אומר לך שאנחנו צריכים דמויות נשיות כתובות טוב יותר, נכון?

בהחלט, ואמרת קודם שפעם היית רוצה לכתוב תסריטים.

אני עובד על אחד מזה כמה שנים. זו תוכנית תסריטאית עם החברה של סקוטר בראון המבוססת על החוויות שלי, הסיפור שלי. אולי מאוחר יותר אם הדברים יסתדרו אוכל לספר גם סיפורים אחרים.

האם הייתם מלחינים גם את המוזיקה להופעה ההיא?

כלומר, אם הם היו רוצים שאני אעשה זאת.

זה יכול להיות נחמד לשמוע איך מישהו אחר מפרש את הסיפור שלך.

נכון, גם זה יכול להיות מגניב. לאחרונה עשיתי את המוזיקה לסדרה קוריאנית שעתידה להיות בנטפליקס, אם כי אני לא חושב שאני יכול להגיד את השם עדיין. אני מתעניין יותר ביצירת מוזיקה לפרויקט של אדם אחר.

5. NewJeans (뉴진스) "דיטו" רשמי MV (צד A)

היסטוריית הצפייה שלי היא בעצם סרטונים שצפיתי בהם לבד בשדה תעופה או סרטונים שצפיתי בהם עם הבת שלי. מה שבאמת אהבתי בפרויקט הניו-ג'ינס הזה הוא שיש סיפור גדול יותר שהם מספרים [על] אדם צעיר שמרגיש מנוכר. זה מבטא בצורה מאוד פואטית את מה שעובר על מישהו בגיל הזה. הבת שלי תיכנס לגיל הזה די בקרוב. היא בת 12 עכשיו, והיא הייתה כמו "אבא, אתה חייב לבדוק את הסרטון הזה. הסיפור של הילדה כאן ממש תפס אותי".

אני אוהב את האנשים האלה שעדיין מחדשים. כל תפיסה שיש לנו לגבי איך נראה ונשמע K-Pop, ברור שהם מרחיבים את המעטפת. ואני מקווה לראות יותר מזה. אם לשפוט לפי הסרטון, אני חושב שהם ממש עובדים איתו כמו סרט קצר סוג של [במאי]. אחד האמנים שכתבו על "דיטו", החצאיות השחורות, היה פעם אמן שהיה חתום עליי. אני אוהב שמישהו שאנשים יחשבו שהוא כמו מוזיקאי אינדי שהתרחק מ-K-Pop כותב על שיר K-Pop. בסרטון אחר של NewJeans, אחת החברים היא סירי, והרצף הזה מדהים. אני חושב שיש מישהו [מאחוריו] שגם מודע לדברים שהם ייחודיים לזמנים הנוכחיים.

האם בדקתם את הידע כיצד מתחברים הקליפים של הקבוצה?

הבת שלי הסבירה לי את זה. הייתי כמו, "הו, לפרויקט הזה יש השקפת עולם." נראה שהרבה מהכסף שמאחורי ה-K-Pop והרבה מהאנשים שמקבלים החלטות מזלזלים באנשים צעירים, וזה אירוני כי משם מגיע הכוח והעושר שלהם. אני מרגיש קצת את חוסר הכבוד הזה כי חלק מהתוכן שהם מוציאים... אני לא אומר שזה רע! זה טוב. הכל ב-K-pop נעשה היטב. אבל אני יכול לראות שמי שקיבל החלטות מזלזל בילד בן ה-12, כמו הבת שלי, או המתבגר בן ה-15, חושב שזה היקף מה שהם רוצים.

אני מרגיש ש[צוות ניו-ג'ינס] מכבד[ים] שבתי בת ה-12 יכולה לחשוב על נושאים כמו ניכור וחרדה וטכנולוגיה והידע העמוק יותר מאחורי הדברים. הם לא חושבים שרק ריקוד ושירה מצוינים וסרטונים במראה בתולי יספיקו.

הייתי טוען שזה מה שהפך את BTS למצליח כל כך. כל כך הרבה מזה היה תלוי בסיפור שלהם על ידידות לאורך מוות ואובדן. זה ממש פרוע מכיוון שדיווחתי על זה בשנתיים האחרונות לראות כמה חברות אחרות לא תופסות. כשאני מדבר איתם, הם באמת לא מבינים את זה.

הם לא מבינים את זה. וכשהם רואים שהאסטרטגיה הזו עובדת ומנסים אותה, אתה לגמרי יכול לראות שהם לא באמתלְקַבֵּלזֶה. אז זה הופך לבלגן הנורא הזה של לא להבין מה זה. BTS הוא דוגמה מצוינת. הם הצליחו לספק ויזואליה ומוזיקה ומילים בצורה שאפשרה למעריצים שלהם להרגיש שהם מבינים שהם יצורים מורכבים. גורם זה זוכה להערכתם של רבים אחרים בתעשייה.

זה בערך מה שהפך את Epik High למה שהיה. כאשר השקנו לראשונה לסטרטוספירה, אני חושב שזה היה בגלל כל העניין הזה, הידע והחשיבה הכרוכה בכך. תמיד תפסתי את הקהל שלי - לא משנה באיזה גיל הם, לא משנה מי הם - מסובך ומורכב כמוני. ושהתוכן שלי צריך להיות הכי כנה שאני יכול להיות. תמיד יש סביבי אנשים ששואלים, "אבל הם יקבלו את זה?" ואני חושב שזו השאלה הכי גרועה לשאול.כַּמוּבָןהם יקבלו את זה - הם חיים, לא? כל מי שחי חיים הוא סופר מסובך ומורכב ומסוגל לכל כך הרבה רגשות שונים. פשוט לא ניתנת להם הזדמנות להרגיש אותם.