מגיפת הקורונה גבתה מחיר מבריאות הנפש של בני נוער, אך צעירים ובני נוער מוצאים דרכים להתמודד ולשגשג. קרדיט: מאלטה מולר / Getty Images
להתקדם מצריך מיקוד. סדרת ה-Social Good של Mashable מוקדשת לבחינת מסלולים לטוב יותר, ומדגיש נושאים חיוניים להפיכת העולם למקום טוב יותר.
עוד במרץ, ג'ושוע ריברה בדיוק סיים לתכנן את חייו לאחר סיום הלימודים.
עד הקיץ, לאחר שרכש את התואר שלו בצילום מהמכון הטכנולוגי לאופנה בניו יורק, הוא ינחת בלוס אנג'לס. ריברה, בת 20, מצאה דירה ושותפה. הוא קבע התמחות והופעות עצמאיות. הוא ראה בעיני רוחו לפרוץ לצילומי אופנה ולייף סטייל.
ואז המגפת הקורונהפגע ותוכניותיו שהונחו בקפידה התפרקו במהירות. שיעורי גירוי הפכו וירטואליים וריברה חשה פחות השראה. הוא איבד את עבודתו כפקיד קבלה במספרה. מכנסי טרנינג החליפו את התלבושות המסוגננות שפעם התגאה בללבוש. הוא התחיל ללכת לישון בשלוש לפנות בוקר והתעורר מאוחר אחר הצהריים. בדרך כלל עליז וחדור מוטיבציה, ריברה חשה יותר ויותר חרדה ומדוכאת.
הניסיון של ריברה מוכר לכל מי שחש לא מעוגן על ידי המגיפה, אבל יש דאגה מיוחדת לגבי האופן שבו בני נוער וצעירים כמוהו יתמודדו עם טלטלה חברתית, כלכלית ופוליטית חסרת תקדים, בדיוק כשהם לומדים לנווט בעולם באופן עצמאי. הורים ומטפלים.
העוקבה הדמוגרפית של ריברה - אלה שנולדו אחרי 1996 וידועים בשםדור ה-Z- כבר נמצא בסיכון לבעיות בריאות נפשיות מוגברות מסיבות שאינן מובנות לחלוטין. שיעור ההתאבדויות בקרב בני 10 עד 24 ישעלהבקצב מפחיד בעשור האחרון, ונתונים ראשוניים מראים שיש סיבה לחשוש לרווחתם הרגשית והפסיכולוגית במהלך המגיפה. אסֶקֶרשנערך ביולי על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן מצא כי רבע מהנשאלים בין 18 ל-24 שקלו ברצינות התאבדות ב-30 הימים האחרונים. בקרב המשיבים בכל הגילאים, 11 אחוז דיווחו על חשיבה אובדנית.
ממצאים כאלה מדאיגים ודורשים מימון ומשאבים מוגברים לטיפול בבעיות בריאות הנפש של בני נוער, אך הם מסתירים מגמה חשובה נוספת: גם בני דור ה-Z מפגינים חוסן מרשים בתגובה לשינויים בלתי נתפסים בחיים. למרות שלעיתים קרובות לעג להם על היותם רגישים וזכאים יתר על המידה, בני נוער ומבוגרים צעירים פונים לטיפול עצמי, ביטוי יצירתי, שירות לזולת, פתרון בעיות המצאתי וצורות אחרות של צמיחה אישית כדי להתוות דרך דרך מה שעשוי להיות בסופו של דבר אחד הזמנים הקשים ביותר בחייהם.
"אני צריך לעשות יותר טוב בשביל עצמי. אני לא הולך רק לשבת כאן ולא לעשות כלום".
ריברה אומר שהחודשים הראשונים של המגיפה הרגישו כאילו וילון נסגר על חייו, ממש כמו שהוא פושט על בימת תיאטרון. ואז באמצע יוני, הוא הבין שהמגיפה לא תשתנה, אז הוא נאלץ במקום זאת.
"COVID לא ייעלם בקרוב," הוא חשב. "אני צריך לעשות יותר טוב בשביל עצמי. אני לא הולך רק לשבת כאן ולא לעשות כלום".
הגילוי הניע את ריברה להציע לחברים צילומי צילום מרוחקים חברתית בחינם כדי שיוכל להמשיך ליצור אמנות. זה הפך לכמה צילומי פרילנסרים בתשלום, ש"הציתו" את הדחף שלו לעשות יותר. הוא החליט להירשם לתוכנית החד-שנתית של FIT לניהול עסקי אופנה. ריברה אומר שהקורסים הווירטואליים אינם קלים, במיוחד ללא גישה לציוד מיוחד שבית הספר ישאל לתלמידים במהלך שנת לימודים טיפוסית, אך התוכנית החיה את אמונתו בקריירה בתחומו.
"אני אסיר תודה שהצלחתי לקבל נסיגה...", הוא אומר. "עכשיו אני מרגיש שיש לי מטרה."
חשיבות ההשתלטות
ד"ר ניקול בראון מכירה היטב את סיפורה של ריברה מכיוון שהוא מטופל בבריאות ילדים חזקים, פרקטיקה רפואית בעיר ניו יורק המשרתת בעיקר צעירים שחורים וחום, שרבים מהם נמצאים ב-Medicaid. ד"ר בראון, רופאת ילדים וקצינת בריאות ראשית של המרפאה, ראתה מסלול דומה בקרב חלק מהמטופלים הצעירים שלה. היא הייתה מודאגת במיוחד מבכירי תיכון עם היסטוריה של חרדה, שתסמיניו עלו בתחילת המגיפה. זמן קצר לאחר מכןג'ורג' פלוידעם זאת, מותו של הצעירה אמרה שהיא חשה שינוי עקב השתתפות בהפגנה מקומית נגד אלימות המשטרה.
"אפשר היה לראות את השינוי", אומר ד"ר בראון. "היא נדלקה כשדיברה על זה."
החוויה לא שינתה מהותית את האבחנה שלה, אבל ד"ר בראון אומרת שהיא נתנה לנערה הזדמנות להילחם למען מטרה חשובה תוך חיבורה לקהילה גדולה יותר של פעילים ועמיתים. היא לא הייתה המטופלת היחידה של ד"ר בראון שהחלה את המגיפה עם מצבי בריאות נפשית בסיכון גבוה ומצאה פורקן חדש בלמידה על צדק גזעי ותומכת בו.
Mashable Top Stories
"כאשר למבוגרים צעירים יש את תחושת הסוכנות הזו, כאשר הם אלו שקובעים את גורלם ועתידם, זה חלק חשוב מאוד מהאופן שבו הם מסתגלים לנסיבות שליליות", היא אומרת.
באופן כללי, ד"ר בראון אומר שבני נוער החווים מצוקה ומצוקה רגשית או פסיכולוגית נמצאים במצב הטוב ביותר לשגשג כאשר הם נתמכים על ידי מבוגרים אכפתיים, לא שיפוטיים, הפתוחים לדבר על בעיות נפשיות ולפנות לטיפול, במידת הצורך. בני נוער ללא תמיכה כזו עלולים להמשיך להיאבק, לא משנה כמה הם ינסו למצוא סיפוק. ללא קשר לנסיבות, בני נוער ומבוגרים צעירים לא צריכים להרגיש שהם נכשלו אם החוסן אינו בא בקלות או בעקביות, אומר ד"ר בראון.
תעדוף מיומנויות טיפול עצמי ופתרון בעיות
שנה לפני המגיפה, אבי סנצ'ז הייתה תלמידת תיכון בברקלי, קליפורניה, כשהיא מרגישה המומה מלימודי בית ספר קפדניים. היא אימצה גישת "א או כלום" לבית הספר וההתמקדות הייחודית שלה בלימודים פירושה שהיא אכלה גרוע, מה שבסופו של דבר תרם להתפתחות דלקת התוספתן. העומס על בריאותה הפיזית והנפשית הוביל אותה לראות מטפל, שם למדה כיצד לנהל חרדה באמצעות מיומנויות ארגוניות בסיסיות, רישום יומן ולקחת זמן להיטען.
"מעולם לא ידעתי שאני צריך לטפל בעצמי רק בתור מושג", אומר סנצ'ז.
"אני לא חושב שהייתי אותו אדם שהייתי בתחילת ההסגר".
השיעור הזה הפך לאין ערוך באביב הזה. תקוע בבית, סאנצ'ז, בן 18, בילה זמן בהכנת צמידי חברות, בציור, בצפייה בנטפליקס ובתרגול של הכרת תודה, אפילו כשההרגל האחרון הזה נעשה קשה יותר לחזור על עצמו בעקבות מקרי מוות מרקיעי שחקים הקשורים ל-COVID-19, למותו של פלויד ולמצב האזרחי. אי שקט שבאו בעקבותיו. סאנצ'ז גם פשוט ישבה עם המחשבות והרגשות שלה, משהו שהרגיש בלתי אפשרי לעשות לפני הקורונה בגלל המחויבויות החברתיות והאקדמיות התובעניות שלה. במקום לצלול אותה עמוק לתוך הרהורים מודאגים, הזמן הבדיד הזה עזר לסאנצ'ז להכיר את עצמה טוב יותר.
היא גם ניסתה להפיק את המיטב מהרבה אכזבות. כשהגיע סיום הלימודים, היא הצטלמה ליד המחשב שלה בזמן שהטקס הוירטואלי התגלגל. כדי לציין את ציון הדרך הזה, סאנצ'ז וחבר נסעו במכוניות נפרדות לחוף באזור המפרץ וצפו בשמש זורחת. הם ניסו למצוא את הבטנה הכסופה בשנה האחרונה שנקטעה.
"אני לא חושבת שהייתי אותו אדם שהייתי בתחילת ההסגר", היא אומרת.
תמיכה באחרים
טיפול עצמי היה אכן אחד הנושאים המרכזיים שעלו מתוך חדשמדריך לבריאות הנפשמיוצר על ידיDoSomething.org, קהילה לצעירים המעוניינים בשינוי חברתי, והיוזמת BlueSky, תוכנית להגברת הגישה לבריאות הנפש בבתי ספר בקליפורניה. הפרויקט המשותף יצא לסקר בני נוער על חוויותיהם בבריאות הנפש יחד עם טיפים להתמודדות. יותר מ-50,000 בני נוער השתתפו, והמדריך משקף כמעט 75,000 טיפים שהוגשו באמצעות הסקר.
בנוסף לטיפול עצמי, הדו"ח מצא שלמידה מרחוק ועזרה לאנשים אהובים היו שני נושאים מרכזיים נוספים עבור בני נוער. ברייס וויליאמס, סגן נשיא לרפואת MindBody ב-Blue Shield מקליפורניה, חברת הביטוח ללא מטרות רווח שמנהלת את יוזמת BlueSky, אומר שהשירות לאחרים הופיע שוב ושוב כישורי התמודדות בתוצאות הסקר. בני נוער רצו לתמוך במשפחה ובחברים תוך כדי תרומה לקהילות שלהם על ידי משלוח מזון לשכנים מבוגרים, תפירת מסכות, התנדבות בבנקי מזון, או הקמת פרויקטי שירות משלהם כדי לעזור לאנשים במצוקה.
"זה לא היה רק 'מה אני עושה כדי לעזור לי?" אומר וויליאמס.
נראה כי משתתפי הסקר נכנסו למקום בו חשו שמבוגרים כשלו בטיפול במצב חירום בבריאות הציבור, קריסה כלכלית ותסיסה אזרחית. זה הוביל לתחושות של חרדה אך גם עזר לבני נוער לפתח תחושת סוכנות רבה יותר על פני נסיבות בלתי צפויות. וויליאמס אומר שהמשיבים החזיקו בו זמנית ברגשות מורכבים כמו עצב, כעס, בלבול והרצון לחולל שינוי. וויליאמס מציע שהם פעלו מתוך תסכול, ייאוש ונחישות כאילו אמרו למבוגרים האחראים, "יאללה, חבר'ה, תעשו מעשה... אנחנו לא רק נתלונן... נתחיל לעשות משהו בנידון בזירות שבהן אנחנו יכולים לשלוט".
עבור ריברה, שלא השתתף בסקר, סיוע למישהו אחר פירושו לתמוך בסבו וסבתו, איתם הוא גר, כאשר שניהם נדבקו ב-COVID-19. כשסבתו אושפזה בבית החולים, הוא הביא לה מוצרי טיפוח ובגדים. בבית הוא עשה את המטלות של סבו, הוציא את האשפה והסתובב עם הכלב. סבא וסבתא שלו בריאים עכשיו, אבל הטיפול בצרכיהם גרמה לריברה להרגיש מוצלחת: "אני יכול לדאוג לעצמי וגם לאחרים".
מציאת מוצאים יצירתיים
כמו ריברה, שידע שצילום הוא קריטי לחוסן שלו, אינספור בני נוער אחרים פנו לביטוי יצירתי כדרך להתמודד עם המגיפה ואירועים טראומטיים אחרים. בתגובות שנאספו על ידי DoSomething.Org ויוזמת BlueSky, בני נוער דיווחו על מעורבות במגוון רחב של ביטוי אמנותי, כולל ריקוד, מוזיקה וכתיבה.
מינה אסלן, רכזת תכניות נוער בראש זרם, יוזמה שתומכת ברווחת הנוער באמצעות טכנולוגיה, אומרת שבני נוער ומבוגרים צעירים להוטים לא רק לצרוך תוכן יצירתי אלא ליצור תוכן משלהם, במיוחד באינסטגרם וב-TikTok. בתוכנית של Headstream לחדשני נוער, 20 המשתתפים בילו את החודשים האחרונים בבניית חללים דיגיטליים כדי לתמוך בבריאות בני נוער. זה כולל פלטפורמות לבריאות הנפש עמית לעמית, קמפיינים לקידום מדיה חברתית, סרטים דוקומנטריים על נושאים חברתיים וזינים אמנותיים.
אסלן אומר שבני נוער בתוכנית Headstream השתמשו ביצירתיות כדי להילחם בתחושות של חוסר אונים. "החוסן שלהם נובע מהרצון לשנות את החברות שבהן הם חיים", כתבה באימייל.
"הרבה צעירים נתקלים באתגרים עמוקים בפעם הראשונה והם מוצאים את עצמם מוכנים לזה".
ג'ניס ויטלוק, מנהלת תוכנית המחקר של אוניברסיטת קורנל בנושא פציעה עצמית והחלמה ויועצת בכירה לקרן JED, ארגון לבריאות רגשית ומניעת התאבדויות של נוער, אומרת שהדחף לבטא את עצמם הגיוני מכיוון שבני נוער וצעירים הם "באמת מונעים" ליצור בשלב זה בחייהם.
כדי למצוא או לשמר מומנטום כזה, וויטלוק ממליץ לצעירים לפתח ולהיצמד לתוכנית שעוזרת להם להתמודד עם נסיבות המשתנות במהירות. ככל שהמגיפה הופכת למאתגרת יותר במהלך חודשי הסתיו והחורף, יחד עם חוסר הוודאות סביב הבחירות לנשיאות והמאבק המתמשך למען צדק גזעי, ויטלוק קורא לצעירים - ובני משפחותיהם - להתכונן לחיים שיהפכו קשים עוד יותר. זה אומר שיש לך "רפרטואר" של מיומנויות ותרגולים שאפשר להסתמך עליהם ולהישאר מחוברים לאהובים ולעסוק בפעילויות מספקות.
"אנשים לא יודעים שהם עמידים עד שהם עומדים באתגר שדורש מהם להיות גמישים", אומר ויטלוק."הרבה צעירים נתקלים באתגרים עמוקים בפעם הראשונה והם מוצאים את עצמם מוכנים לזה".
אם אתה רוצה לדבר עם מישהו או שאתה חווה מחשבות אובדניות, Crisis Text Line מספק תמיכה חינמית וסודית 24/7. שלח טקסט CRISIS ל-741741 כדי להיות מחובר ליועצת משבר. צור קשר עם קו העזרה של NAMI ב-1-800-950-NAMI, שני עד שישי בין השעות 10:00 - 18:00 ET, או אימייל[מוגן באימייל]. הנה א רְשִׁימָה של משאבים בינלאומיים.
רבקה רואיז היא כתבת בכירה ב- Mashable. היא מרבה לסקר בריאות נפשית, תרבות דיגיטלית וטכנולוגיה. תחומי ההתמחות שלה כוללים מניעת התאבדות, שימוש במסכים ובריאות נפשית, הורות, רווחת נוער ומדיטציה ומיינדפולנס. לפני Mashable, רבקה הייתה כותבת צוות, כתבת ועורכת ב-NBC News Digital, מנהלת פרויקט דוחות מיוחדים ב-The American Prospect וכותבת צוות ב-Forbes. לרבקה יש תואר ראשון ממכללת שרה לורנס ותואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת ברקלי. בזמנה הפנוי היא נהנית לשחק כדורגל, לראות טריילרים לסרטים, לנסוע למקומות שבהם היא לא יכולה לקבל שירות סלולרי ולטייל עם הבורדר קולי שלה.
