בובות, רצח,רחוב סומסוםתביעות משפטיות— מזה עשויים שוברי קופות קיץ... נכון? ובכן, לפי המבקרים, לא כל כך.
ביקורות עבורהרציחות של Happytimeלא נראים כל כך מאושרים למרות הקאסט עטור הכוכבים שלו - בראשות מליסה מקארתי - הסרט נואר/קומדיה עתיר הבובות לא מצליח כל כך בחצר דעת הקהל.
ביים בריאן הנסון (בנו של יוצר החבובות המנוח ג'ים הנסון),הרציחות של Happytimeפרודיה על סיפורי בובות מסורתיים בלוס אנג'לס המאוכלסת בבני אדם ובובות. משימוש בסמים לסצנות סקס גרפיות, הHappytimeהטריילר מבהיר שזה לא הביקור הממוצע שלך עם קרמיט הצפרדע. ועדיין, בעוד שטרופ הבובות השובב בהחלט עבד בעבר, נראה שהוא לא שר (או מחקה) בדיוק כמו פעם.
בדוק כמה דעות של המבקריםהרציחות של Happytimeלְהַלָן.
זה משתדל יותר מדי
Mashable Top Stories
הרציחות של Happytimeמנסה כל כך נואשות לדחוף את מעטפת המגונה עד שהיא עוברת לתחום של היותו באופן מדהיםומַצחִיק. אני באמת לא יכול למנות פעם אחרת שבה ישבתי בתיאטרון וראיתי שקט מחריש אוזניים נופל על קהל במהלך קומדיה מאשר בהקרנת העיתונות שלי בשביל זה. זה לא עצם הרעיון של צפייה בבובות מתנהגות שובבות שהוא פוגע או מזעזע; מה שמזעזע הוא איך הסרט של הנסון, שנכתב על ידי טוד ברגר עם סיפור מאת די אוסטין רוברטסון,חושבזה מצחיק ועצבני כשהוא ממשיך לעשות מעצמו צחוק לאורך כל זמן הריצה (למרבה המזל הקצר) של 91 דקות.הרציחות של Happytimeהוא כמו הבחור הזה שמתבזבז מוקדם מדי במסיבה, לוקח את הדברים ל-11 כשכל השאר בנוחות בשבעה. זה כאילו קבוצה של בובנאים שנאלצה לעצור את חוש ההומור הצופר שלהם במשך שנים, סוף סוף חופשיה לצעוק כל בדיחה גסה בבת אחת.
זה לא צריך להפתיע ש"Happytime" בא בצורה מופרכת כמטאפורה לגזענות. אבל החישוב המוטעה הקטלני ביותר שלו הוא ההחלטה להעלות כל כך הרבה מהתפאורה הגסה ביותר שלו ל-15 או 20 הדקות הראשונות, ולמנוע משאר הסרט את ערך ההלם שהוא כל קיומו. עד אמצע הדרך, הסרט כל כך מושך רעיונות שהוא פונה להפוך בדיחות חד-פעמיות מטומטמות (דמויות המתייחסות למקארת'י בתור גבר, "אידיוט אומר מה?") לריצה ממושכת עד כאב.
ניסיונותיה לפרשנות חברתית נכשלים כישלון חרוץ
הרציחות של Happytimeגם מנסה במסורבל להשתמש בעולמה מלא הבובות כמטאפורה לקלאסות, גזענות וסקסיזם באמריקה המודרנית, שכן בובות נרדפות ועשויות להיות התחת של בדיחות פוגעניות. עם זאת, הנושאים האלה לא ממש מפותחים והם נשכחים במידה רבה ברגע שסיפור תעלומת הרצח נכנס להילוך. במקום זאת, מיקום הבובות כגזע שנרדף היסטורית הוא פוגעני ומגוחך יותר מהפרשנות החברתית החכמההרציחות של Happytimeברור שהקהל שלו יאמין שכן.
מאיה רודולף זורחת בתוך לבד
כמו תמיד, מקארתי הוא תענוג, מעלה את החומר הלא אחיד עם ברק קומי עקבי המסומן בפיזיות רחבה; הסצנה שבה הדמות שלה נוחרת "סוכרוז מדרגה א'", מספיק כדי להרוג בן אדם רגיל, היא צמרמורת. היא גם מפגינה כימיה בולטת עם כוכבת הבובות שלה, שמדובבת ומומחית על ידי בארטה. יותר מ-125 דמויות הבובות, שנוצרו כולן במיוחד עבור הסרט, מציגות יצירות בולטות רבות, אם כי לא כאלה שצפויות להופיע על מדפי חנויות הצעצועים. אבל הסרט נגנב כמעט על ידי פרפורמר אנושי, רודולף, שמעניק לבאבלס מתיקות כמו עליזות.
זוהי עדות מדהימה למאיה רודולף הנהדרת שהיא כמעט מתנשאת מעליה, משחקת את המזכירה האוהבת של פיל עם מספיק עיניים איילה כדי להציל כמה מהסצנות שלה. אחרי כל השנים האלה ב-"SNL", היא מאסטר מוחלטת בהצלת צחוקים ממערכונים ארוכים מדי שמתרוצצים לאדמה - היא עושה בסרט הזה יותר עם פיק-לוק ובננה ממה שהנסון משיגה עם 50 בובות היפר-מיניות וכל פות שנתפרו ביד שדירוג R יכול לקנות.
יש לנו מזל שזה רק 90 דקות
"Happytime Murders" לא יכול לדגדג את העצם המצחיקה מספיק כדי לקבל יותר מכמה צחוקים אפילו מאלמו. קשה להדגיש יתר על המידה את המידה שבה ההומור הילדותי מניב תשואות מצטמצמות, שכן יוצרי הסרט (הנסון והסופר טוד ברגר) פוסעים על בדיחות של בובות מלוכלכות עד כדי ללבוש חורים בהן.
גב' מקארתי הוכיחה את החוזק הקומי שלה בכל מיני חברות, אז למה לא לצד בחור כחול מעשן שרשרת בחליפה מקומטת? היא ושאר השחקנים הלא דוממים - בעיקר גב' בנקס, מאיה רודולף ולסלי דיוויד בייקר - זוכים לעשות קצת ריפים מטופשים, אבל זה בעיקר דברים עייפים וחסרי דם. העלילה צריכה להיות תירוץ להמצאה קומית, אבל היא בעיקר מפריעה, מה שגורם לי לחשוב שסרט עלילתי זה לא באמת מה שפיל ודומיו צריכים או ראויים לו. כמו אחיהם המיינסטרים Muppet, הם עשויים להיות יותר בבית במסננים קטנים יותר, בקטעים קצרים יותר. בלי חוסר כבוד.