אם יש משהו שאנשים דיברו עליו הרבה בקאן השנה, זה נטפליקס.
שילובו של המפיץ בתחרות המרכזית של הפסטיבל פתחה ויכוח ענק הלוך ושוב - שנבע על ידיהערות מחברי המושבעים פדרו אלמודובר וויל סמית'-- זה לא נראה כאילו זה יגווע בקרוב.
עכשיו, כששני הסרטים שלהם הוצגו, דבר אחד ברור: בין אם אתה מסכים או לא מסכים שהם כאן, נטפליקס בהחלט הביאה משהו מיוחד לפסטיבל.
סיפורי מאירוביץ, שהוקרן ביום ראשון, הוא הסרט השני של נטפליקס בתחרות. זה מרגש, זה מצחיק, זה כתוב בצורה יוצאת דופן, ו- אולי הזכור ביותר - זה תזכורת לכמה טוב אדם סנדלר יכול להיות כשהוא לוהק לתפקיד הנכון.
Mashable Top Stories
הסיפור נסוב סביב משפחה מבולגנת ושבורה שכולן סובלות ממשברי זהות משלה: דסטין הופמן הוא אב מזדקן שמתייסר מהקריירה האמנותית הדועכת שלו; אדם סנדלר הוא אחד מבניו, דני, אבא מחוסר עבודה שנפרד לאחרונה מאשתו; מתיו (בן סטילר) הוא אחיו למחצה - אדם שבחירת הקריירה שלו גרמה לו להצליח כלכלית, אך הותירה אותו מבודד מאחיו. כולם מצליחים בדרכם שלהם, אבל כולם מרגישים כמו כישלונות.
כולם בסרט, למעשה, חבולים במידה מסוימת. לאמה תומפסון יש תפקיד קטן (אך מבדר) כאשתו האלכוהוליסטית של הופמן, בעוד שאמה מארוול מגלמת את בתו ג'ין - אישה פגועה המתמודדת בשקט עם טראומת העבר שלה. הן דמויות מעניינות, ואחת מנקודות התורפה הבודדות של הסרט היא שהסיפורים שלהם מרגישים מעט לא מפותחים.
היחסים בין השלישייה שבמרכז הסרט - דמותו של הופמן ושני בניו - מטופלים בצורה מושלמת. לכותב/במאי נוח באומבך יש דרך יפה בדיאלוג, והופמן, סטילר וסנדלר עשו ביצועים מצוינים. הדמויות שלהם גולמיות, פגיעות, חביבות/מתסכלות באותה מידה, ובעיקר אמינות.
"בסרטים שלי מעניין אותי הפער בין מי שאנחנו רוצים להיות ומי שאנחנו, ועד כמה רחוק הפער הזה", אמר באומבך במסיבת עיתונאים לאחר ההקרנה.
בסופו של דבר,סיפורי מאירוביץהוא ביטוי הראוי להפליא של הנושא הזה.