המענישהיה תוספת בלתי צפויה לסגל גיבורי העל של מארוול ונטפליקס, שתוכנן בתחילה להאיר את דרדוויל, ג'סיקה ג'ונס, לוק קייג' ואיירון פיסט, לפני שהפגיש את הגיבורים "ברמת הרחוב" עבורהמגינים.

אבל האנטי-גיבור המטריף את האקדח עשה סנסציה כזו בעונה 2 שלנוֹעָז, הודות לביצועי השכבות של ג'ון ברנת'ל, זה נראה כמו דבר לא מובן מאליו לסובב את פרנק קאסל לסדרה משלו, שהייתה לאחרונהחודש לעונה 2.

ניתן למעוךשוחח עם השואוראן סטיב לייטפוט - שעבד עליו בעברחניבעלונרקוס-- על הבאת הגיבור האפל ביותר של מארוול למסך הקטן של נטפליקס.

יש הרבה דרכים שונות שיכולת ללכת איתןהמעניש, בהתחשב בכל האיטרציות השונות של הדמות, אבל אני אוהב את זה בראש ובראשונה, זה סיפור על ותיקים ועל הדרך שבה המדינה מכשילה אותם. מה משך אותך לכיוון הזה במיוחד?

הדבר הבסיסי עבורי היה, כמובן, פרנק הוא ותיק... האירוע שהופך אותו למעניש מתרחש בבית, אבל חשבתי שזה פשוט מאוד קשה לספר את הסיפור של פרנק קאסל ולא שהתוכנית תהיה בדרך כלשהי על [העובדה] שאנחנו שולחים גברים למלחמה כבר שש עשרה שנה ושהם חוזרים בשינוי עמוק.

ושמעבר לפוליטיקה של האם אתה צריך להיות שם או לא צריך להיות שם, עצם שליחת האנשים למלחמה - שנמשכת כל עוד ההיסטוריה הייתה שם - משנה אותם באופן עמוק. ולמען האמת, אני חושב שבעצם אנחנו כנראה מודעים לזה יותר ומנסים לעשות יותר עבורם עכשיו מאשר אי פעם, אבל זה נושא ענק. פשוט הרגשתי שברגע שהתחלנו לעבוד על התוכנית, אנחנו צריכים להיות מודעים לזה.

איך ניגשת לשבור את העונה? מהם העמודים העיקריים שרצית לתלות את ההצגה?

מה שהיה נהדר היה כשנכנסתי לראשונה לדבר עם מארוול הם נתנו לי לראותנוֹעָזעונה 2 לקראת ההשקה, וכשנכנסתי לא הבנתי שהם עשו את התוכנית הזו, או שג'ון כבר שיחק בתפקיד. אז בהתחלה יצא לי לראות את ג'ון משחק אותו, ופשוט חשבתי שיש לו פיזיות כזו -- הוא הפחיד אותי לעזאזל, אבל היה כל כך אנושי ואמפתי -- והייתי כמו "זה בחור שאתה יכול לבנות הופעה סְבִיב."

וגם בתוך זה, התחושה של בחור שלא רצה ליצור קשר עם הרגשות שלו אבל בעצם קובר אותם בזעם דיברה אלי, כי תראה, כמעט כולנו לא היינו חיילי כוחות מיוחדים ש' היינו במלחמה והרגנו חבורה של אנשים - או אפילו חיילים משוחררים מכל סוג שהוא - אבל אני מרגיש שכולנו כנראה איבדנו מישהו או התאבלנו. זה דיבר אליי, כי אני חושב שכדי לעשות הופעות טובות, צריך למצוא בהן משהו אוניברסלי. אתה צריך למצוא משהו שכולם יכולים להזדהות איתו. אני גם חושב שגברים במיוחד גרועים בגישה לרגשות הכואבים ולעתים קרובות הם יעמידו פנים שהם לא קיימים או שהם יקברו אותם בזעם ואז בסופו של דבר משהו נותן והם מתפוצצים. פרנק היה סוג של המטאפורה האולטימטיבית לכך.

אז התחלתי מהמקום הזה עם הדמות ואזנוֹעָזבעונה השנייה היו שני דברים. כשהוא הרג את קולונל שונובר, הוא אמר, "מה שקרה לך זה בגלל משהו שעשית בקנדהאר, זה לא מקרי שמשפחתך מתה".

והדבר השני היה שראינו שיש לו דיסק עם "מיקרו" כתוב עליו, ופשוט התחשק לי להגדיר אותם, אנחנו צריכים להמשיך מהם. אז הסיפור התחיל להיבנות מזה ואז ברגע שמתחילים לספר את הסיפור, התוכנית מתחילה להיות מאוכלסת בדמויות ואני פשוט מאמין גדול בניסיון להפוך את הדמויות האלה כמה שיותר אמיתיות ולראות איפה הן לקחת אותך. אז הכל נאמר אז מנקודת מבט של ניסיון להיות כנה ככל האפשר לגבי הדמויות האלה.

רוב תוכניות גיבורי העל מסתיימות עם צוק שיוקם בעונה הבאה, אבל אני אוהב שאתה משאיר אותנו במקום צוק רגשי יותר. באיזה שלב ידעת שככה אתה רוצה לסיים את זה, כשפרנק באמת יכול לגשת לרגשות האלה ולהודות שהוא מפחד?

זה מעניין כי אני חושב שבכתיבת הפרק הזה, הסצנה הזו תמיד הייתה שם, אבל זו לא תמיד הייתה בהכרח הסצנה האחרונה והרבה ממנה הגיע אליי בעצם כשהייתי שם ביום וראיתי את ג'ון עושה את זה. וג'ון ואני, אפילו על הרצפה, התעסקנו קצת עם הנאום, ופשוט חשבתי שיש לו נקודה מתוקה מדהימה וכשהמצלמה פגעה בו בפריים האחרון של התוכנית, פשוט ישבתי שם ב- מוניטור ואמרתי, "זה הפריים האחרון של התוכנית."

אז זה היה משהו שאני לא אגיד לכם מה, בעצם הייתה אמורה להיות סצנה אחרי זה והייתי כאילו, אנחנו לא צריכים את זה, שם מסתיימת ההופעה. כי... זה כל כך פגיע ובגלל שאני חושב שהמסע לקראת התוכנית -- הוא נוקם, אבל הרגשתי שאם הוא לא גדל, אלא אם כן הוא השתנה, זה היה גם בשבילי שהוא יגדל לקבל את הטבע שלו ואם לא לסלוח לעצמו, לפחות לקבל את חלקו שלו במה שקרה למשפחתו ולאפשר לעצמו להרגיש זאת.

אז הסצנה הזו מבחינתי הייתה הגאולה הרגשית עבור פרנק, בידיעה שהאלימות בטבעו עדיין קיימת - אז כשהוא אומר, "אין לי מלחמה להילחם", בידיעה שזה ייקח בערך 3 דקות למצוא לו אחד חדש. הוא לעולם לא יהיה בחור שמתרחק מריב.

אני מוקסם מהיחסים של פרנק ומיקרו -- כנראה בגלל הסיבה שרק נגעת בה, שפרנק כל כך מודחק בצורה כזו. הוא מבלה הרבה מהעונה הזו בללעג למיקרו, ושהוא שותה תה קמומיל ושהוא לא בחור פיזי במיוחד. איך אתה חושב שהקשר הזה משנה את שניהם במהלך העונה?

זה באמת מעניין כי אני מרגיש שהקשר הזה במובנים מסוימים הוא לב התוכנית וזה כמעט קצת "הזוג המוזר". ואני חושב שזה גם המקום שבו התוכנית מקבלת הרבה מההומור שלה שהיה חשוב לי שיהיה לה. אני חושב שאם לא כן זה יהיה יותר מדי. רציתי שיהיה לו ריחוף.

נהגנו לדבר הרבה בחדר הסופרים על כך שהם כמו שני בחורים שבסופו של דבר גרים ביחד כי במובנים מסוימים מדובר בשני בחורים גרושים, שניהם רוצים את אישתם בחזרה ואני פשוט חשבתי שיש משהו מאוד נוקב ב... מיקרו עדיין יכול לקבל בחזרה את מה שהוא רוצה ופרנק לא יכול. נקמה בפני עצמה היא מרדף קר מאוד. עבורי, התוכנית הפכה יותר לפרנק שרוצה להחזיר למיקרו את מה שפרנק לעולם לא יוכל לקבל, מאשר נקמה לשמה. ובאמצעות זה, אני חושב שהוא מצא דרך לגשת לרגשות שלו לגבי משפחתו.

למרות כל זה, מיקרו הוא האנוכי באמת, למרות שפרנק הוא הפיזי הגדול. אני מרגיש שהמסע של מיקרו היה... הוא מאוד חד-מוחי, הוא רק רוצה שפרנק ישיג לו את מה שהוא רוצה. והוא משתמש בפרנק, באמת, בצורה מאוד אנוכית. אני מרגיש שהמסע שלו היה בעצם לגדול לדאוג לפרנק ולרכוש חבר. אני חושב שיש את הדבר הזה בלב התוכנית שכולו קשור גם לאופי של ידידות גברית.

בנימה זו, אנחנו צריכים לדבר על הסצנה בפרק 8 שבה פרנק ומיקרו משתכרים ומתחילים לדבר על סקס ואז מיקרו חושף את עצמו לפרנק. ברור שראיתי יותר מדיחניבעלכי עכשיו אני מחפש סאבטקסט בכל מקום, אבל בכנות אמרתי, "האם הם הולכים להסתדר עכשיו?" אבל זה סוג של אוסף של המוזרות של ידידות גברית. מה נכנס לסצנה הזו במיוחד?

אני חושב שזה היה על מציאת דבר שהיה מאוד אמיתי לגברים, שוב אני חושב על מציאת אוניברסליות אז זה לא תמיד על מרגל ורוצח שחיים במרתף. ואני חושב שמה שמעניין הוא שחבר'ה שיכורים כשהם לבדם בטח ידברו בצורה ממש עצבנית על נשותיהם והרעיון היה תמיד להמציא סצנה אמיתית ומצחיקה שבה הם היו כמו כל אחד. בחורים אחרים היו נרפים בקנאה קצת מוזרה זו, כי פרנק מבלה עכשיו עם אשתו של מיקרו. אז פשוט התרחש שם כל כך הרבה. ואז בכנות, כשיש לך שחקנים כאלה, זה פשוט תענוג לתת להם סצנה של 5 עמודים ושלא הכל קשור לסיפור או לרגש כבד. חשבתי ששניהם כל כך מצחיקים ותמיד שמרו על זה מאוד אמיתי.

אני חושב שזה פרק 6 -- יש סצנה הרבה יותר רכה שבה הם מדברים על חג ההודיה ונשותיהם כי האמת היא שבסופו של דבר, איך שתרצו להסתכל עליהם, גברים כל כך הרבה פעמים בסופו של דבר מוגדרים על ידי מערכות היחסים שלהם עם נשים בחייהן. וחשבתי שזה באמת מעניין לקבל את שני הבחורים האלה שלקחו להם את זה אתה יודע? ולכן הם פשוט חוזרים לזה.

לפני הקרנת הבכורה, דיונים רבים סביב התוכנית התרכזו ב"האם זה הזמן המתאים עבור משמר נשק" בהתחשב במצב אמריקה כרגע. אבל הופתעתי מכמה אתה נמדד בשימוש של פרנק ברובים, אז הייתי סקרן איך אתה סוג של ניווט את האיזון הזה ואת היחס של פרנק לאלימות בפרט?

כן אני מתכוון תראה, איך שאתה מנסח את זה, אני חושב שיש הקשר שלו לאלימות שהוא די מקרוב ואישי, ואז יש רובים. וברור שאקדחים הם לעתים קרובות מה שהוא משתמש, אבל הייתי מאוד להוט... והנה הדבר שאני צריך להקדים את כל זה: סיימתי לכתוב את התוכנית לפני שנה. כתבנו את התוכנית לפני שנה ואני חושב שזה עתה פגענו, כלומר, אני חושב שהיה ירי נוסף אתמול [הראיון הזה נערך יום אחרי הירי ברנצ'ו טהמה ב-14 בנובמבר]. אני חושב שהגענו למתיחה הנוראית הזו, אבל האמת היא שכנראה בדיוק היה אחד כשהתחלתי לכתוב את התוכנית. והתוכנית שלי עדיין לא עלתה לאוויר. אז באותו שלב הוויכוח היה כנראה על תוכנית אחרת.

ואני חושב שזו שאלה פוליטית גדולה יותר שאינה קשורה לתוכנית שלי או בהכרח לטלוויזיה בכלל. אז היו שני דברים: האחד היה, אני מרגיש שאם אתה הולך להראות אלימות באופן אישי, אתה צריך גם להראות את המחיר של זה, פיזית ורגשית. הדבר הגרוע ביותר עבורי הוא כאשר מישהו חוטף מכות בראש עם מקל ואין עליו סימן והוא יצחק וירוץ. ואז שנית זה גם היה רק ​​עניין של סיפור - אתה רוצה שכל סצנת אקשן תהיה שונה ותספר סיפור אחר, אז אם אתה מתרוצץ עם אקדח כל הזמן, זה יחזור על עצמו בצורה מדהימה.

אז הבחירות למען האמת נבעו מניסיון למצוא את הדרך הטובה ביותר לספר את הסיפור ואני מקווה שעשינו את זה. ואני חושב שהדבר העצוב הוא שמה שהיה נכון כשכתבתי את התכנית עדיין נכון עכשיו מבחינת מצב הדברים, ובעצם מה שאנחנו מנסים לעשות בתכנית זה להראות חבורה של נקודות מבט בעניין. אני לא חושב שהתחמקנו מהוויכוח, אבל אני אישית גם חושב שהתפקיד של הדרמה הוא לשאול שאלות, לא לספק תשובות. אם אני יורד בצד אז אני מטיף. אבל אני מקווה שהתוכנית מטפחת ויכוחים. הדבר היחיד שהייתי אומר הוא שפרנק עושה את מה שהוא עושה אבל מבחינת התיאור שלנו, הוא בהחלט לא בחור שמח. ואני חושב שהמחיר הרגשי של להיות בסביבה של האלימות הזו נפוץ בתוכנית ואני חושב שזה משהו שהיינו מאוד להוטים לגרום לקרות.

דינה מדני היא דמות מקורית שיצרת עבור הסדרה, אז מה רצית להשיג איתה שאולי לא יכולת להשיג על ידי עיבוד של דמות קיימת של מארוול - במיוחד בכל הקשור להפיכתה לפרסית-אמריקאית?

זה היה אוסף של דברים. ברגע שלסיפור היה אלמנט של קנדהאר, הרגשתי שצריך להיות איזשהו דמות ואלמנט בתמהיל של הסיפור שבעצם היה מהמזרח התיכון או נגע באזור הזה. ואז שנית בבניית התוכנית, רציתי את הדמות הזו שרדפה אחרי פרנק מהסוף המשטרתי הרשמי הזה. וברגע שנכנסתי לזה, זה היה כמעט אלמנט של ללכת, "מהן כל הקלישאות גם על אנשים מהמזרח התיכון, שוטרים, הכל, ואיך נוכל לזרוק את כולם ולהפוך אותם על הראש?"

אז זה היה כמו, בוא נעשה אותה אישה, בוא נעשה אותה מזרח תיכונית, בוא נהפוך את ההורים שלה למוסלמים אבל היא לא. בואו נעשה אותה למעשה אמריקאית פטריוטית. בוא נגרום לה לבעוט, ונהיה ישרים, נהפוך אותה לאדם פעיל מינית, ניקח את כל הדברים האלה שלא בהכרח תקבל, ונעשה את כולם. ופשוט תמציא דמות ובאופן אורגני -- כי האנשים האלה קיימים -- בואו ניקח מישהו שהוא לא אחת מהקלישאות ונעלה את זה על המסך. והיא פשוט הרגישה כמו דמות מאוד רלוונטית ועכשווית, אני מקווה.

והדבר הנהדר בלכתוב את זה היה שיש חבורה של נשים בחדר הסופרים והיה כיף גדול לשחרר אותן קצת ולהמשיך "היי, מה היא צריכה להיות? בסדר, אז הגרסה הברורה היא זה, מה אנחנו עושים במקום?" ואני חושב שפשוט ניסינו לגרום לה להפתיע ואז בכך היא הפכה לדמות האינדיבידואלית הנהדרת הזו. אני מקווה.

אני כן מעריך שהתוכנית קצת יותר משוחררת לגבי סקס מאשר חלק מהנכסים האחרים של מארוול. האם זה היה משהו שהיית צריך לנהל עליו דיונים?

לא, לא ממש, לא היו הרבה דיונים. אני מרגיש שהמחשבה האישית שלי על סצנות סקס היא שאם אתה חייב לעשות אותן והן לא מרגישות אמיתיות לדמות ולמצב, אז אני מעדיף לקפוץ לסצנה הזו.

אני מרגיש כמו סצנות סקס עצבניות שבהן כולם מתעלסים עם כל הבגדים שלהם עדיין... זה לא אמיתי וזה מוציא אותי מההופעה. אז אני כאילו, בוא נמצא דרך לגרום לזה להרגיש בוגר ובוגר בהתאם לשאר התוכנית. זו הייתה הגישה שלי לזה ואנשים ראו את הפרקים ואהבו את הפרקים ואף פעם לא היה שום דיון גדול על זה כך או כך באמת.

בילי רוסו הוא סטייה משמעותית למדי ממקור הקומיקס שלו, אבל עדיין מגיע למקום דומה לזה של Jigsaw. מערכת היחסים שלו עם פרנק היא באמת הכוח המניע של העונה, אז איך הלכת להתאים אותו?

שוב, הוא היה סוג של בחור שבור לפני שנכנס, כי היה לו סיפור הרקע של מערכת הטיפול. ואני חושב שבסופו של דבר, הוא הונע משני דברים מבחינה פסיכולוגית: האחד הוא אם יש לך בחור שמעולם לא היה אהוב, אז קשה להם מאוד להאמין שהוא יכול להיות. וכך, במובן מסוים, האדם היחיד שיאהב אותם הוא עצמו, אז יכולה להיות אנוכיות בכך.

ובעצם המקום שבו הוא מצא אהבה ואחווה אמיתית היה בצבא, אבל אולי הוא הלך רחוק מכדי באמת לקבל את זה בשביל זה. ואני חושב שכמעט היה מאוחר מדי הוא מבין שהיה לו את זה בפרנק והוא זרק את זה. ושנית, אני חושב שעם חוסר המעמד והתפקיד המוחלט הזה, הוא תמיד היה הילד הקטן שלא היה לו שום דבר שנטמע בסביבה. עבורי זה נבע מכך, "אם אני רק יכול להיות מצליח או עשיר או מספיק חזק אולי אני לא ארגיש כמו הילד הזה יותר".

אז אני מרגיש שזה הניע אותו, כי במובן מסוים הוא עשה בחירה אחת גרועה שהיא לקח את הכסף לעשות את המעשה המלוכלך, ואז כל השאר יצא מזה, ואני חושב שזה פשוט נבע מתוך רצון יש את האמצעים להיות סוף סוף האדם שתמיד ייחל שהוא יהיה ולא יכול להיות. ולמרבה הצער, בסופו של דבר, זה איבד לו את החבר הגדול היחיד שהיה לו אי פעם.

המענישזורם כעת בנטפליקס.