הבוחר בטראמפ מצטייר לעתים קרובות בתקשורת ובתרבות הפופ כאדם לבן ממעמד הפועלים, חסר מזל ונואש לשינוי. המצביעים הללו היו - ונשארו - מוכנים להסתכל מעבר להתנהגות הבלתי סדירה והלא שגרתית של טראמפ ולפרשנות ה"פוליטית לא תקינה" אם הנשיאות שלו תביא לעבודות טובות יותר. הבוחרים הללו, כך נכתב בנרטיב, רודפים אחר חיים אצילים, גם אם האיש שהם בחרו להיות אלוף הפיקוד אינו נדיב או מכובד.

אבל חדשלִלמוֹד, פורסם ביום שני בהליכים של האקדמיה הלאומית למדעים, טוען שחלק מהמצביעים הללו הונע בחלקו על ידי סיבה הרבה פחות צודקת: להגן על מעמדם הדומיננטי שלהם בתרבות ובפוליטיקה האמריקאית.

המחקר בוחן קבוצה ארצית מייצגת של אותם מצביעים שהצביעו ב-2012 וב-2016. בפרט, הוא מתמקד באלה שהצביעו לברק אובמה ולאחר מכן, ארבע שנים מאוחר יותר, תמכו בטראמפ. במקום למצוא את המצביעים עצבניים לגבי הכספים של משפחתם, הוא חשף דאגה עמוקה הקשורה לכוחה הגלובלי היורד של אמריקה ולשינויים הדמוגרפיים החזויים שיכניסו אנשים צבעוניים ומיעוטים אתניים לרוב על ידי2045.

"מה שאנחנו מוצאים זו תחושת האיום הזו", אומרת דיאנה סי. מוץ, מחברת המחקר ופרופסור למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה.

מוץ לא מצא הוכחה לכך שהחרדה הכלכלית האישית, המיוצגת על ידי אינדיקטורים כמו דאגה לחיסכון פנסיוני, חשבונות רפואיים והוצאות חינוך, ניבאה תמיכה גדולה יותר בטראמפ. היא גם שאלה על מצב הכספים האישיים של הבוחרים והאם בקהילה שלהם יש אבטלה גבוהה וריכוז של משרות ייצור. בינתיים, תומכיו של טראמפ העדיפו רשת ביטחון קטנה יותר, מה שמצביע על כך שהם פחות מודאגים מאיך אנשים יסתדרו כשהם יתמודדו עם מצוקה כלכלית קשה.

גורם אחד מובהק במיוחד הגביר את הסבירות לתמיכה בטראמפ: האמונה שאנשים לבנים מופלים יותר מאנשים צבעוניים, והאמונה שנצרים וגברים חווים יותר אפליה מאשר מוסלמים ונשים.

מוץ מצא גם שהאנשים שהחליפו את הצבעתם מדמוקרט לרפובליקני בין 2012 ל-2016 היו מתאימים יותר לעמדתו האגרסיבית של טראמפ בנוגע לסחר חופשי ולעלייתה של סין כמעצמת על עולמית. והם הביעו רצון להיררכיה קבוצתית במקום שוויון, כשהקבוצה שלהם בראשה.

אַחֵרלימודיםמאז הבחירות גילו שעמדות גזעיות מילאו תפקיד בבחירתו של טראמפ. מוץ אומרת שהניתוח שלה, המשתמש בנתוני פאנל איכותיים בניגוד לנתוני סקר חתכים, מצביע על כך שאנשים מאוימים יותר מההישגים המואצים של אנשים שחורים מאשר מהסטריאוטיפים השליליים שהם עשויים להחזיק.

הממצאים שלה אמורים לעורר שיחות לא נוחות על הרעיונות והאמונות המסובכים שהניעו אנשים להצביע לטראמפ. למעשה, מדובר בוויכוחים רבים שאנשים צבעוניים, כולל אלה בתקשורת, עסקו בהם הרבה לפני שטראמפ נבחר.

אבל בשנה וחצי האחרונות, כתבים ומומחים רבים יצרו את הנרטיב הרווח, שמקורו באהדה כלפי מצביעי טראמפ. רוזאן בר, למשל, לקחה את זהמַסָעלתוך חדרי המגורים של אנשים עם אתחול מחדש של התוכנית שלה, שמגנה בשתיקה על תמיכתה בטראמפ על סמך הישועה הכלכלית שהוא מייצג עבור אמריקאים ממעמד הפועלים הלבנים. הרעיון הזה עמד בראש ובראשונה במחווה האחרונה של הסנאטור טד קרוז לנשיא בזְמַן: "הנשיא טראמפ הוא רימון בזק שנזרק לוושינגטון על ידי הגברים והנשים הנשכחים של אמריקה".

תארו לעצמכם במקום זאת, נרטיב תקשורתי שלקח ברצינות את הרעיון שהבוחרים בחרו בטראמפ כדרך להגן על מעמדם הדומיננטי שלהם - לא כאקט של מרד אצילי. זה עשוי לעזור להסביר, למשל, אתגבוה להחרידדירוג אישור לנשיא עדיין עם נוצרים אוונגליסטים. ועדיין, הוויכוח הזה טומן בחובו משום שהוא מצביע על הטיה ודעות קדומות עמוקות.

"זה גורם לאנשים להתעמת עם דברים לא נוחים ולא מחמיאים", אומר אנדרה גילספי, פרופסור חבר למדעי המדינה באוניברסיטת אמורי שלא היה מעורב במחקר של מוץ. "זו שיחה ממש קשה לאנשים לנהל. רוב האנשים לא רוצים לתפוס את עצמם כגזענים".

אכן קל יותר להצביע כמעט על כל תזה אחרת לניצחונו של טראמפ, כולל חולשותיה השונות של הילרי קלינטון כמועמדת וטעויות הקמפיין שלה. ולמרות שהממצאים של מוץ מייצגים היבט אחד של אובדנה של קלינטון, הם ללא ספק הקשים ביותר להתמודדות.

הם גם מהווים אתגר מרתיע עבור פעילים ליברליים בתקווה לגייס תמיכה לדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה השנה. בהחלט יש דרכים שבהן הדמוקרטים יכולים להתאים אסטרטגית את המסר שלהם כדי לתת מענה לדאגותיהם של אנשים בנוגע לסין ולגלובליזציה, אבל אין דרך ריאלית עבור המפלגה להרגיע את המצביעים המעוניינים להגן על מעמדם מבלי לבגוד בבסיסה: אנשים שחורים ובני ברית מתקדמים, שמאמינים שאין דבר. חסר שוויון מלא ושוויון יספיק במאה ה-21.

גם אם הדמוקרטים יציינו מועמד לנשיאות ללא רבב ב-2020 - כאילו דבר כזה קיים - בהחלט ייתכן שמצביעים מסוימים עדיין יהיו להוטים לצעוד לקלפיות, מוכנים להגן על מקומם בראש. לא משנה כמה קל להעמיד פנים שהקרב הוא על חרדות מכסות, יותר ויותר ברור שזה על מי יקבל הכי הרבה כוח באמריקה. זה קרב שאנחנו פשוט לא יכולים להתעלם ממנו.