למה מחקתי את אפליקציית אינסטגרם - וכדאי גם לחשוב על זה

אינסטגרם מעולם לא הייתה האפליקציה האהובה עליי, אולי בגלל שאני אוהב לקרוא מילים יותר מאשר לבהות בתמונות. אבל מעבר לאלמנט הליבה הזה, זה המשיך להיות חורבן הקיום שלי - לפחות תוך כדי כתיבה על תעשיית הטכנולוגיה, צ'אט עם חברים וצפייה בעולם סביבי מתאמץ להיות יותר "ניתן לאינסטגרם".

אני מבין שכמה אנשים - אולי כמות הגונה של 500 מיליון המשתמשים היומיים של אינסטגרם - מקבלים השראה מהתמונות שהם רואים בפיד שלהם. עבור הקולגה שלימרים קרמר, חשבון האינסטגרם המאוחד שלה הוא הסחת דעת מועדפת לאפליקציית פייסבוק. לאחד החברים הכי טובים שליליצה מונה מוראלס, אינסטגרם היא חלק מהקריירה שלה כשחקנית, מנחת טלוויזיה ואישיות מדיה חברתית.

בשבילי, אינסטגרם הוא מקום של זיוף, צניעות והטרדות, ואני לא רוצה להיות חלק מזה יותר. זו הסיבה שכאשר קיבלתי אייפון X לחג המולד והתחיל מחדש בכך שלא שחזר מגיבוי, לא טרחתי להוריד אינסטגרם.

עבור חלקם, אינסטגרם היא מוצא יצירתי, מקום בו הם מוצאים אושר מבלים שעות בחיפוש אחר רגעים "ניתנים לאינסטגרם", לצלם את התמונה המושלמת, לבחור את הפילטר המתאים, לחשוב על כיתוב עם ההאשטאגים המתאימים, ולחכות לפוסט בדיוק הרגע הנכון. ואז, לפעמים הם מוחקים את זה אם הם לא מקבלים מספיק "לייקים", ובסדר, זו הבחירה שלהם. עבור אחרים, אינסטגרם היא רק דרך חסרת דעת ומרגיעה להתחיל או לסיים את היום שלהם או לקחת הפסקה.

עבורי, זה מקום שבו השוויתי בכמה רגעים מאושרים בחיי, ואני לא ממש יודע למה. אני מתכוון שהם זכרונות נחמדים. זה כמו אלבום, אבל למה האלבום שלי צריך להיות ציבורי? למה כל תמונה באלבום שלי צריכה מספר לייקים ופוטנציאל לתגובות?

בואו נסתכל בקצרה על האינסטגרם שלי: 1) מרגריטס 2) חדר תדרוך עיתונאים בבית הלבן 3) גור באירוע סטארט-אפ [ועדויות לכך שלבשתי את אותה שמלה קרוב מדי זה לזה] 4) אני על החוף עם אקס 5) א סרטון של מארק צוקרברג בכנס F8 של פייסבוק 6) תג מ-F8

בחר תמונות מחשבון האינסטגרם שלי. קרדיט: @kerrymflynn

אוקיי, אז אולי אני פשוט מתבאס על אינסטגרם. אני לא אחד שמחפש את הצילום המושלם או את רגע ה"אינסטגרם". כשאני עושה זאת, זה אמהלך לשון בלחי. אבל מה שאני יכול להגיד מעצמי זה שאני ממש לא צריך אינסטגרם. התמונות האלה יישמרו טוב יותר ב-Camera Roll שלי, או אם הייתי רוצה שהעולם יראה אותם, אני הולך לפייסבוק או אל Flickr או משהו. אני לא צריך אלבום של חיי הפונה לציבור, ואני רוצה שתשאל את עצמך אם גם אתה צריך אחד כזה.

כמובן, אינסטגרם זה לא רק בך ובפיד שלך. זה המקום שבו אתה יכול להתעדכן עם חברים או אובססיות שיש לך. בשבילי, זה הכלבים של אינסטגרם, אבל אני לא חושב שאני צריך שיהיו נגישים בטלפון שלי בכל עת. כשזה מגיע לחברים, אני יודע שרבים ממני עברו משיתוף סיפורי Snapchat לסיפורי אינסטגרם. אבל אני לא מרגיש שאני צריך לראות במה שהם מתפארים באמצעות תמונה או סרטון אחד.

מהירות אור ניתנת לריסוק

סיפורי אינסטגרם זה לא כיף, לפחות לא בשבילי. ניסיתי סיפורי אינסטגרם בנובמבר לאחר מחאה של 14 חודשים. לפני שפרסמתי את הסטורי הראשון שלי באינסטגרם, ביליתי עםקיי הסו, המוביל העולמי באינסטגרם ב-Facebook Creative Shop, באחד ממשרדי פייסבוק בניו יורק. היא לקחה אותי דרך מה שפייסבוק מכנה "בית ספר לסיפורים", מפגש הדרכה שהחברה מארחת באופן קבוע למשווקים.

"אוקיי, זה הולך להיות ממש קשה, אבל זה שווה את זה," אמרה לי הסו כשהיא הסבירה איך להפוך לטקסט שיפוע קשת בענן.

מצאתי את עצמי אומר, "וואו" ו"מגניב", בזמן שהסו הוביל אותי דרך חבורה של תכונות שאולי לא גיליתי כל כך מהר בעצמי. חוויתי את הסיפוק המיידי, באמצעות "לייקים" והודעות DM, שאתה מקבל מפרסום הסטורי הראשון שלך באינסטגרם. אבל למעורבות גבוהה יש מחיר. מהר מאוד נזכרתי בקהל האינסטגרם שלי כולל בני משפחה צעירים.

כן, לסטוריז באינסטגרם היו כמה פונקציות ייחודיות שאהבתי להשתמש בהן, אבל מה שהכי תסכל אותי בסטוריז באינסטגרם היה הלחץ שחשתי בכל פוסט. גרמתי לעצמי לחשוב בריכוז על כל מה ששיתפתי או שקלתי לשתף. אצרתי פוסטים על סמך מה שנראה לי "ניתן לאינסטגרם": להזמין סטארבקס, להשתתף באירוע עבודה בפייסבוק ניו יורק, לשתות שמפניה, לסובב בחצאית נוצצת. מאוד, אה, פעילויות בסיסיות.

כל זה ויש רק את הטעם החמוץ שהאינסטגרם משאיר לי בפה. אני אישיתאוהב להשתמש בסנאפצ'ט, וכל מהלכי העתקה של פייסבוק מעצבנים אותי. "איך הם ישנים בלילה?" אשתו של מנכ"ל Snap, אוון שפיגל, מירנדה קרשאל, בהתייחס לעובדי אינסטגרם, ואני מסכים כשאני צופה באינסטגרם הופך ל-wannabe של Snapchat.

אני גם מעבר לרשתות העוקבים והבוטים המזויפים. השוק השחור של אימות אינסטגרם שבו אנשים משלמים אלפי דולרים כדי לקבל צ'ק כחול מעובדי אינסטגרם,כפי שחשפתי באוגוסט, מגוחך והעובדה שאינסטגרם סירבה להתייחס לזה בכתב איתי היא BS.

נמאס לי מהאלגוריתם של אינסטגרם, ומהעובדה שלא נראה שאכפת להם כל כך הרבה אנשים מעדיפים שהוא יחזור לסדר הכרונולוגי.

מודעות החזייה וה-fitspo שפלשו לפיד שלי, כמו גםהתזונה של לורן האלדן האנושית הנפלאה, מגוחכים ומיותר שיהיו לי בחיים.

ואני לעולם לא רוצה לראות תגובה כזו על אחת התמונות שלי שוב.

קרדיט: צילום מסך מעדכון @kerrymflynn

אז, סיימתי. מה איתך?

קרי פלין הוא כתב עסקי של Mashable שמסקר את תעשיית הטכנולוגיה. היא דיווחה בעבר על חברות מדיה חברתית, אפליקציות סלולריות וסטארטאפים עבור International Business Times. היא גם כתבה עבור האפינגטון פוסט, פורבס ומגזין Money. קרי למדה מדעי הסביבה וכלכלה במכללת הרווארד, שם הובילה את צוותי החדשות והעיצוב של המטרו של הרווארד קרימזון וניגנה מלופפון בלהקה. כשהיא לא מקשיבה למגרשי סטארט-אפ, היא רצה חצי מרתון, משחקת עם גורים ומעמידה פנים שהיא אוהבת בירה.